בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רפי וייכרט כבר לא מחפש את עמיחי הבא

המשורר, המתרגם והמו"ל עסוק מכדי להצטרף להתארגנויות משוררים. בראיון הוא מדבר על מחאה דרך עשייה ומסביר מדוע הוא אופטימי לגבי מצב השירה

17תגובות

לפני פחות משנתיים, במסגרת אירועי 100 שנה לתל אביב, הכריזו על המשורר רפי וייכרט כאדם המשפיע ביותר בעיר בתחום השירה. וייכרט, שבבעלותו הוצאת הספרים "קשב לשירה", הוא אחד המו"לים המרכזיים בישראל המפרסמים שירה. הוא גם אחד האנשים הבודדים שפועלים בקנה מידה ארצי לקידום התחום, באמצעות פרויקטים שונים וכן דרך הרצאות שהוא מעביר, שבהן הוא מעודד התבוננות בשירה צעירה.

"הקהל תמיד רוצה לשמוע עוד על אלכסנדר פן ואלתרמן, ולפעמים על יונה וולך ועמיחי, ולא מתעניין בחזי לסקלי ובמשוררים צעירים", אומר וייכרט. "אין סקרנות. אני מתעקש לדבר על זה כי אני חושב שיש שירה נפלאה, אבל כאשר ספרים לא מוכרים נשלחים למחסנים, חנויות לא מחזיקות שירה, העיתונות הולכת ומתמעטת וכתבי עת לא מגיעים כבר לקהל נרחב - איך יכולים להתגלות משוררים צעירים? אני תמיד ממליץ על ספרים ואני מצליח לשכנע אנשים, אבל אני אדם אחד. יש כאלה שלא יודעים איך לקרוא שיר עברי חדש".

בימים אלה יוצא לאור ספר שיריו העשירי של וייכרט, "קווים דקים" ("קשב לשירה"). הספר מלא רגעי שמחה, המתבטאים בשירים שכתב וייכרט על בתו דר בת החמש, ויש בו גם שירים על פרידות מצערות שזימנה לו התקופה האחרונה - כמו מחבריו המשוררים שהלכו לעולמם, גיורא לשם ויהורם בן מאיר - לצד שירים ארס-פואטיים ושירים על שכונת רמת אביב, שבה הוא מתגורר.

דודו בכר

"אני לא מתכנן כתיבה", אומר וייכרט, "כשזה פוקד אותי, אם אין לי אפשרות לכתוב או לזכור, אני מתענה להשיג איזה דף או מסך. אני מוציא ספר כשאני חושב שיש מספיק שירים שעוברים רף מסוים; היתה תקופה שתועדה והונצחה - ואני הולך הלאה. יכול להיות שיהיה ספר נוסף ויכול להיות שלא. אני כל הזמן בתוך שירה. כשאני לא כותב אני מלמד, עורך, מתרגם וכותב על שירה".

הספר כולל הפעם שני שירים ארוכים יותר. אלה עשויים להיות, לדברי וייכרט, הארוכים ביותר שכתב אי פעם. אחד השירים מתאר פגישה עם דג אינטיאס בסופרמרקט, זמן קצר לפני ראש השנה, והשני מתאר פגישת מחזור בבית הספר היסודי שבו למד. "זאת היתה תקופה מאושרת בחיי, ולפגוש אנשים מפעם מעורר איזה חשש לפתוח תיבת פנדורה. הלכתי לשם במצב רוח משונה, ויצאתי משם עם שיר מלא זעם על המפגש הזה ומה שהזמן עשה לנו ואיך שלעולם לא נהיה באותו מקום פעם נוספת. כמה שהתחושה היתה קשה, שמחתי שיש את השיר הזה. הלכתי בידיעה שיש שם שיר, כי מה לי ולאנשים האלה, שכל אחד מהם הלך בדרך שונה, והמפגש הזה ילד שירה מבוהלת, זועמת".

נראה שהזיקנה וחלוף הזמן מאוד מעסיקים אותך בספר הזה.

"בוודאי שזה מעסיק, במובן ההגותי ששואל איפה אני עומד מול זה. הכלי הזה שנקרא שפה, מה הוא נותן? איזה סוג של חומה הוא יכול להוות בפני המוות? אם מחר חס וחלילה משהו מתרחש, הדבר שנשאר מרפי הוא מה שנשאר בשיריו. אותם אנשים שיפגשו בטקסטים יפגשו משהו ממני שעובר דרך השורות. המוות מעסיק אותי ביומיום, לא תמיד כותבים על זה שיר, אבל עוד מילדות אני בעל תודעת חלוף חזקה, וזה נותן לי לחוות את החיים בצורה מאוד חריפה ואנרגטית".

פני הדור

מעטים יכולים להתגאות בכמות ההישגים של וייכרט. בגיל 48, בנוסף להיותו משורר פורה ומו"ל לשירה, וייכרט הוא מרצה לספרות באוניברסיטת חיפה וכותב מסות בזמנו הפנוי. הוא תירגם ספרי שירה רבים, ביניהם ספרים של המשוררת הפולנייה זוכת פרס נובל שהלכה לאחרונה לעולמה, ידידתו ויסלבה שימבורסקה, שקובץ שיריה הראשון בתרגומו זיכה אותו בפרס לתרגום מטעם שרת התרבות. תרגומיו השונים לשירה פולנית זיכו אותו גם בפרס "צלב הזהב", שהוענק לו על ידי נשיא פולין ב-2008. ב-2003 זכה בפרס ראש הממשלה לספרות, וב-2007 בפרס שר התרבות, המדע והספורט, על עריכת הוצאת "קשב לשירה".

בעבר פרסמת בהוצאת "קשב" בעיקר משוררים ותיקים, כמו אשר רייך, טוביה ריבנר ומרדכי גלדמן, אך בשנתיים האחרונות התחלת לפרסם משוררים צעירים רבים. מה גרם לשינוי?

"כדי שההוצאה תבסס את עצמה היא היתה צריכה ללכת באופן ברור על יוצרים יחסית מוכרים, גם בשירת העולם וגם בשירה העברית. אני לא מקדש צעירים באשר הם צעירים. אם יש שירה צעירה טובה שעומדת בסטנדרטים, כמובן שצריך לפרסם אותה. לקח זמן עד שהגיעה קבוצה של אנשים שאפשר היה לפרסם ספרי ביכורים שלהם; כאלה שאנחנו, חברי המערכת, מצאנו אותם ראויים. אל תשכח שלא כולם פנו ישירות ל'קשב'. אנשים חשבו, אולי, שזאת הוצאה קטנה, רעועה, ושמו את מבטחם בהוצאות הגדולות. רק מאוחר יותר החלו לראות שגם ההוצאה הזאת עושה עבודה לא רעה".

מתוך הסרט "החיים נסבלים לפעמים"

מה אתה חושב על השירה הצעירה שנכתבת היום?

"בשירה צעירה יש הרבה מאוד התרחשויות מורכבות ומרגשות. אני סבור גם שהניסיון לחפש בכל דור את ה'עמיחי' שלו מוטעה, כי אתה לא יכול לחפש בהווה את מה שהיה בעבר. השפה משתנה, התודעה משתנה וכך גם האופן שבו הלשון מתארגנת בתבניות. אני קורא כמעט כל פרסום שיוצא בתחום השירה, ואני מלא אופטימיות מבחינת האיכות".

איך מצליחה ההוצאה לקיים את עצמה? הרי ספרי שירה כמעט לא נמכרים.

"זה קשה. אני משקיע בה ככל שאני יכול את הכספים הלא רבים שאני מרוויח. יש תמיכות נקודתיות של קרנות מסוימות שאנחנו מצליחים לגייס, או שהמשוררים כותבים את המכתבים ומצליחים לגייס. בשנים האחרונות הקמתי את ‘אגודת ידידי קשב', שהם תומכים נלהבים של ההוצאה, וביקשתי מהם להשתתף בתרומה צנועה, לעזור לנו להפעיל את המו"לות ולהוביל דברים קדימה. בנוסף, לא נכון ששום דבר לא מוכר, יש ספרים שמוכרים, הספרות הלועזית מוכרת יותר מהעברית, ומשוררים מבוגרים מוכרים יותר מהצעירים. כשצריך לסכן הון לוקחים הלוואה בבנק ומתפללים".

למרות מיקומו המרכזי בעולם השירה בארץ, וייכרט לא הצטרף למאבקים השונים המתרחשים בתחום השירה ולא השמיע את קולו בתמיכה או בהתנגדות. "אני חושב שכל אחד מאתנו צריך להיאבק כיוצר", הוא מסביר. "אני ער לכל ההתארגנויות, אבל אני עסוק מכדי להתאגד או להתארגן. בזמן שאנשים מתארגנים או חושבים מחשבות, אני חושב שצריך לעשות בשטח. קשה לבנות על זה שהמוסדות ייקחו משוררים תחת חסותם. הלוואי שזה יקרה - אבל בהנחה שלא, צריך לחשוב על מציאות שבה האדם עומד לגורלו.

"אז מה, לא תיכתב שירה? עמיחי, זך, אבידן - ספריהם הראשונים יצאו במימון עצמי. אולי זה נשמע תמוה, אבל כך זה היה, והיום הם נלמדים בכל אוניברסיטה. יש הרבה מאוד עשייה בתחום. יש חבורות ספרותיות; יחסית למדינה קטנה יש פה תסיסה גדולה. זה מעורר השראה ואני שמח להיות חלק מזה". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו