בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צ'ארלס דיקנס - כוכב הרוק הראשון אי פעם

מי שהפך את הספרות לנגישה לכל, ממשיך עד היום להציג לפני קוראים חדשים את האכזריות שהיא מנת חלקם של העניים

3תגובות

בהיותו בן 12 שנים נאלץ צ'ארלס דיקנס להיפרד ממשפחתו ולעבוד לפרנסתו. הסיפור הקשה של ילדותו היה, כך נראה, הבסיס לרבות מיצירותיו של אחד הסופרים הבריטים הגדולים אי-פעם.

הוא נולד ב-7 בפברואר 1812 בפורטסמות, המפשייר, בן שני לג'ון ואליזבת דיקנס. אחריו נולדו להוריו עוד שישה ילדים. אביו היה פקיד במשרד הצי הימי, איש בעל הכנסה טובה שהתקדם מהמעמד הנמוך למעמד הבינוני והיה חשוב לו שמעמדו החדש ייראה. שאיפה זו סיבכה אותו בחובות, שהיו לקרקע שממנה צמח הסופר צ'ארלס דיקנס.

אבל כעת הוא עודנו ילד בן 4, השנה היא 1816 ומשפחתו הולכת בעקבות האב שעבר לעבוד בצ'טהם שבמחוז קנט. משפחת דיקנס התגוררה בבית גדול והיו לה שני משרתים. אלא שבמהרה התברר שהחיים הטובים האלה היו מעבר לכוחותיו של אבי המשפחה. בשנת 1824 הוא נאסר בשל חוב והושם בבית הכלא מרשלסי. היה זה בית כלא פרטי, שנוהל למטרות רווח ונאסרו בו אז, ברוח התקופה, גם חייבים זעירים.

דיקנס האב הלך לכלא יחד עם כל משפחתו חוץ מצ'ארלס. זה היה רגע המהפך בחיי הבן. הוא עבד עשר

שעות ביום במפעל נעליים, מדביק מדבקות על צנצנות, והתגורר לבדו בפנסיון בקמדן טאון. זה בהחלט יכול להיות פרט מעלילה מאת צ'ארלס דיקנס.

דיקנס עם שתיים מבנותיו בבית הכפר שלו בקנט, 1865. יחסים סבוכים עם נשים / בלומברג

החוויה הזאת של דיקנס - המעבר הפתאומי מילדות נורמלית, חסרת דאגות, לחיים אכזריים של עבודה קשה, שהיו מנת חלקם של ילדים רבים במאה ה-19 - אכן ניכרת היטב ביצירתו. עבודת ילדים - יתומים, נטושים, עניים - היתה אז דבר שבשגרה, וגם התייחסות ברוטלית של מבוגרים לילדים לא היתה עניין נדיר. חייהם של רבים מהגיבורים שתיאר דיקנס לימים, בהם אוליבר טוויסט ודייוויד קופרפילד, מבוססים על חוויותיו מהתקופה הזאת. דיקנס הציג עולם אפל, אכזר ומר, נטול חסד, ובו תנאי העבודה נוראים, שעות העבודה ארוכות, השכר זעום, הניצול בכל.

פרצופים מול הראי

לאחר שנתיים, כשהיה בן 14, נחלץ אביו מהצרות הכלכליות ומהכלא, אבל לתדהמתו של הבן, אמו רצתה שימשיך לעבוד במפעל. דיקנס חש נבגד ולא סלח לאמו מעולם. יש הרואים בשבר הזה את אחת הסיבות לכך שרבות מדמויות הנשים שיצר היו של נשים נוטשות ומרושעות.

האב, ששמו ומעמדו היו חשובים לו, אמנם שיחרר את בנו מהעבודה במפעל ושלח אותו לבית הספר, אבל הסידור הזה לא החזיק מעמד זמן רב. עד מהרה שב האב והסתבך בחובות ושוב נאלץ דיקנס להפסיק את לימודיו. הוא מצא עבודה כלבלר משפטי ואחר כך למד קצרנות ועבד כקלדן. ב-1830, כשהיה בן 18, עבד כעיתונאי ושימש כתב פרלמנטרי.

בהיותו בן 21, בשנת 1833, התפרסם סיפורו הראשון של דיקנס בעיתונות. כעבור שנה התחיל לכתוב בשם העט בוז. אבל השנה החשובה בחייו של דיקנס היתה שנת 1836. זו השנה שבה נהפך לכוכב בשמי הספרות.

באותה שנה, בהיותו בן 24, גם נשא לאשה את קתרין הוגארת, בתו של עורך כתב העת "איוונינג כרוניקל". במשך השנים נולדו לשניים עשרה ילדים. כעבור 20 שנה עזב דיקנס את הוגארת לטובת שחקנית בת 18, אלן טרנן, שהיתה בת זוגו עד למותו.

בשנת 1836 גם היה דיקנס לעורך בעיתון הספרותי "Bentley's Miscellany". הוא החליט לפרסם בעיתון סיפור בהמשכים, "רשומות מועדון הפיקוויקים". הסיפורים פורסמו במשך שנתיים ועד מהרה הפכו את דיקנס לכוכב ספרותי שלא היו כמותו קודם לכן.

מוזיאון דיקנס

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

החלטתו לפרסם את הסיפורים בהמשכים, בעיתון שמחירו שווה לכל נפש, הפכה את הספרות לנגישה לכל. עד אז היו ספרים עניינם של בני המעמדות הגבוהים בלבד; דיקנס שינה את החוקים. מעתה לא רק עשירים יקראו ספרים. עשרות אלפי עותקים של העיתון נמכרו והגיעו לכל בית. דיקנס היה לאיש עשיר ומפורסם.

בעקבות "רשומות מועדון הפיקוויקים" באו "אוליבר טוויסט" שפורסם בשנים 1937-1939, "חייו והרפתקאותיו של ניקולס ניקלבי" שראה אור בשנים 1838-1839 ו"בית ממכר עתיקות" שפורסם בשנים 1840-1841. לדיקנס כבר היה קהל גדול שחיכה לסיפוריו והוא התפרנס היטב (ודאג לחלץ את אביו ואת אחיו מצרות כלכליות מדי פעם בפעם).

בעת פרסומו בהמשכים של "בית ממכר עתיקות" קיבל דיקנס מכתבים מקוראים שהפצירו בו לחסוך מנל, הגיבורה, את הגורל האכזר הצפוי לה. דיקנס בכל זאת הרג את נל הקטנה. דניאל אוקונל, חבר הפרלמנט הבריטי שקרא את הפרק הזה בעת שנסע ברכבת, פרץ בבכי וזעק: "הוא לא היה צריך להרוג אותה". מוכה יגון, השליך אוקונל את המגזין מחלון הרכבת.

גם בבוסטון שבארצות הברית הוכו בתדהמה. קהל של 4,000 בני אדם חיכה על הרצף בנמל לאונייה שהובילה מאנגליה את פרק מספר 71 של "בית ממכר עתיקות". כשהגיעה הספינה, נשאל רב-החובל "האם נל מתה?" כשהשיב בחיוב נשמע קול נהי גדול מהקהל.

הביוגרפים של דיקנס מתארים אותו כאדם חסר מנוחה, ממהר תמיד ועסוק. עצלות לא באה בחשבון. בתו מרי תיארה את תהליך הכתיבה שלו: "הוא כתב בקדחתנות ליד השולחן ואז במפתיע קפץ מהכיסא, מיהר אל הראי ועשה פרצופים משונים, ואז חזר במהירות לשולחן וכתב בכעס כמה רגעים, ואז שוב רץ אל המראה ועשה פנטומימה ודיבר במהירות בקול נמוך".

ככוכב רוק של ממש גם יצא דיקנס לסיבובי הופעות ברחבי העולם, שבהם קרא מספריו ונפגש עם קוראיו. בדרך זו הרוויח לא מעט כסף וגם הביא לידי ביטוי את נטייתו לתיאטרליות. הוא ביקר באמריקה, בקנדה, באיטליה, בשווייץ ובצרפת. במשך ימי חייו כתב 20 רומנים, 20 אוספים של סיפורים קצרים ותשעה ספרי שירה ומחזות.

בשנת 1865, בשעה שחזר ברכבת מחופשה בפאריס עם אהובתו אלן טרנן, היתה הרכבת מעורבת בתאונת דרכים. הקרון היחיד שנשאר על הפסים היה קרון המחלקה הראשונה שבו ישבו בני הזוג. דיקנס נפצע קל בלבד, אבל התאונה השפיעה עליו קשות. מאז התקשה להתרכז בכתיבה. חמש שנים לאחר מכן מת משבץ מוחי, בן 58. למרות בקשתו להיקבר בקבורה צנועה ופרטית, נטמן בחלקת המשוררים בכנסיית וסטמינסטר.

רוח של נער

רבים מספריו של דיקנס תורגמו לעברית במשך השנים, חלקם אף פעמים מספר בידי מתרגמים שונים. "רשומות מועדון הפיקוויקים" תורגם בשנת 1922 על ידי ישראל חיים טבין וברוך קרוא, בשנת 1956 תירגם את הספר מחדש אריה סיון, ובשנת 1990 תירגמו שוב אהרן אמיר. ל"אוליבר טוויסט" ול"דייוויד קופרפילד" שבעה תרגומים שונים לעברית. מיטב הסופרים, המשוררים והמתרגמים תירגמו את יצירות דיקנס לעברית, בהם יונתן רטוש, דוד שחר, יצחק לבנון, יעקב אורלנד, מאיר ויזלטיר, אסתר כספי ואוריאל אופק.

דיקנס יצר כמה מהגיבורים הבלתי-נשכחים בספרות האנגלית. ספריו ממשיכים להידפס ומעולם לא הפסיקו למשוך קוראים. דיקנס ממשיך לצייר למען קוראים חדשים את העוני של המאה ה-19, את עבדות הילדים, את האומללות והניכור, את האכזריות שבהיות עני.

דיקנס עצמו אהב יותר מכל את "דייוויד קופרפילד", שגם היה הספר הקרוב ביותר לאוטוביוגרפיה שלו. הסופר הבריטי ג'-ק' צ'סטרטון, שכתב בשנת 1906 ספר על אודות דיקנס, תיאר אותו כאדם בעל רוח של נער, נטול גבולות, שובב וחסר אחריות, אופטימי ומלא תשוקה. על פי ההספד שפורסם בעיתון ה"טיימס", מלותיו האחרונות של דיקנס היו "היו טבעיים, ילדי. כי הסופר הטבעי הוא זה שמילא אחר כל חוקי האמנות".

עוד בפרויקט: סוד קסמו המתמשך של דיקנס | תמצית האנגליות: פיש אנד צ'יפס ודייוויד קופרפילד | תסריטאי הטלוויזיה הראשון | סופר גדול, מחזאי קטן | דיקנס בקולנוע: העיבודים הטובים ביותר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו