בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

150 שנה אחרי, עלובי החיים רלוונטי מתמיד

מהדורה חדשה של התרגום העברי היא הזדמנות לברר אם ויקטור הוגו היה מהפכן או רומנטיקן, ואם מלבד ערכו הפוליטי יש לספר גם ערך ספרותי

2תגובות

"כל עוד ינציחו החוקים והנהגים פינות גיהינום בתוככי החברה... כל עוד יהיו בעולמינו עוני ובערות, לא יהיו ספרים מעין זה מיותרים בו" (ויקטור הוגו, הקדמה ל"עלובי החיים")

"תקפו את האיש הזה רבות כיוון שהוא גדול וכיוון שעורר קנאה. בהתחלה הם נדהמו ממנו ואחר כך חשו נבוכים למצוא את עצמם מול גאון ברמתם של אלה שהיו נערצים לאורך הדורות. שכן הגאווה האנושית אינה אוהבת לכבד זרי דפנה ירוקים עדיין". כך כתב הסופר הצרפתי גוסטב פלובר על ויקטור הוגו.

זרי הדפנה כבר מזמן אינם ירוקים. ויקטור הוגו מת ב-1885 כשהוא שבע ימים ותהילה, ובימים אלה מלאו 150 שנה לספרו "עלובי החיים", ששיקף אולי יותר מכל ספר אחר את עמדותיו החברתיות והפוליטיות של הסופר והמשורר הצרפתי. לכבוד המאורע יצאה בהוצאת כתר מהדורה מחודשת של התרגום העברי (מצרפתית: אביטל ענבר), ונדמה שהספר, שבמרכזו יחסה של מדינה אל השכבות החלשות, רלוונטי מאוד היום בישראל שלאחר מחאת הצדק החברתי. אז מה באמת רצה הוגו לומר בספרו עב הכרס ורב העלילות, נגד איזו מציאות כלכלית-חברתית יצא, ולאיזו מציאות שאף להגיע? והאם מלבד ערכו הפוליטי של הספר יש לו גם ערך ספרותי?

"'עלובי החיים' נחשב ל'תנ"ך החברתי' של הוגו", אומר ראובן מירן, מו"ל הוצאת נהר ספרים שפירסמה בשעתו את הספר של ויקטור הוגו "להיות גולה". "בספר יש ביטוי מובהק ומרוכז לפילוסופיה שלו, המטיפה לשינוי חברתי יסודי אך נשארת תמיד בתחום המהוגן, הסולידי והמבוסס, ואינה מוכנה לערעור אושיות המדינה והחברה הבורגנית-קפיטליסטית".

גטי אימג'ס

במרכז עלובי החיים עומדת דמותו של ז'אן ולז'אן, איש עני שנשלח לכלא משום שגנב כיכר לחם. בעקבות מפגש עם הגמון נדיב ואוהב אדם הוא חוזר למוטב ונעשה לאיש עסקים מצליח ולראש עיר. אלא שכל אותו הזמן שוטר ושמו ז'אבר מנסה ללכוד אותו ולהשיבו לכלא. חלקו השני של הספר מתרחש בפאריס והגיבורים משתלבים באירועי המהפכות של 1830 ו-1832.

"ז'אן ולז'אן, האסיר שחזר למוטב, כלומר השתלב בחברה הבורגנית-נצלנית וצבר הון וכבוד תוך ניצול עובדיו, והשוטר ז'אבר הרודף אותו על לא עוול בכפו ומתאבד כשהוא נקלע למבוי סתום מוסרי, הם למעשה האנשה של שני מרכיבים מרכזיים בחברה הבורגנית: הניצול חסר הרחמים של החלשים והמשטרה כשוט האכיפה בשירות המדינה הבורגנית", אומר מירן.

כשהוגו פירסם את הספר הוא כבר היה דמות נערצת לא רק בצרפת אלא בעולם כולו. ההערצה הזו לא היתה רק פרי יצירתו הכבירה, שכללה מלבד רומנים גם שירה, מחזות, ציור ואדריכלות, אלא גם פרי מעמדו החברתי והפוליטי, ומחויבותו הגדולה למאבקים חברתיים, גם מחוץ לגבולות צרפת. הוא הירבה לנאום נאומים חוצבי להבות נגד העוול החברתי ובעד אחווה כלל-חברתית וכלל-אנושית.

בספרו הראשון, שפירסם כשהיה בן 21, הוא מתאר משטר עריצות דווקא באיסלנד. בגיל 24 פירסם את הרומן "בוג-ז'רגאל", סיפורו של מנהיג אפריקאי משועבד שהנהיג את מרד העבדים בהאיטי. בין היתר הביע הוגו את תמיכתו בהתקוממות היוונים נגד הכיבוש הטורקי, דרש מנשיא ארצות הברית לחון את ג'ון בראון, תומך שחרור העבדים השחורים, ועוד. בארצות הברית ראה הוגו דוגמה ומופת למדינה נאורה היכולה לשמש כמודל לאחדות כלל-אירופית, רעיון נבואי שהרבה לחזור עליו בנאומיו ובכתביו.

בספרו "להיות גולה" כתב הוגו: "ישנו הכרח אחד ויחיד - האמת. לכן יש כוח אחד בלבד - החוק. הצלחה שאין בה מהאמת ומהחוק היא הצלחה למראית עין. עריצים קצרי רואי טועים בה. מלכודת מוצלחת מותירה עליהם רושם של ניצחון, אך ניצחון זה גדוש באפר. הפושע סבור שפשעו משתף עמו פעולה - טעות בידו: פשעו מעניש אותו. הרוצח תמיד נחתך בסכינו שלו, הבגידה תמיד בוגדת בבוגד. עוון העבריינים, מבלי שיחשדו בכך, אוחז בצווארם כרוח רפאים בלתי נראית. מעשה רע לעולם אינו מניח לנו".

"ז'ן ולז'ן נמצא אשם. סעיפי החוק היו ברורים. יש בתרבותנו רגעי זוועה: הרגעים שבהם החוק קובע את התדרדרותו של אדם, שבהם החברה מפקירה יצור אנושי לגורלו" ("עלובי החיים")

"הוגו נחשב אמנם לאחד הנציגים המובהקים של הזרם הרומנטי בספרות הצרפתית", אומר ד"ר מרטין רודן, המלמד ספרות צרפתית ותרבות צרפת באוניברסיטת תל אביב, "אבל הוא תמיד כתב ספרות פוליטית. כשהיה בגלות כתב, למשל, שירים נגד נפוליאון השלישי וכינה אותו נפוליאון הקטן. הוא היה גאון, הוא כתב גם כתיבה אפית, גם לירית גם דרמטית, וכל המרכיבים האלה באים לידי ביטוי ב'עלובי החיים'".

גם את "עלובי החיים" כתב הוגו בגלות. כאשר הודיע נפוליאון ה-3, בדצמבר 1851, על פיזור האסיפה הלאומית וחיסל את הרפובליקה הצרפתית המכונה "השנייה", שמו של הוגו הופיע ברשימות החשודים בחתרנות נגד המשטר החדש, והוא נאלץ לגלות מארצו. ראש ממשלת בלגיה הציע לו מקלט. בעיתונות המקומית קראו אף לערוך מגבית ציבורית כדי לסייע לגולה הנכבד, אך הוגו סירב. על השאלה מדוע בא לבלגיה, השיב: "כי בצרפת הרגו את הרפובליקה".

אמיל סלמן

"הגלות, שנמשכה 20 שנה, היתה תקופה קשה אך גם הפורייה ביותר בחייו הספרותיים והפוליטיים של הוגו", אומר מירן. "היא היתה לו מקור להשראה, ליצירתיות ולשחרור נפשי ואינטלקטואלי".

אבל מה היתה בעצם השקפת עולמו הפוליטית של הוגו? "הוגו ואמנים אחרים בתקופה ההיא בצרפת עברו בעצם תהליך הפוך מזה שעברו, למשל, אנשים שגדלו בשנות ה-60 של המאה ה-20 והשתתפו במהפכת הסטודנטים של 1968", אומר רודן. "בניגוד אליהם, כשהוגו היה צעיר הוא היה שמרן ימני, ותמך במלוכה וככל שהתבגר הוא נעשה שמאלי יותר. כשהיה זקן הוא כבר נעשה לסוציאליסט שמאלני".

"להוגו לא היתה אידיאולוגיה פוליטית ברורה", טוען מירן, "לא משנה חברתית סדורה ובוודאי שלא מוצקה. הוא הונע תמיד על ידי רגשות וראייה רומנטית את החיים. וכך, למרות שבצעירותו היה בעל השקפות ימניות שמרניות ותמך במשטר המלוכני, הוא שינה את דעתו והצטרף לשמאל הרפובליקני".

ומה באשר לאיכויותיו הספרותיות של "עלובי החיים"? לאורך השנים הדעות חלוקות. כשהספר יצא לאור הוא נהפך להצלחה מסחרית גדולה, אבל מבקרי ספרות לא חסכו ממנו שבטם. קריאה בספר מלמדת שהוא כתוב כמעט כמו תסריט. התחביר פשוט עד מאוד ומינימליסטי, וכל תפקידה של השפה הוא למסור אינפורמציה ולקדם את העלילה.

"עם הצלחה גדולה קשה להתווכח, טוען רודן, "אתה יכול לטעון כלפי מיליונר שהוא לא מבין בכלכלה, אבל את המיליון שלו הוא בכל זאת עשה, והספר של הוגו היה הצלחה ספרותית אדירה. מצד שני, זה באמת נכון שהרומן הזה כתוב קצת כמו תסריט, ובאמת הרבו להסריט אותו ולהעלות אותו על הבמה. זה גם משום שהוגו היה צייר והוא ראה הכל בצורה ויזואלית. בספר הזה מתרשמים בעיקר מהצד הוויזואלי ולא מעומק המחשבה או השפה".

דניאל צ'צ'יק

את העיבוד הראשון של הספר לתיאטרון עשה למעשה בנו של הוגו, שנה בלבד אחרי שהספר יצא לאור. מאז הוא עובד פעמים רבות לבמה, לקולנוע ולטלוויזיה. העיבוד הידוע ביותר הוא המחזמר של קלוד-מישל שנברג (מוסיקה) ואלן בוביל (מלים). זהו למעשה המחזמר המצליח ביותר בכל תולדות התיאטרון המוסיקלי, והשיר הידוע ביותר מתוכו, "I Dreamed a Dream", זכה לעשרות ביצועים של זמרים בהם ניל דיאמונד, ארתה פרנקלין וסוזן בויל. בסוף השנה הבאה עתיד לעלות גם עיבוד קולנועי-מוסיקלי של הבמאי טום הופר ("נאום המלך"), בהשתתפות יו ג'קמן, אן התאוויי וסשה ברון כהן.

"החברה האנושית עשתה לו רק רע כל חייו. תמיד ראה רק את פניה הכעוסות, את הפנים שהיא מכנה צדק, את הפנים שהיא מפנה אל החלשים" ("עלובי החיים")

אחד הנושאים החוזרים בווריאציות רבות ב"עלובי החיים" הוא נושא הצדק בכלל ומערכת המשפט והצדק הצרפתית בפרט, שעליה מותח הוגו ביקורת קשה ביותר. "הוגו בעצם לא מאשים אף אחד", אומר רודן, "הוא מראה בספר איך העוולות האלה הן פשוט פועל יוצא של השיטה. הוא כנראה צודק כי גם היום אפשר לראות איך יש עיוותים במערכת המשפט ולאו דווקא משום שמישהו פועל לא כשורה. השיטה היא שמייצרת את המצבים האלה, שבהם עניים וחסרי רכוש סובלים גם מחוסר צדק".

לדברי רודן, הוגו לא היה הראשון להעמיד את העני במרכז היצירה הספרותית. "גם אצל בלזק, שמת לפני שהוגו כתב את ‘עלובי החיים', יש את זה. הרבה פעמים משווים בין הגיבור של ‘עלובי החיים' לגיבור של ‘אבא גוריו', שבנוי על אותו מודל של האסיר הטוב ורחב הלב. אפשר לומר שבמאה ה-19 העני באמת נעשה לגיבור יותר פופולרי בספרות, אפשר לקשור את זה גם לצמיחתה של העיתונות היומית באותה תקופה, שהביאה סיפורים משולי החברה. אם בתקופת הרנסנס, או קודם לכן בטרגדיות למיניהן, הגיבורים היו תמיד אלים, מלכים, או בני אצולה, הרי שבמאה ה-19, עם עליית הרומן הריאליסטי, הגיבורים באים יותר משולי החברה".

גם מירן נותן דוגמאות קודמות של ספרים שבהם הגיבור הוא עני, כמו ספריו של פייר מאריבו, "חיי מריאן" (1731) ו"האיכר שהתעשר" (1734), המספרים את סיפוריהם של יתומה ושל איכר הנאבקים נגד חוקיה הנוקשים של החברה שבה הם חיים. "הפרדוקס הוא", אומר מירן, ש'עלובי החיים' הביא להוגו הצלחה כספית ענקית אדירה שאותה הוא ידע לתרגם להשקעות פיננסיות מוצלחות".

הוגו היה למעשה מראשוני הסופרים שהתעשרו בזכות יצירתם. הוא צבר נכסים רבים, השקיע הון רב בבורסה והחזיק בכמות גדולה של מניות הבנק המרכזי של צרפת. אין פלא אפוא שב-1885, עם מותו של הוגו, פירסם פול לפארג, אחד ממייסדי המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, ומחבר הספרים "הזכות לעצלות" ו"דת הקפיטל", מאמר גדול תחת הכותרת "אגדת ויקטור הוגו". הוגו, שהתיימר לייצג את המעמדות העניים והחלשים, טען לפראג במאמר, רק שירת את הבורגנות וגרם להסבת המאבק האמיתי נגד הקפיטליזם לערוצים רומנטיים.

"יש בזה מן האמת", אומר מירן, "אבל אי אפשר לשלול מהוגו את רגישותו האנושית ואת עמדותיו הגלויות והמוצהרות נגד כל המשטרים העריצים, נגד דיכוי חברתי ופוליטי על רקע גזעני או מעמדי - ובעד כל התקוממות של העם נגד התופעות האלה".

ואכן, למרות כל הביקורות, אפשר ללמוד עד כמה היה מחויב הוגו לאמונותיו מתוך מה שאירע באוגוסט 1859. במסגרת מדיניות "הקיסרות הליברלית" הוענקה חנינה כללית ללא תנאי לכל האסירים והגולים הפוליטיים. אלא שהוגו סירב בתוקף לזכות בחנינה ולחזור לצרפת ואף הצהיר: "איש אינו מצפה ממני שאקדיש ולו דקה אחת של תשומת לב לדבר הזה המכונה חנינה. במצב בו נמצאת עתה צרפת, המחאה המוחלטת, הלא-מתפשרת והנצחית היא חובתי. נאמן למחויבותי למצפוני, אחלוק עד תום את גלותה של החירות. וכשהחירות תחזור, אשוב גם אני".

ויקטור הוגו: הכרוניקה

* 2 בדצמבר 1851: נפוליאון ה-3 מפזר את האסיפה הלאומית ותופס את השלטון.

* 11 דצמבר 1851: הוגו, אחד ממתנגדיו החריפים של נפוליאון ה-3, נמלט מפריז לבריסל בזהות בדויה.

* מאי-אוגוסט 1852: בצרפת מוציאים השלטונות את מקצועות ההיסטוריה והפילוסופיה מתוכנית הלימודים.

* ינואר 1858: ניסיון התנקשות בחיי הקיסר נפוליאון ה-3. המשטרה הצרפתית מנסה לקשור את הוגו לאירוע באמצעות עדויות ומסמכים מזויפים.

* אוגוסט 1859: במסגרת "הקיסרות הליברלית" עליה הוא מכריז, הקיסר מעניק חנינה כללית ללא תנאי לכל האסירים והגולים הפוליטיים. הוגו מסרב לזכות בחנינה ולחזור לצרפת.

* מארס 1862: הרומן "עלובי החיים" רואה אור, מותקף על ידי הביקורת אך מתקבל בהתלהבות על ידי קהל הקוראים.

* 5 בספטמבר 1870: ויקטור הוגו בן ה-68 חוזר לפאריס אחרי קרוב לעשרים שנות גלות. הוא מתקבל כגיבור לאומי.

* 22 במאי 1885: הוגו מת בפאריס. שבוע לאחר מכן הוא נקבר בטקס ממלכתי בפנתיאון, מקום השמור לגדולי האומה הצרפתית. אחרי ארון הקבורה שלו צועדים כמיליון מלווים, אזרחים מכל שכבות העם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו