בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דורי מנור מתרגם ומסביר את המשורר סטפן מלארמה

סטפן מלארמה, מגדולי השירה המודרנית העולמית, מתורגם לראשונה לעברית. המתרגם, דורי מנור, מסביר למה רק בקריאה השלישית מתחילים להבין את שירתו ולמה בכל זאת כדאי להתעקש

תגובות

כאשר נשאל המשורר המתרגם והעורך דורי מנור לפני כמה שנים, מיהו הסופר או המשורר שחסרונו בעברית ניכר יותר מכל, השיב בלי היסוס כי זהו סטפאן מלארמה. הוא ענה כך הרבה לפני שחשב כי יצליח יום אחד לתרגם אותו. כעת רואה אור מבחר משירת מלארמה שתירגם מנור.

בספר, "הרעם האילם", מופיעים 40 שירים. אלה מקיפים חלק נכבד מיצירתו של מלארמה, שב-56 שנותיו הוציא תחת ידיו מעט מאוד שירים מוגמרים. הספר יוצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, בתמיכת המכון הצרפתי והמפעל לתרגום ספרות מופת.

סטפאן מלארמה הוא אחת הדמויות המרכזיות בשירה המודרנית העולמית, אבל שמו ויצירתו כמעט שאינם מוכרים לקוראי העברית. מנור אומר כי הוא מניח שההעדר הזה נובע בעיקר מהקושי המובנה הכרוך בתרגום שירה צרופה ומורכבת כזאת, החותרת אל הצליליות ואינה מוותרת לקוראיה. "זוהי שירה תובענית ומעמיקה שאינה מתפשרת ואינה ‘עושה הנחות'", כדבריו.

יותר מזה, אומר מנור: "מלארמה הוא מאותם משוררים שיצירתם נחשבת בעיני רבים ‘בלתי ניתנת לתרגום', כמו למשל ‘פינגנס וייק' של ג'יימס ג'ויס. זאת בוודאי בשל הקושי והמורכבות שלה, אבל לא פחות מכך משום שהגיבורה הראשית של שירתו היא השפה עצמה. אני שמח במיוחד שהמשורר הנפלא הזה, שהשפיע עלי אולי יותר מכל משורר אחר, יוכל סוף סוף להיקרא גם בעברית".

השבוע גם רואה אור ספרו של מנור "אמצע הבשר - שירים 2011-1991" כרך שערך פרופ' דן מירון ובו כונסו שירים שהופיעו בספריו "מיעוט" ו"בריטון", הליברית לאופרה "אלפא ואומגה" ושירים חדשים. שיריו של מנור ראו אור לראשונה לפני כשני עשורים בכתבי העת "אב" ו"הו!" ובעיתון הארץ. ב"אמצע הבשר" כונס גם מקבץ של תרגומי שירה שלו ליצירות של שארל בודלר, סטפאן מלארמה, פדריקו גרסיה לורקה, ויליאם בלייק ועוד. מירון כתב באחרית הדבר לספר כי " מבחינה איכותית שירתו של מנור היא לא פחות מ'מושלמת'... בדומה לפסלונים מסוג מסוים, קוטן ממדיהם הפיזיים של שיריו אינו נוטל מהם את מחוות הגודל והתנופה של פסלי כיכרות ורחובות-עיר".

זה שנים מנור מתרגם שירה מצרפתית. הוא תירגם מיצירתם של שארל בודליר, פול ואלרי, פול ורלן ואחרים. תרגום שירתו של מלארמה הוא מבחינתו המשך ישיר לתרגום "פרחי הרע" של בודליר. "מלארמה נחשב, לצד בודליר ורמבו, לאחד החלוצים הגדולים של המודרניזם בשירה האירופית", הוא מסביר, "ויצירתו השפיעה עמוקות על דורות של קוראים ושל משוררים - מריינר מריה רילקה ועד פול ואלרי, משטפן גאורגה ועד ת"ס אליוט. ביצירתו ביקש מלארמה ‘לצייר לא את הדבר אלא את האפקט שהוא מחולל', והשפעתה של תפישה מהפכנית זו, הדומה מאוד לתפישת העולם של ידידיו הציירים האימפרסיוניסטים, ניכרת עד היום באופן שבו אנחנו חושבים על שירה".

טורי אופנה ורכילות

מלארמה נולד בשנת 1842 בפאריס וחי בה רוב חייו. במשך שנים רבות עבד כמורה לאנגלית. סבו ואביו עבדו כל חייהם כפקידים ממשלתיים וממלארמה ציפו שיעשה כמותם, אולם הוא נטה לשירה דווקא. הוא היה תלמיד לא טוב, כשהיה בן 13 אף סולק מהפנימייה הקתולית שבה למד מפאת חוסר משמעת והתנהגות פוחזת.

תומר אפלבאום

כשהיה בן 19 התוודע מלארמה אל ספרו של בודליר "פרחי הרע". שירתו המוקדמת הושפעה עד מאוד מבודליר: בראשית דרכו הוא סגד לו וחיקה אותו.

חייו של מלארמה היו רצופי טרגדיות. אמו מתה כשהיה בן חמש. כשהיה בן 15 מתה אחותו, שהיתה צעירה ממנו בשנתיים. אביו מת כשהיה בן 21. כמה חודשים לאחר מכן נשא מלארמה לאשה את מריה גרהרדט, גרמנייה שאתה חי בלונדון. בשנה שהתחתנו שבו לפאריס. נולדו להם שני ילדים. בשנת 1879 מת בנם אנטול ממחלה, בהיותו בן שמונה.

מלארמה לימד אנגלית בבית ספר תיכון, פירסם תרגומים לשירי אדגר אלן פו והשתתף במפגשים של חוגי המשוררים. אבל לא רק כובד ראש אינטלקטואלי איפיין אותו; באוטוביוגרפיה שלו משובצות כמה נקודות ציון לא צפויות. למשל, הוא ערך כתב עת לענייני אופנה, שבו הוא חיבר את כל הטורים בשמות בדויים, כל טור בשם נשי אחר. במשך שנים גם כתב טור רכילות על חיי הבוהמה של פאריס לעיתון אנגלי.

"הוא היה איש חברותי מאוד", אומר מנור, "הוא היה מגנט של הבוהמה הפאריסאית בשלהי המאה ה-19". ואמנם, ימי שלישי של מלארמה היו למושג בתרבות הצרפתית. כל יום שלישי בשעה שמונה בערב התייצבו בדירתו ברחוב רומא בפאריס גדולי אמני התקופה. היו שם הציירים האימפרסיוניסטים אדגר דגה, פייר אוגוסט רנואר וג'יימס ויסלר. היו המוסיקאים קלוד דביסי ומוריס ראוול והיו הסופרים והמשוררים אנדרה ז'יד, פול קלודל ואחרים.

שמעו של הסלון של מאלרמה יצא למרחוק ועם הזמן החלו לפקוד אותו גם אנשים מארצות אחרות. באו לשם אוסקר ויילד, רילקה, גאורגה ואחרים. "מלארמה היה עומד שם שעון על האח המבוערת ומדבר ומדבר", אומר מנור. "הוא היה כנראה רב-אמן של אמנות השיחה הוא כישף אותם בדירה הקטנה שלו. שם התחילו להתחבר אמנויות. כוריאוגרפים התחילו לכתוב יצירות מחול לפי שירה, ציירים התחילו לצייר לפי יצירות ספרות, ומוסיקאים - להלחין שירים. הוא היה המחבר הגדול ואצלו בבית הוקמה התנועה הסימבוליסטית בשירה".

לא רעיונות, מלים

השירה של מלארמה מורכבת מאוד ובספר החדש מביא מנור לצד השירים מפתח שיצר, כדי לעזור לקוראים להיכנס אל הסלון הספרותי המסובך הזה. "זה לא הסבר ולא פרשנות אלא מפתח", אומר מנור. "זה הכרחי. לא עשיתי זאת בספרים האחרים שתירגמתי".

מנור מודה שכאשר קוראים את מלארמה בקריאה ראשונה יש תחושה שמדובר בכתב חידה. "הוא באמת מסובך מאוד, אבל במורכבות הזאת יש עומק, ואפשר לא רק לפצח אותה אלא גם להפיק ממנה הנאה אסתטית ועונג עצומים".

לדבריו, צריך לקרוא את מלארמה שלוש פעמים כדי להפיק ממנו מה שאפשר להפיק משירה גדולה. "הקריאה הראשונה היא של חשיכה מוחלטת. לא מבינים מי נגד מי ולא את התחביר ולא את איך המשפט בנוי. גם בצרפתית זה כך, אולי אפילו יותר מאשר בעברית".

מנור מודע לעובדה שאחרי הקריאה הראשונה יש אנשים שיעזבו את הספר. "אני יכול להבין אותם. זה חלק מהעבודה שלו, לבנות איזושהי חומת מגן. זה חלק ממה שהוא רוצה לעשות. אבל בקריאה השנייה הערפל הזה מתחיל להתפוגג ומתוך האפילה נגלים גושים של מובנות. אם את ממשיכה עוד שלב אל הקריאה השלישית, הכל נהיה מובן באופן שמעורר הנאה גדולה. זה אופייני לקריאה של מלארמה. לא במקרה היו אמירות שהוא משורר של משוררים. היתה כת כזאת של אנשים שהעריצו אותו כבר בימיו; וגם אחר כך וגם עמוק לתוך המאה ה-20. משוררים כמו ת"ס אליוט וואלרי ממש סגדו לו".

כדי להמחיש את האופן שבו ראה מלארמה את השירה אפשר לספר על הדיאלוג שניהל פעם עם חברו הצייר אדגר דגה, שהיה גם משורר חובב, מוסיף מנור. דגה התייחס ברצינות רבה לא רק לרקדניות שצייר אלא גם אל הסונטות שכתב, ובכל זאת הרקדניות היו מוצלחות יותר מן השירים. דגה ניגש אל מלארמה וביקש לשמוע את חוות דעתו המקצועית. הוא אמר למלארמה שהוא מתקשה להבין למה השירים שלו אינם מוצלחים והרי "רעיונות לא חסרים לי!" מלארמה השיב לו: "שירים לא עושים מרעיונות; שירים עושים ממלים".

מנור אומר שאפשר להיות משורר לא מובן בכמה דרכים. "אני חושב על היפוכים: שני ניגודים שאני אוהב הם מצד אחד מלארמה ומצד שני יונה וולך. אצלה יש סתימות בשיר ויש תחושה של אסוציאטיביות. לא תמיד אני בטוח שאני יודע על מה היא מדברת, אבל אני בטוח שזה יפהפה. בסופו של דבר היא כתבה את מה שעבר לה בראש. אצל מלארמה עמעום מסוג דומה לא יהיה תוצאה של גחמה. הוא תמיד שקול, נחוש, הוא יודע טוב מאוד מה הוא עושה. הוא אחד האמנים הכי מודעים שנתקלתי בהם. יש בו צלילות נהדרת".

גילויים על שפה ותודעה

מנור מספר שבמשך שנים רבות ניסה לתרגם את מלארמה ונכשל. "בשלב הראשון לא הבנתי אותו. התוודעתי אליו כשהייתי בן 17 או 18. לא ידעתי שהוא מאבות השירה המודרנית, אבל קראתי, ולא הבנתי מה אני קורא. כמו שקורה במקרים כאלה, מהר מאוד בניתי לעצמי אידיאולוגיה שלפיה זה לא שאני לא מבין אלא שבוודאי הוא שרלטן שכותב בכוונה דברים מסובכים כדי להראות כמה הוא חכם. היום אני יודע שזאת שטות מוחלטת. הוא משורר נפלא וחושני מאוד. ככל שהוא מודע וצלול יש בו יופי ותמימות".

כשמנור ניסה לתרגם את השירים הוא הבין שהוא זקוק למפתחות. "קראתי לאט לאט, עברתי לקריאה השלישית הזאת ואז ניסיתי לתרגם. היום אני יודע שהשגיאה ששגיתי והסיבה שנכשלתי בזמנו היה הניסיון לתרגם את מלארמה מתוך הקריאה השלישית, מתוך הקריאה המפענחת, וכביכול תירגמתי את הפרשנויות במקום לתרגם את השיר. האסימון נפל לי לפני שלוש שנים בערך. פשוט הבנתי שאני צריך לתרגם דווקא את העלטה, את השלב הראשון הזה של הערפל, כדי שהקורא בעברית יוכל לעשות אותו אקט שאני עשיתי בצרפתית. הבנתי שאני צריך לתרגם את כל המורכבות ובמקביל לתת מפתחות".

אומרים על מלארמה, בבדיחות הדעת, שרק מי שצרפתית אינה שפת אמו יכול להבין את השירה שלו. מנור מסכים: "זה נורא נכון. המרחק בין השפה שלו כשהוא כותב שירה לבין שפת היום-יום הוא מרחק כל כך גדול וכל כך קיצוני, שרק מי שלומד צרפתית מבחוץ יכול לגשת לזה באוזניים בתוליות יותר".

מלארמה, אומר מנור, גילה דברים חדשים על השפה ולכן גם על התודעה. "יש למלראמה תגלית שהיא הבסיס של הרבה מהשירה המודרנית. הוא כותב שירה קצת כמו שמלחין כותב סימפוניה. קשה לשאול על שיר שלו ‘על מה השיר'. יש נושא לשיר, בוודאי, אבל השיר שלו הוא המרקם המוסיקלי שלו, ההוויה הלשונית שלו. לכל מלה בשיר שלו יש המשמעות שלה מהמילון אבל גם המשמעויות ההיסטוריות, האטימולוגיות, המשמעות הצלילית שלה, הזיקה שלה למלים אחרות, הזיקה הסוציולוגית שלה, באיזה הקשר אנשים אומרים אותה, אם בכלל. כל הדברים האלה נכנסים לשיר של מלארמה לעומק. הרבה יותר מהנושא של השיר".

חברו הטוב של מלארמה, קלוד דביסי, ניגש אליו יום אחד לאחר שקרא את שירו "אחר צהריים של פאון" ואמר לו שהתלהב מהפואמה ושהוא רוצה להלחינה. מלארמה ענה שהפואמה כבר מולחנת, שהשיר עצמו כפי שכתב אותו כולל את כל המוסיקליות האפשרית. ואם הכל נמצא בתוכו, למה להלחין? דביסי החליט לכתוב לפי הפואמה של מלארמה יצירה סימפונית בלי מלים וכך עשה.

"דביסי כתב סימפוניה מאוד חושנית ואירוטית לפי זה", מספר מנור. "השלב הבא בגלגולה של היצירה הוא שעשו לפיה את אחת מיצירות המחול הקלאסית החשובות ביותר, לפי כוריאוגרפיה של דיאגילב, ואת פאון החשקני רקד ניז'ינסקי. זה כבר היה אחרי מותו של מלארמה" (הוא הלך לעולמו ב-1898).

מנור אומר שכל משורר הוא מתרגם באופן שונה: "אם בודליר הוא משורר מקולל שכותב בתוך עננה של אופיום ומספר על מפגשו עם זונות ועל הסיפיליס שלו, אני מתרגם אותו מתוך מודעות לכך. זה שונה מלתרגם את מלארמה, שהוא אינטלקטואל כבד ראש שחשב על כל מלה בשפה הצרפתית לפני שהוא כתב אותה. אני מודע למי שאני מתרגם ומשתדל למצוא לכל אחד מלים עבריות שיתאימו לו".

בהקדמה לספר תוהה מנור מי הקהל שימצא עניין במלארמה. הוא מתנבא כי תרגומיו העבריים לא יולחנו על ידי כוכבי רוק ולא יצוטטו בבלוגים של בני נוער. מנור מצטט את פול ואלרי שכתב פעם, "שוו בנפשכם, מה דרוש כדי להתחבב על שלושה מיליון קוראים. פרדוקס: דרוש לשם כך הרבה פחות משדרוש כדי להתחבב באורח ייחודי על מאה בני אדם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו