בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פלא פלאים: על ספר הילדים הגנוז "סביבון הפלאים"

"סביבון הפלאים", שכתב בנימין טנא ואייר שמואל כץ, הוא אוצר של ספרות הילדים העברית, שגם ממחיש עד כמה היא השתנתה מאז

8תגובות

היא פילסה את דרכה בין קורי עכביש סמיכים וארגזי ירקות עמוסי ספרים, חולפת על פני מקרר ישן, שולחן עץ וטלפון שחור מכוסה שכבת אבק. "רציתי לראות שוב את כתב היד של סבא שלי", מספרת מיכל בהט, נכדתו של המשורר והסופר בנימין טנא, שהיה במשך 31 שנה עורכו של העיתון "משמר לילדים". "הבשורה שספר שלו נמצא הפתיעה אותי מאוד. בשנים האחרונות אני נכנסת לא פעם לחנויות יד שנייה, מחפשת ספרים שלו שאולי לא הכרתי וקונה אותם. ופתאום - ספר חדש. אמרתי לעצמי: מאין זה הגיע אלי?"

בהט, בת 44, מעצבת חללים ונכדתו הבכורה של טנא, נכנסה לפני שבועיים להוצאת הספרים מ' מזרחי ברחוב לוינסקי בדרום תל אביב. במחסן האפלולי של ההוצאה שמור העותק המקורי של "סביבון הפלאים", ספר ילדים שכתב סבה והונח על שולחן ההוצאה לפני 48 שנה, בשנת 1963. הספר האבוד - שאויר בידי שמואל כץ, המאייר של "דירה להשכיר" מאת לאה גולדברג ושל ספרי "חסמב"ה" הראשונים, בין השאר - יצא לאור בחודש שעבר.

איליה מלניקוב

"מצאתי רק את הספר בגרסה שהוכנה אז לפני פרסום", מספרת בהט בביתה שבשכונת מעוז אביב בתל אביב. "זה היה יפה להפליא, קטעי טקסט גזורים ומודבקים בנייר דבק לצד האיורים. אבל הטקסטים היו מודפסים. את כתב ידו של סבא לא מצאתי".

ואף על פי כן, מצאה נחמה גדולה במפגש עם היצירה הנשכחת. "יש בי המון כמיהה לסבא שנפטר לפני 12 שנה", היא מתוודה. "בתור ילדה הייתי אצלו המון. הוא וסבתא גרו ברמת אביב, בשכונת אמנים שבה גרו פסלים, מלחינים, ציירים ומשוררים. אני זוכרת אותנו יושבים מול שולחן הכתיבה וסבא מלמד אותי מלים. הוא שיחק אתי בעיקר במלים, דיבר רק בחרוזים, כמו בסיפורים שלו. גילוי הספר הזה ופרסומו נראים בעיני כמו נס פך השמן".

על שלושה וארבעה

"סביבון הפלאים" התגלה במקרה, לפני כשלוש שנים. "ככה הספר נמצא", אומר המו"ל ישראל מזרחי, בנו של מייסד הוצאת מ' מזרחי - ובידיו תיקיית קרטון עם דפים מתפוררים. על שולחן רחב הוא פורש את האוצר וצוחק. "התיקייה הזאת נמצאה באחד החללים שם", מצביע מזרחי לעבר כוננית עמוסה תיקיות קרטון, שחלקן נמזגו זו לתוך זו עקב רטיבות ויושן. "אני לא יודע איך מצאתי אותו. לפעמים נדמה לי שהספר פשוט מצא אותי ולא אני אותו.

"אני כל הזמן מחפש", הוא ממשיך. "אבא שלי הוציא לאור במשך 60 שנה כ-3,000 ספרים, ולדעתי 1,000 עדיין מחכים כאן, סגורים בתוך מעטפות. יש פה ספרים של יצחק לבנון, סופר ומתרגם, עיתונאי ‘דבר', שהיה חלוץ ביצירת ספרי עיון לילדים. מצאתי כאן גרסאות של ‘מרקו פולו', ‘אי המטמון', תרגומים של ויקטור הוגו, ‘שלושת המוסקטרים', ספרי ‘ד"ר דוליטל' - כולם יושבים בשקיות. אבל כשמצאתי את ‘סביבון הפלאים', מיד ידעתי שמצאתי נכס".

בשנים האחרונות מחדש ישראל מזרחי במרץ את פעילותה של הוצאת הספרים שהקים אביו, מאיר מזרחי, ולמראה התיקייה שגילה התרגש ממש. "נמצאו בה עוד שמונה ספרים שלא התפרסמו, של גדולי הכותבים לילדים בשנות ה-60 וה-70, כמו שלמה ניצן, אוריאל אופק, יהואש ביבר ושלמה טנאי - מוכנים לקראת פרסום סדרה בעריכת שלמה ניצן, שאמורה היתה להיקרא ‘שושנים', על שם אחותי שושנה. עכשיו אני מתכוון להוציא את כולם".

דרכו של מזרחי הבן לאותה תיקייה היתה ארוכה. במשך שנים לא איפשר לו אביו דריסת רגל בניהול ההוצאה. הוא פנה לעבוד בהוצאת הספרים מודן וב-2006 הקים את הוצאת אגם. "הייתי צריך להוכיח את עצמי", הוא מסביר, ומבקש לחזור אל הספר החדש: "קרו הרבה דברים שאיפשרו את הוצאתו, בין השאר ההסכמה של אבא לתת לי לנהל את העסק שלו. עד אז הוא לא רצה. הספרים האלה הם מחמל נפשו, ולכן ידעתי, מהרגע שראיתי את ‘סביבון הפלאים', שהוא יהיה הראשון שנוציא כשנתחיל לעבוד יחד".

השלב הבא היה התמודדות עם בעיות טכניות. "בתקופה שהספר אויר לא ניתן היה להפריד בין ארבעה צבעים", מסביר מזרחי, "ידעו אז להפריד רק שלושה צבעים. זאת היתה תקופה אחרת, של דפוס בלט, ימים שבהם כל עמוד בספר הומר לגלופה. מהסיבה הזאת כץ יצר לכל דף בספר שתי סקיצות. הראשונה בשחור-לבן, בעיקר קווי המתאר של הדמויות והעצמים המצוירים. הסקיצה השנייה הכילה שלושה צבעים נוספים. התוצאה, כלומר הדף המודפס, היתה החיבור בין שתי הסקיצות ש'התלבשו' זו על זו". גלופות של הספר לא היו, וגם שיטת הדפסת בלט כבר אינה מקובלת, אז "בעזרת גרפיקה ממוחשבת המרנו את הסקיצות לאיור שלם".

מלאכת החיבור בין מלים לאיורים היתה פשוטה יותר. "ההחלטה על מיקום הטקסט ביחס לתמונה והצבתו על הדף נעשתה בעיקר על ידי שמואל כץ", מבהיר מזרחי. "העימוד והציורים שלו הם מוצג מוזיאוני. הספר נשמר עם השנים בצורתו השלמה לפני ההדפסה, כשרק חלקים קטנים ביותר נפגעו מעט ממים, וכך יכולנו לשחזר אותו במדויק. מצאנו לצד הספר אפילו מעטפה ובה הצעות מחיר מ-1 באפריל 1963, אז דרש כץ מדפוס אפשטיין הצעת מחיר על ‘5 פורמט צבע', שתומחר לו ב-1,345 לירות".

יש לדעתך מקום לספר מלפני 50 שנה בשוק ספרי הילדים של היום?

"אין ספק שהמדינה קצת השתנתה לו, לספר. הוא יוצא לעולם אחר משנולד אליו. אבל אם קוראים את ‘דירה להשכיר', שגם תומחר בלירות ויצא ב-1970, אפשר להתחבר גם ל'סביבון הפלאים'. אני מרגיש שהספר מעורר משהו, מזכיר את מי שהיינו פעם, ניחוחות מהעבר של המדינה, את מי שהיינו רוצים להיות. לאנשים יש כמיהה לריח הזה, לחלב בבקבוק של זכוכית".

במרכז העלילה של "סביבון הפלאים" ניצב ירון, ילד "חרוץ וגם נבון. שחור עיניים, סמוק פנים, וזריז הוא בבנים". לקראת חג החנוכה מחליט ירון לצאת עם אוסף הסביבונים שלו לטיול. אבל אז קורה דבר נורא: ירון נבהל ממכונית שחלפה לידו וכל סביבוניו נפלו והתפזרו. אז מתרחשת מעין התגלות, ולפתע פתאום ניצב לפני ירון "ישיש קורן, מתתיהו הכהן" שמעניק לו במתנה סביבון חדש ובלתי רגיל.

לצד הטקסט הנפלא של טנא, ציוריו של שמואל כץ, שהלך לעולמו לפני כשנה וחצי, ממלאים את העמודים בהומור וצבעים של תקופה שחלפה. "הציור לילדים מילא את שמוליק והיה חשוב לו מאוד", מספרת אלמנתו, נעמי כץ. "העבודה על קריקטורות פוליטיות היתה אתגר שכלתני, בעוד שספרי הילדים נתנו לו חופש לפנטסיות היצירתיות שלו.

"בניגוד לאלה שטוענים כי איורים חסרים בפרטים משאירים לילד יותר מקום לדמיון, שמוליק האמין שדווקא הפרטים מטעינים את דמיונו של המתבונן ומקרבים אותו לסיפור. בתפישה שלו, העושר הציורי מקרב את הילד לסיטואציה ומאפשר לו לחוות באופן עמוק יותר את הסיפור".

כץ, מאייר וקריקטוריסט שפירסם ב"על המשמר", "דבר השבוע" ו"מעריב", אייר במשך השנים יותר מ-70 ספרים, בהם "בולבול למה ככה" של ע' הלל, שמונת ספרי "חסמב"ה" הראשונים של יגאל מוסינזון, "תמונות יפואיות" של מנחם תלמי ו"אני אוהב לשרוק ברחוב" מאת נורית זרחי. הוא נולד ב-1926 בווינה. ב-1938, לאחר סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית, ברחה משפחתו להונגריה. ב-44' נלקח כץ, אז בן 18, למחנה ריכוז ביוגוסלביה, אך הצליח לברוח לבודפשט, לבית ששימש מקלט ליהודים. "שם הוא התחיל לצייר", מספרת נעמי כץ. ב-1946 עלו השניים יחד לארץ, בגרעין של השומר הצעיר, והיו ממקימי קיבוץ געתון. "התערוכה הראשונה שלו היתה במחנה המעצר בקפריסין, לשם הועברנו אחרי שהאונייה נתפסה על ידי הבריטים".

המפגש הראשון בין כץ לטנא התרחש בקיבוץ אילון, "לשם נשלחנו ב-46' כחלק מהשירות הצבאי", משחזרת כץ. "אנחנו היינו אז בני 20 וטנא, שהיה גדול מאתנו בעשר שנים, נראה בעינינו מבוגר. הוא עזב את הקיבוץ באותה תקופה ולכן החפיפה בינו לבין שמוליק היתה קצרה. אבל הארץ היתה קטנה ובין השנים 50' ו-53', כששמוליק החל לצייר ב'משמר לילדים', הם נפגשו שוב ונהפכו לצמד חמד".

"סביבון הפלאים" לא היה שיתוף הפעולה הראשון ביניהם. הם היו חתומים יחד על יצירות שתירגם טנא, כמו "דני דן ותלת אופן" שיצא ב-52', "קטינא והלווייתן" (56'), "שעלול תעלול" (62') ואגדות אנדרסן (64').

בשלל הספרים שהוא אייר ניכרת חתירה נחושה ליצור תמונה הומוריסטית. היה חשוב לו לשמח אנשים?

נעמי כץ: "אפשר להשוות את האיור שלו לליצן, שבמקור הוא לא בהכרח איש אופטימי ועליז. הוא עבר הרבה דברים קשים, מאכזבים וכואבים בחייו, אבל הוא תמיד עשה הכל כדי להביא את הסביבה לחיוך. זה תפקיד שהוא קיבל עליו כנראה עוד בצעירותו. הוא לא סיפר בדיחות, אבל הוא ידע לתאר סיטואציות באור אירוני וגרוטסקי. בדרך הזאת הוא הביא גם לעצמו הקלה. היצירה, בעיקר איורי הילדים, שיחררה אותו. את העצב שלו הוא שיחרר שם, במקום שבו יכול היה להיות שוב הילד שהיה ולבטא את משאלות לבו".

התחלה באורווה

"סביבון הפלאים" נושא גם את סיפורה של הוצאת הספרים מ' מזרחי, שהוקמה ב-55'. כשמתבוננים בסיפור חייו של מייסד ההוצאה, מאיר מזרחי, נראה כי כניסתו המטאורית והתבססותו בשוק הספרים הישראלי היו אף הן בגדר נס. "לא גדלתי כמו הבן שלי בסביון, כמו נסיך", פותח ואומר מזרחי האב, בשבתו במחסן ההוצאה. "אני לא סיימתי בית ספר עממי, ובטורקיה, בגיל 11, כבר התחלתי לעבוד. אמא שלי לקחה אותי מהכפר לדוד שלי כאמל שגר באיסטנבול ואמרה לו: ‘קח את הבן שלי ותעשה ממנו בן-אדם'. הדוד שלי מכר חליפות ובגדים בסיטונות ואני הייתי העוזר שלו, נושא הכלים. ממנו למדתי הכל".

מזרחי, כיום בן 81, עלה לארץ לבדו בחורף 48' וגויס מיד לצבא. "כעבור שנתיים", הוא מספר, "פלשתי יחד עם קבוצת עולים מטורקיה לחורבה בשכונת מנשייה שבין יפו לתל אביב. כל הזמן העירייה הגיעה, ניסתה לגרש אותנו במכות, אבל לא ויתרנו. הבתים היו אמנם הריסות, אבל בכל זאת אפשר היה לגור שם. אחרי שמצאתי מחסה, הבאתי לשם את ההורים שלי, שעלו גם הם בינתיים ושוכנו במעברה. ככה התחלנו, מתוך האורווה. שם נולדו הילדים שלי, בין הספרים הראשונים שקניתי ואיחסנתי בבית ועם מים שדולפים מהגג".

אל שוק הספרים נכנס מזרחי האב מתוך אהבה גדולה לקריאה. "נהגתי לקרוא אז המון בטורקית והיתה לי ספרייה של 500 ספרים", הוא מספר. "העסק שלי היה השאלת ספרים לעולים טורקים. הלכתי עם הספרים ברחבי הארץ, במושבים ובערים, משכונה לשכונה. בכל מקום הייתי מגיע ופותח שולחן. הביזנס השני היה ברחוב לוינסקי בתל אביב, שם התחלתי, לפני 60 שנה, למכור על עגלה ספרים בעברית. זה לא היה קל. לא נתנו לכל אחד לעמוד ברחוב ולמכור. לכן לקחתי לעצמי מספר אבדאים טורקים ששמרו עלי, וכך יכולתי להמשיך למכור מבלי שאף אחד מהפיקוח העיז אפילו להתקרב אלי".

בזכות חושיו החדים היטיב מזרחי לקלוע לטעם הקהל ובנה עסק משגשג, שהחל להתחרות בהוצאות המוכרות. "מו"לים אחרים תפשו את העבודה שלהם כמלאכה קדושה וכעסק מכובד", הוא אומר, "אבל אני לא. השתדלתי שיהיה לי רווח. לכן גם התחלתי לקנות מו"לים שפשטו את הרגל. לאט לאט התחילו לבוא אלי סופרים ומתרגמים, שהמליצו לי מה טוב להוציא. הקפתי את עצמי ביועצים מהסוג הזה וגם באנשים שקנו אצלי. מהם בעיקר למדתי מה נכון לעשות".

בין אנשי המקצוע שעבדו עם מזרחי במשך השנים אפשר למנות את אהרן אמיר, יונתן רטוש, בנימין תמוז, משה בן שאול, אריה חשביה ואליעזר כרמי. מזרחי מתגאה בהם ומדגיש כי כולם היו חבריו. "אנשים אהבו לעבוד אתי כי לא התנשאתי עליהם ונתתי להם יד חופשית", הוא אומר. "לסופר, העורך והמתרגם שלמה ניצן נתתי למשל לערוך בזמנו ספרי ילדים". דרכו הגיעו להוצאה גם ספרם של טנא וכץ.

אף שההוצאה ספגה ביקורת נוקבת מצד הממסד הספרותי, ומזרחי עצמו נתפש לדבריו "כטורקי לא מתורבת", ההוצאה מילאה תפקיד משמעותי במרחב הספרותי. פה התפרסמו כותרים ממיטב הספרות העולמית, כמו ספריהם של מארק טוויין, דיקנס, אמיל זולא, בלזק. מתחילת שנות ה-70 הוציא מזרחי את מגזיני הילדים "פופאי" ו"חברי'ה" וחוברות קומיקס כמו "טרזן", "זאגור" ו"דיסני".

"פתחתי את הנישה של ספרי ילדים מכיוון שראיתי שהם נמכרים טוב", הוא אומר. "הנישה הזאת כללה גם ספרי נוער וסדרות כמו ‘גיבורי הספרים הנפלאים' שתירגם בנימין תמוז, ‘דני דין', ‘השביעייה הסודית', ‘הספורטאים הצעירים' של אבנר כרמלי ו'עולם התנ"ך לילד' של שרגא גפני".

חלק מהספרים האלה, מזכיר מזרחי, בעיקר של גפני, התקבלו בחשדנות והואשמו כ"פטריוטיים" ו"מחרחרי מלחמה". "גפני אכן היה פטריוט", אומר מזרחי. "אז אמרו שהספרים שלו, מכיוון שליגלגו לעתים על ערבים, הם ‘מחרחרי מלחמה'. אבל לא היתה בהם אידיאולוגיה ימנית אלימה, זו היתה אהבת הארץ, לאומיות שאיפיינה את הימים ההם. בקיבוצים החרימו את הספרים שלו ולא הכניסו אותם לספריות, אבל בסופו של דבר הם נהפכו לקלאסיקה. הם בנו את הנוער, ועלילות הגבורה שנרקמו בהם בנו את עולם הדמיון של הילדים שנלחמו ביום כיפור".

משהו מהאווירה הזאת מורגש לדעתו גם "בסביבון הפלאים". "בספר מורגשת בהחלט אהבת המולדת", אומר מזרחי, משתעל בכבדות ופורץ פתאום בבכי. "אני שמח שהבן שלי המשיך בדרך שלי. הוא כאילו התחתן עם הספרים האלה. הוא הבטיח לי שיפרסם אותם. אני רואה אותו מסתובב כאן במחסן כמו חולה. זה היה החלום של ישראל לפרסם את הספר הזה. בעקבות העבודה אתו אני מרגיש שנולד לי הבן מחדש. למדתי לאהוב אותו עוד יותר. אני מצטער שאני בוכה, אבל מרגש אותי שהוא איש ספר, שהוא מוציא באהבה כל כך גדולה את סדרת ספרי הילדים הזאת, שאני, אחרי שהוצאתי כל כך הרבה ספרים בחיי, כבר לא היה חשוב לי להוציא".

טנא לא סלח

יצירתם המשותפת של טנא וכץ, שני חילונים גמורים וחברי תנועת השומר הצעיר, מבקשת בספר החדש לקרב את הילדים דווקא למסורת היהודית. "צריך לזכור שסבא גדל בעיירה מודז'יץ בפולין, שהיתה קהילה חסידית", מבהירה נכדתו מיכל בהט. "אמא שלו היתה אמנם חילונית - שהתחתנה עם חסיד עשיר מתוך הבנה שכך תסייע למשפחתה - אבל הבית התנהל כבית חסידי קיצוני. רק בילדותו המאוחרת, לאחר שאמו נפטרה וחרף התנגדות אביו, סבא נכנס לקן השומר הצעיר בוורשה. שם דיברו עברית, ואז הוא גם החל לכתוב לראשונה שירים בעברית ולנהל יומנים".

ב-1937 עלה טנא לארץ ישראל עם חלוצי קיבוץ אילון. ב-46' עזב את משפחתו בקיבוץ ושב לפולין לשליחות של שנתיים, לאתר ילדים יהודים שנותקו ממשפחתם והוחבאו במנזרים ואצל משפחות מקומיות. "לאחר שהצליח לאסוף 40 ילדים", מספרת בהט, "הוא פנה לאחותו רגה, שלפני המלחמה נכנסה לשורות המפלגה הקומוניסטית וזכתה למעמד גבוה בממשל הפולני. הוא יצר אתה קשר, קודם כל כדי לפגוש אותה אחרי נתק של עשר שנים, וגם כדי לבקש ממנה עזרה. אבל היא לא מיהרה להושיט יד. היא אמרה לו: למה להוציא את הילדים? הקומוניזם כאן הוא גן עדן, למה לקחת אותם למדבר?"

טנא נדהם, אבל מיד התעשת. "כפי שכתב בספרו ‘אל עיר נעורי', הוא הותיר בפני אחותו שלוש ברירות: הראשונה, שתיתן לו ולילדים אישור מעבר; השנייה, שלא תיתן אישור ותשתוק; השלישית, שתחשוף אותו ואז ‘תטופל על ידי אנשינו'". אחותו בחרה לא להעניק לאחיה ולילדים היהודים אישורי מעבר, אך גם לא להסגירם. טנא מצדו נשבע אז כי לעולם לא יהיה בינו ובין אחותו כל קשר. "לימים", מספרת בהט, "כשרגה שכבה על ערש דווי, בנה התקשר מפולין לסבא וביקש שידבר אתה. סבא לא הסכים. הוא לא מחל לה".

עם שובו לארץ עבר לתל אביב. הוא החל לעבוד בעיתון "על המשמר" וכעבור זמן קצר מונה לעורך "משמר לילדים". "העיתון היה החיים שלו", אומרת בהט בגאווה. "הוא נורא אהב את העבודה שלו ותמיד איחל לי שאוהב את העבודה שלי כל כך, עד שאצטער שיש לי יום חופש. הוא היה כזה בדיוק. כל בוקר הלך לעבודה בשמחה, לא לפני שסבתא היתה כורכת לו סנדוויץ' בנייר עיתון. אחר הצהריים הוא היה חוזר הביתה, שוכב לישון ואז, בחמש וחצי, אחרי ‘ערב חדש', הנכדים היו באים".

ב"משמר לילדים" בעריכתו של טנא לקחו חלק במשך השנים לאה גולדברג, פניה ברגשטיין, דבורה עומר, יגאל מוסינזון, רות שלוס, נפתלי בזם, דני קרוון ועוד רבים. העיתון ביטא רוח ציונית סוציאליסטית ושאיפות חינוכיות. "שבוע-שבוע הגשתי במשך 31 שנה עיתון, שאני בהחלט מעיד עלי ואיני מתבייש, חשבתי שהוא מחנך", אמר טנא בראיון לתוכנית "סופרים מספרים" בטלוויזיה החינוכית. "אני מודה שראיתי אותו כמכתב שאני כותב לילד. לילדים יש מצוקות, יש שאלות ויש בעיות. אמרתי לעצמי, אולי הילד הזה מחכה לעיתון. אולי יש לו בעיה ואני אוכל לתרץ לו אותה... כשילד קורא ספר הוא מרחיב את אישיותו דרך אותם הגיבורים שהוא חי את עלילותיהם".

בהט מסכימה לכל מלה של סבה, שזכה ב-1975 ב"פרס זאב לספרות ילדים ונוער" על "בצלו של עץ הערמון", ספר שתיאר חיי ילדים יהודים בוורשה של שנות ה-30. "בעיתון הוא חינך לאהבת הארץ, הגשמה ורעות", אומרת בהט. "הערכים האלה באים לידי ביטוי בספריו וגם ב'סביבון הפלאים'. כשהסביבון נופל מידיו של ירון, הוא יוצא לעזור לאנשים, מסקל אבנים כדי שחקלאים יוכלו לעבד את אדמתם וחופר באר מים.

"הספר מגלם את הסינתזה שאיפיינה את סבא. יש בו מעשה התגלות שאיפיין מעשיות חסידים שעליהן גדל. כאדם דתי שעבר את המפנה הציוני ונהפך לקיבוצניק, סבא חיבר בין סיפורי הילדות שלו, גבורת המכבים וערכים של בניין הארץ. השילוב שחשף בפני הילדים שיקף את אישיותו".

במקום קמשונים - קוצים

"האתגר שעמד מולי היה בעיקר ההתמודדות עם אורך הטקסט והשפה", אומרת עורכת הספר, אורלי דורון. "מצד אחד, רציתי לשמור על הניחוח המקורי של הטקסט. התקרבתי לחומר ביראת קודש, הרגשתי שהתגלגלה לידי זכות לגעת בו. אבל מצד שני, הסיפור היה ארוך מאוד, וכדי להתאים אותו לילדים של היום הייתי חייבת לקצר אותו בחצי. מאותה סיבה היו כמה מלים בטקסט המקורי שהחלטתי לשנות, מכיוון שהיו קשות ביותר. מלה כמו ‘סחה' לא שיניתי ל'אמרה', כי היא חלק מהקצב הנפלא של הספר והיא מעשירה. אבל מלה כמו ‘קמשונים', שאותה לא הכרתי ופירושה צמח קוצני - שיניתי ל'קוצים'. מלה אחרת שלא הכרתי היתה ‘כשילים', ששונתה למעדר. התאמה נוספת היתה שם הילד, ששונה מגבעון לירון".

לדברי דורון, "סביבון הפלאים" שונה מאוד מספרי הילדים העכשוויים. "היום המסרים עוסקים בעיקר בחיזוק העצמי של הילד", היא אומרת בנימה ביקורתית. "היום לא יכתבו על חפץ, כמו סביבון למשל, שיקדח בבאר מים, יסקל גבעות או יעודד חולים בבית החולים. היום יכתבו על ילד לא מוצלח שחפץ מסוים יהפוך אותו למוצלח. הילדים המאוירים בספר נראים בדיוק כמו הילדים היום, רצים ושמחים, אבל הם לא הגיבורים של העלילה; הם רק אמצעי להעביר מסר גדול יותר. המסר הוא מעשה הסביבון, התרומה שלו לחברה בונה, כמו החברה בימיה הראשונים של המדינה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו