בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סוכן מספר 6" של רוב סמית: פרק לקריאה

2תגובות

מוסקבה

כיכר לוביאנקה

לוביאנקה, מטה המשטרה החשאית

25 בינואר 1950

הדרך הבטוחה ביותר לכתוב יומן היתה לדמיין שסטלין יקרא כל מלה. ובכל זאת, גם כשנקט אדם מידה כזאת של זהירות, עדיין נשקפה לו סכנה שייכשל בביטוי או באי בהירות אקראית - משפט שלא יובן כהלכה. שבח עלול להתפרש בטעות כלעג, חנופה כנה עלולה להתקבל כפרודיה. מכיוון שאפילו הכותב הערני ביותר אינו יכול להישמר מפני כל הפרשנויות האפשריות, השיטה החלופית הייתה להסתיר את היומן, ובה בחרה במקרה זה החשודה, ציירת צעירה ושמה פולינה פשקובה. המחברת התגלתה בתוך האח, דווקא בארובה, עטופה בבד שעווני ודחוקה בין שתי לבנים רופפות. כדי להוציא את היומן נאלצה הכותבת להמתין עד שהאש תגווע ואז להכניס את היד לתוך הארובה ולגשש אחר שדרת המחברת. למרבה האירוניה, דווקא תחכומו של מקום המסתור היה בעוכריה של פשקובה. טביעת אצבע מפויחת על שולחן הכתיבה שלה עוררה את חשדו של הסוכן החוקר והביאה לתפנית בכיוון החיפוש שלו - עבודה בלשית למופת.

מנקודת ראותה של המשטרה החשאית, הסתרת יומן היא פשע, ללא כל קשר לתוכנו. הסתרתו נחשבה לניסיון של האזרח להפריד את חייו הציבוריים מחייו הפרטיים, כשפער כזה אינו קיים למעשה. אין מחשבה וחוויה החורגות מסמכותה של המפלגה. משום כך, יומן מוסתר הוא ההוכחה המפלילה ביותר שסוכן יכול לקוות לו. מכיוון שהיומן לא נועד לעיניו של כל קורא, הכותב כותב באופן חופשי, אינו עומד על המשמר ומספק לא פחות מהודאת חינם. הכנות הנובעת מן הלב המובעת במסמך מצדיקה לא רק את שפיטתו של הכותב אלא גם את שפיטתם של חבריו ובני משפחתו. יומן עשוי להניב עד חמישה עשר חשודים נוספים, חמישה עשר כיווני חקירה חדשים, לעתים אף יותר משמניבה החקירה המאומצת ביותר.

על החקירה הזאת היה מופקד הסוכן לב דמידוב בן העשרים ושבע: חייל מעוטר שגויס לשורות המשטרה החשאית אחרי המלחמה הפטריוטית הגדולה. הוא שגשג במשרד לביטחון המדינה - מג"ב - בזכות שילוב של צייתנות פשוטה, אמונה במדינה ששירת ותשומת לב מרבית לפרטים. את להיטותו לא הניעה שאפתנות, אלא הערצה כנה לארץ מולדתו, הארץ שהביסה את הפשיזם. הוא היה יפה תואר - ורציני. היו לו הפנים והנשמה והלהט שהתאימו לכרזת תעמולה, לסת מרובעת ושפתיים חטובות, ובפיו תמיד היתה מוכנה סיסמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו