בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מול צלבך שותת הדם

מה הקשר בין שירה לאימפוטנציה? תרגום חדש לעברית של שמעון זנדבנק, מציג את הצד האחר של גתה

תגובות

הישיבה של החברה הפסיכואנליטית הווינאית שהתקיימה ב-1907 הוקדשה לנושא האימפוטנציה. בזמן הדיונים של פרויד ועמיתיו הם התייחסו גם לשיר שנכתב כמאה שנה קודם לכן, ובו פונה המשורר אל איבר מינו במלים אלה "ברנש נקלה! שוכב לו ולא קם,/ גוזל לו מאדונו עינוג מושלם". לא קל לנחש שמי שעומד מאחורי השורות הארוטיות הללו המופיעות בשיר "היומן", הוא לא אחר מאשר הקלאסיקון הגרמני יוהן וולפגנג גתה.

"גתה היה פורץ דרך ביחס שלו לאימפוטנציה", אומר שמעון זנדבנק, שתירגם כעת את "היומן" ואת שאר שיריו הארוטיים של גתה, וכינס אותם תחת הכותרת "גתה/ שירה ארוטית" (הוצאת עם עובד), "הוא בעצם אחד הראשונים שרואה באימפוטנציה בעיה פסיכולוגית. בשיר הזה מתברר כי מה שגורם לדובר לכישלון המיני עם המשרתת זה זיכרון האהבה לאשתו. יש כאן דחפים לא מודעים שגורמים לאין אונות הזאת. זו ראייה מאוד מודרנית של התופעה".

לדברי זנדבק, אין זה הדבר היחיד שגתה חידש. "על פי הלך הרוח בתקופתו נישואים טובים מתבססים על שידוך. עם האשה חיים חיי שגרה, ואת התשוקה מספקים בעזרת מאהבות. גתה לעומת זאת החזיק בעמדה שהנישואים מבוססים על קשר מיני חזק".

התפישה הזאת של גתה, שנולד ב-1749 ומת ב-1832, הובילה אותו לשורות הנועזות שבהן הוא נזכר בטקס הנישואים מול הצלב ומתעוררת אצלו זקפה: "וכשסוף-סוף לכנסייה ידי/ נשאו אותה, אודה: מול מזבחנו/ ומול צלבך שותת הדם, הו כריסטה,/ נזקף לי (סלח לי אלוהים) האיסטה".

"האיסטה", כפי שמצוין בהערות המצורפות לספר, פירושו בלטינית "אותו דבר ידוע", ובמקרה זה הכוונה לאיבר המין הגברי. אין פלא אפוא שהשורות נחשבו לחילול הקודש, וכמעט בכל המהדורות של "היומן" הן צונזרו. למעשה, התרגום הראשון שלהן לאנגלית הופיע במגזין "פלייבוי".

"השירים האלה נתקלו בביקורת גדולה", מספר זנדבק, "ומעולם לא נכללו בקאנון של גתה. זה לא היה בגלל ענייני דת, אלא משום שלא היה נהוג שאיש במעמדו של גתה יכתוב משהו פרוע כזה".

מדוע בחר לתרגם דווקא את השירים הארוטיים של גתה? "יש בעיה עם תרגום של שירה גרמנית קלאסית, מפני שהמשוררים האלה פונים הרבה פעמים אל שירת העם, ובעברית זה נשמע פשטני. אצל גתה זה בא לידי ביטוי במיוחד. ואז נתקלתי בשירה הזאת שלו, והיא לגמרי אחרת, נועזת. היא כתובה במודלים קלאסיים, אבל אין בה השתפכות רומנטית. הוא בוחר במודל של אלגיה, שעל פי רוב זהו שיר קינה, אבל עושה בה שימוש מקורי".

פרט ל"יומן" מכונסים בספר "האלגיות הרומיות" ו"האפיגרמים הוונציאנים". שמם מסגיר את העובדה שגתה כתב אותם בעקבות ביקורים באיטליה. האם מסתתרת מאחוריהם פרשת אהבה אמיתית או שהם רובם ככולם פרי הדמיון? חוקרי ספרות חלוקים בדעתם. גתה נהג לערבב ביצירותיו את המציאות ואת הבדיה וגם האוטוביוגרפיה שכתב נקראה "פיוט ומציאות".

"אי אפשר לדעת בוודאות מה עומד מאחורי השירים הארוטיים האלה", אומר זנדבק, "גתה מזכיר את השם ‘פאוסטינה', אבל לא ידוע אם זו היתה אשה אמיתית. מה שידוע הוא שגתה היה כלוא במשך הרבה זמן ביחסים אפלטוניים עם אשה נשואה, וכי הביקור שלו באיטליה שיחרר אותו מבחינה ארוטית. הוא גם היה נתון המון זמן בכבלי האדמיניסטרציה והחובות הציבוריות שלו, והביקור באיטליה העיר וטילטל אותו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו