בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קטע מספרו של רוי זינק "היעד"

תגובות

עם החיילים ועם שכירי החרב לא היה שום מסתורין. הם באו כדי לשחרר ולהפיג מתחים. הם היו מסוכנים, אבל גם צפויים מראש - כמה חלונות ראווה שבורים, כמה תלונות על התעללות, אחת על אלימות, וזה הכל. טוב, גם כדור זה או אחר שנפלט ופגש ביעדו במישהו לא זהיר, כי לא תמיד היה קל לפרוק אותם בכניסה לשדה התעופה, וגם, אפשר להוסיף, מנופפים יותר מדי בכך שכל הכדורים הם סרק. גם את אנשי העסקים חשב שהוא מבין - אחרי הכל, תאוות הבצע הייתה האספרנטו של ההמונים, השפה הבינלאומית האמיתית. זו של הכמרים כמו גם של הטמבלים עם הנשמה המתה בארגונים הלא-ממשלתיים. מה אפשר להגיד? כולם, בשלב זה או אחר בחייהם, מחפשים את הגאולה ואין טבעי יותר מקיומם של אנשים שזקוקים לה מגיל צעיר. נראה שחרטה, אשמה ואי נוחות ליבלבו בקרב זרים - לפחות חלקם - כמו זרעים בדלי של זבל. טוב, אם חשו חרטה, יש לו חדשות טובות לאדונים: זו אינה אשליה, זו המציאות, היו להם סיבות טובות להרגיש ככה. כן, היה חוסר שוויון בעולם. כן, היו אנשים שעשו רע. כן, בעתיד לא יפרח מקום אידילי שבו ישוחזר גן עדן, על כל שכבות המין האנושי - טורפים, כבשים, ענבים מתוקים, תליינים, קורבנות מקצועיים, תושבים ארעיים, מוקצים, מצביאים - שיחיו בהרמוניה ובשלום על פני האדמה.

הכי קשה היה להבין את מי שעסקו בהרס עצמי. למה להחליף את הטבע או את החברה במשימה ששניהם ביצעו היטב? ומה יכול להיות רע כל כך אם, למרות הכל, היה כסף (ודרכון וויזה) כדי לעלות למטוס ולהעביר שבוע בחלק אחר של העולם - יבשת אחרת, או אפילו חצי אחר של הכדור - במשחק רולטה רוסית? גם אם נניח שמחוץ לעונה יש חבילות משתלמות במיוחד (אפילו של פנסיון מלא), מה האינטרס לחצות אלפי קילומטרים כדי לנסות לחפור לעצמך קבר זר? לא היתה זו הפעם הראשונה ולא האחרונה שהגיע למסקנה: האנשים האלה טיפשים. איך אפשר שלא להרגיש מרומה?

למה זה לא מפתיע שלא היו יותר חסרי בית מכפי שהיה נחוץ לקשט בהם את הסביבה? או שלא היו מצחצחי נעליים, פסלי אדם, רוכלים - של אמנות אפריקנית, של שירים חתומים, של שעונים זולים וטובים, של חשיש, של אמפטמינים, של מתאמפטמינים, סוחרים עצמאיים בגופם שלהם, או בחלקי גופם, ואף אחד שאמור לכוון את התנועה? אפילו לא בשוק? ולא מפתיע שאין אף קבצן שניגש ברחוב? אפילו לא אחד? וגם, יחסית לחברה שנראה שיש בה רק אומללות, איך הרחובות לא מלאים בעיוורים, בנכים, במצורעים? לא מוזר ששטח מלחמה לכאורה לא נשא כל כך הרבה נזק סביבתי? שלא היו ילדים זבי חוטם שישדדו אותם, שיבקשו ממתקים וכסף, שיעבדו עליהם?

לא יהיה מפתיע כהוא זה אם במקום האימה והזוועה, היה זה הכל לנוחיותם של התיירים? היתה זו המונית שהצילה אותם ברגע האחרון, היתה זו הדקירה שכמעט פגעה בהם אבל לא פגעה בהם, היה זה הנבל שניסה לירות בהם אבל (אף על פי שנודע בצליפתו) החטיא ופגע לידם, היה זה מרדף המכוניות שבו המראה השבורה היתה תמיד בצדו של הנהג המקומי, שהיה נלחם בחזרה לולא הנוסע במושב המוות. הם אפילו יחשבו שזה נורמלי כשיגיעו למקום ו - כמה נוח! - ייתקלו בהוצאה להורג בתלייה? התשובה, למרבה הגיחוך, היתה: כן. כן, היה להם קל לא לשים לב. כן, היה להם קל להישאר בדעתם. כן, היה להם קל להיות אדישים. משום שהם היו צרכנים. משום שהם היו - מלה קסומה - לקוחות. כי אם גזע זה של בני האדם האמין שהמבורגרים עשויים מבשר, מדוע שלא יאמינו גם שיכולה להתקיים ארץ שבה יש מלחמה, אך באורח פלא, אין עוולות, בייחוד לא כאלה שמעוררים בנו בחילה? למה צריך להפליא אותם שמקום עם כל כך הרבה לכלוך, אינו שורץ זבובים? מה יעורר חשד בכזבו של גן עדן שבו הזוועות הטהורות יכולות לקרות - אמא עם ילד בזרועותיה עם המעיים בחוץ - אבל אף אחד לא אומר דברי שטות כמו בסרט של דיסני?

-

מפורטוגזית: ליאור בצר; הוצאת רימונים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו