בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגדת פסח, גרסת ג'ונתן ספרן פויר

ג’ונתן ספרן פויר חושב שכולנו עבדים, 
ונתן אנגלנדר שוכח שהוא יהודי דווקא כשהוא בארץ. שיחה לרגל צאתה בישראל של ההגדה החדשה שערכו יחד

5תגובות

מאז ילדותו השתתף הסופר ג’ונתן ספרן פויר בסדר פסח, כרוב היהודים. בראיון טלפוני מביתו בניו יורק, הוא מספר שמשפחתו אינה שומרת מצוות ושגם הוא אינו יהודי שומר מצוות, אבל מציין כי פסח הוא חג חשוב לא רק לשומרי מצוות. “זה החג הכי מוכר מכל החגים היהודים ותמיד ציפיתי לו בכיליון עיניים ותמיד נהניתי ממנו.


“סיפור יציאת מצרים הוא סיפור טוב וההתכנסות המשפחתית - אפילו עם אלה שאתה לא בהכרח להוט לראות - היא תמיד דבר נפלא”, הוא מוסיף, “הרעיון הזה שאתה מקצה זמן לשאול שאלות ממש גדולות, לא ‘מה נאכל לארוחת ערב’ אלא איזה אנשים אנחנו, זה נהדר. אני חושב שהסדר נקבע לפי ההגדה שבה אנחנו משתמשים. ההגדה היא יותר מאשר מדריך למשתמש, ההגדה קובעת את הטון. תהיתי מה יקרה אם אכתוב הגדה חדשה, טובה. אני מתכוון טובה מבחינת הסטנדרטים הגבוהים ביותר של כתיבה ושל עיצוב”.


ניו יורק טיימס

חשב ועשה. לפני כמה שבועות התפרסמה בארצות הברית ההגדה החדשה לפסח שערך ספרן פויר, וכעת היא רואה אור בעברית ‏(הוצאת כנרת זמורה‏). זהו פרויקט יפהפה, רב רבדים, שמוסיף להגדה המסורתית ערך מוסף. לפרויקט הצטרף הסופר נתן אנגלנדר, שבמשך שלוש שנים תירגם את ההגדה מחדש לאנגלית, והתרגום שלו מופיע לצד הטקסט המוכר בעברית ובארמית.


בהגדה החדשה ישנם גם דברי פרשנות על נושאים שונים שעולים מן הטקסט. הפרשנים, שנבחרו בידי ספרן פויר, הם נתניאל דויטש ‏(מרצה באוניברסיטת סנטה קרוז ומנהל המרכז ללימודי יהדות‏), ג’פרי גולדברג ‏(עיתונאי ב”אטלנטיק”‏), רבקה ניוברגר גולדסטין ‏(סופרת ומרצה‏), ולמוני סניקט ‏(שם העט של דניאל הנדלר שמפרסם בארצות הברית ספרי ילדים‏). כמו כן מציעה ההגדה ציר זמן שעוקב אחר התפתחות החג ואחר הדרכים השונות שבו הוא נחגג. ציר הזמן כולל גם סיפורים ורגעים הממחישים את נושאי החג: שחרור, יציאה משעבוד, פזורה, נדודים ושיבה. על עיצוב ההגדה הופקד המעצב הישראלי עודד עזר.


ב”ניו יורק טיימס” דווח כי העיתונאי ג’פרי גולדברג העניק את ההגדה לברק אובמה אחרי ראיון בבית הלבן בחודש מארס. לאחר שעבר ברפרוף על ההגדה הפגין אובמה הומור יהודי ושאל את גולדברג: “זה אומר שלא נוכל להשתמש יותר בהגדה של מקסוול האוס?”.


ההגדה של מקסוול האוס ‏(החברה לייצור קפה - מ”ס‏) נדפסת מאז שנות ה–30 של המאה ה–20. היא נדפסה עד היום ביותר מ–50 מיליון עותקים ומשמשת את בני הזוג אובמה בסדרי הפסח שהם עורכים בבית הלבן. גולדברג קיווה שהשנה יחליטו להשתמש בהגדה החדשה.


סטודיו עודד עזר

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

לדברי ספרן פויר, ההגדה של פסח מזמינה גרסאות. “לפעמים אנשים מניחים שהרצון לעשות הגדה חדשה הוא יומרני, או שהוא התכחשות למה שהיה קודם, או שיש בו משהו מהפכני, אבל למען האמת אני לא חושב שיש איזשהו ספר בהיסטוריה שיש לו יותר גרסאות מאשר להגדה, נדמה לי שיש משהו כמו 4,000 גרסאות. זה ספר שבמידה רבה מזמין גרסאות חדשות. הוא אפילו תובע גרסאות חדשות”.


הוא מספר שעבודת ההכנה והתחקיר כללה קריאה של כל ההגדות שהצליח למצוא, ושיחות עם המון אנשים, בהם רבנים ואנשי אקדמיה. “ניסיתי ללמוד כל מה שיכולתי”, הוא אומר, ומסביר שההגדה יצאה בסופו של דבר הרבה יותר מסורתית מכפי שחשב. “אני אוהב את העיצוב, את הטקסט ואת התרגום, לדעתי הם מצליחים להיות עכשוויים מבלי לאבד שום רפרנס. האתגר היה לעשות ספר שאינו מיועד לביטוי עצמי, אלא שיביא לידי ביטוי את ההגדה. זה לא סתם לעשות ספר, זה לעשות גרסה של ספר ששמר על עצמו אלפי שנים. אי אפשר לשפר את הספר הזה, אתה רק יכול לעשות עבודה יותר טובה בהצגתו”.


גם נתן אנגלנדר אומר, בשיחת טלפון מביתו במדיסון, שההגדה יצאה מסורתית מכפי שחשב, והוא אף שמח על כך. “בהתחלה חשבתי שזאת תהיה מין הגדה אופנתית, היפסטרית־קולית. גם חשבתי שייקח לי שישה שבועות לתרגם אותה, אבל ברגע שהתחלתי זה השתלט לי על החיים”.


הוא אומר שהבין שאינו מעוניין לעשות הגדה רק לקונסרבטיבים או רק לרפורמים. “כשתרגמתי חשבתי שאני רוצה לתרגם הגדה שתהיה לכל היהודים. אחותי דתייה, האחיינים שלי עם כיפות וציצית. אז שאני אעבוד שנים על הגדה ואז אגיע למשפחה שלי והם לא יוכלו להשתמש בה? אני לא עובד כל כך קשה על משהו שאחותי לא תוכל להשתמש בו. אני לא דתי אבל זה עניין תרבותי, זאת פשוט שירה יפהפייה, משהו מיוחד. חלק גדול מהסיפור היה לבנות נוסח שהוא גם כשר וגם מודרני”.


כמו לצאת מהארון


אנגלנדר נולד ב–1970 וגדל בסביבה יהודית־דתית. הוא בוגר הסדנה לכתיבה יוצרת באוניברסיטת איווה והתגורר כמה שנים בירושלים, שם כתב חלקים מן הספר “גלגול בפארק אווניו” ‏(יצא בעם עובד בשנת 2003, מאנגלית: יערית טאובר בן־יעקב‏). הספר היה רב־מכר, תורגם ללשונות רבות וזיכה את אנגלנדר בפרסים, בהם פרס פן/פוקנר. לאחר מכן ראה אור הרומן “המשרד למקרים מיוחדים” ‏(הוצאת מטר־כתר, מאנגלית: כרמית גיא‏).


בימים נמצא אנגלנדר בסיבוב הופעות עם ספר הסיפורים החדש שלו “על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אנה פרנק”, שיראה אור בהוצאת כתר. אנגלנדר מספר שגם עשה עסקה עם קרת. בתמורה לכך שהוא תירגם לאנגלית סיפורים של קרת, קרת יתרגם לעברית כמה סיפורים שלו.


ספרן פויר, יליד 1977, חי בניו יורק עם אשתו הסופרת ניקול קראוס ושני ילדיהם. “הכל מואר”, ספר הביכורים שלו, ראה אור בשנת 2002, היה לרב מכר וזכה בפרסים. הספר אף זכה לגרסה הוליוודית. בשנת 2005 ראה אור ספרו השני “קרוב להפליא ורועש להחריד”, שבו התמודד עם פיגועי ה–11 בספטמבר. גם הספר הזה נהפך לרב מכר ובימים אלה מוצג בבתי הקולנוע הסרט שנעשה על פיו. ספרו השלישי של ספרן פויר הצמחוני, “לאכול בעלי חיים”, עסק בתעשיית הבשר ובסיבות להפסיק לצרוך בשר. ספריו ראו אור בעברית בהוצאת כנרת זמורה ביתן.


סטודיו עודד עזר

ספרן פויר ואנגלנדר גדלו בסביבה שונה מאוד זה מזה, והם מייצגים שני סוגים שונים של יהודים־אמריקאים. בעוד ספרן פויר בא ממשפחה חילונית, אנגלנדר נולד וגדל במשפחה דתית מאוד בלונג איילנד, הוא מספר שדווקא כשהגיע לישראל בגיל 19 יכול היה להיפרד מהדת. “כל השנים גדלתי בארצות הברית בשכונה של יהודים דתיים, שכונה סגורה מאוד כמו שיש בברוקלין. אצל פיליפ רות וברנרד מלמוד היה עניין של להיות אמריקאים, ואחרי שהיהודים הרגישו אמריקאים היה להם נוח לחזור לבנות את הזהות היהודית שלהם. אני בארצות הברית תמיד הרגשתי יהודי. כשהגעתי לישראל זאת היתה הפעם הראשונה שהרגשתי אמריקאי”.


הוא משווה את יציאתו מהדת ליציאה מהארון. “זה כמו אדם שחי בקהילה דתית קונסרבטיבית והוא הומו. אז אתה אומר לעצמך 'אמא שלי היא סטרייטית, אבא שלי סטרייט, זאת הדרך היחידה להיות'. אתה לא חושב לעצמך 'אוקיי, אז אני פשוט אהיה הומו'. אתה חושב: 'אני שונה ואני אהיה אומלל'. וככה זה היה לגדול בקהילה סגורה בלונג איילנד. באמת הרגשתי שכולם מסביב דתיים, שאלה החיים שלנו, שחיים אחרים אינם אפשרות בשבילי. לא ניתנות לך אפשרויות בחירה ופשוט הרגשתי שזה לא בשבילי ויהיו לי חיים אומללים. הכרתי רק סוג אחד של יהודי. בשבוע הראשון שלי בישראל זאת היתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי תרבות יהודית כזאת שיכולתי להבין, ואז התחלתי לחלל שבת”.


הוא רואה בירושלים קטליזטור לשינוי. “נדמה לי שבכל פעם שאתה מגיע לירושלים אתה עוזב אותה הפוך ממה שהיית. אם הגעת חילוני אתה תצא בעל תשובה בתוך שתי דקות. זאת ארץ הניגודים. כריסמס זה לא החג שלי, ולהיות פתאום במקום שבו אתה התרבות השלטת היה מאוד מוזר בעבורי, כלומר, בראש השנה הבנקים סגורים! זו היתה הפעם הראשונה שלא הרגשתי יהודי וזה הרי היה חלק כל כך גדול מהזהות שלי”.


אנגלנדר אומר שהוא לא אוהב את הביטוי חוזר בשאלה. “אני לא משתמש בזה. אני לא חוזר לשום מקום, אני מרגיש כמו בעל תשובה שמח, שמרגיש שהוא מצא משהו ענקי. אני מרגיש מלא ואוהב את החיים שלי בלי התשובות לשאלות הגדולות”.


גם ספרן פויר רואה הבדל גדול בין הקיום היהודי בישראל לקיום היהודי בארצות הברית. “ההתרשמות שלי מהתקופה הקצרה שבה חייתי בישראל ומביקורים בישראל היא שאנשים שם לא מסתובבים ושואלים את עצמם מה זה אומר להיות יהודי. אבל זה משהו שאמריקאים מתמודדים אתו כל הזמן”.


קפקא וקציעות


חלק מהפרשנויות להגדה עוסקות גם בקונפליקט הנאמנויות של יהודי ארצות הברית. ג’פרי גולדברג כותב על הבן הרשע: “הבן הרשע אינו רשע במובן הרגיל של המלה. הוא אינו אלים ואינו מופקר; הוא אינו מחזיק בעבדים ואינו גונב. רשעותו מתבטאת באדישותו לגורל העם היהודי. ‘מה העבודה הזאת לכם’ הוא שואל... מה שהוא אומר בפועל הוא, ‘גורל עמי אינו מענייני’. והרי לכם דרישה בעייתית, שאותה שומעים יהודים צעירים רבים באמריקה מפי המבוגרים כיום: אתם צריכים לדאוג ליהודים יותר מכפי שאתם דואגים ללא יהודים... משום כך מתנהלת מלחמה בלבבותיהם של יהודי ארצות הברית, מלחמה בין האוניברסלי לבין הפרטיקולרי”.


יש בהגדה החדשה גם דברים שבוודאי יכאיבו או ירגיזו לא מעט ישראלים. במובן הזה מדובר בהגדה אמיצה, שדוחקת במשתמשים בה לא לקרוא אותה מתוך הרגל בכדי למהר אל הגפילטע פיש. בין הנושאים והאנשים המוזכרים בדברי הפרשנות אפשר למצוא את מרטין לותר קינג, עניים, התלונה כסגולה יהודית, קפקא, כלא קציעות, ומרי אזרחי.


“אני לא חושב שזו הגדה רדיקלית”, אומר ספרן פויר, “אם השאלות היו קלות לא היה צורך לענות עליהן. לשוחח זה טוב, ואני חושב שסדר פסח התקיים כל כך הרבה שנים והיהודים שרדו כל כך הרבה שנים בגלל הכנות של השאלות. זה לא שאלות שגורמות לנו להרגיש טוב, אלא שאלות שהופכות אותנו לאנשים יותר טובים”.


סטודיו עודד עזר

לדבריו, העבדות ישנה תמיד. “אין אף אחד בשום מקום שחי במקום שנעדרת ממנו העבדות. וזאת האחריות שלנו להכיר בכך. קהילות שונות מפרשות ומגיבות לשאלות באופן שונה. להיות ישראלי שקורא את ההגדה זה לא אותו דבר כמו להיות אמריקאי־יהודי שקורא בה. זה לא שליהודים באמריקה אין את הקשיים הגדולים שלהם עם רבות מהשאלות. נדמה לי שחלק מדברי הפרשנות המעניינים בספר הם אלה הנוגעים להבדלים בין היהודים־האמריקאים ליהודים הישראלים, ומה זה אומר כשאנחנו אומרים לשנה הבאה בירושלים ומה האחריות שלנו אלה כלפי אלה”.


אולי עם שחושב שהוא העם הנבחר לא יכול להכיר בעבדות של אחרים.


“אולי יש דרך אחרת לפרש את הנבחרות הזאת. אולי העם הנבחר, נבחר להכיר באחרים. אולי בגלל ההיסטוריה שלך נבחרת להיות יותר רגיש לזה מעמים אחרים. הדברים האלה אינם פשוטים”.


אתם מתייחסים בהגדה לכך שהסדר הוא זמן של אופטימיות מוסרית. מדוע?


“ראשית, בגלל המבט אל עבר העתיד. המשל המרכזי של הסדר זאת האמירה ‘לשנה הבאה בירושלים’, וזה מרמז על כך שאנחנו רוצים לעבוד ולהשתתף בתנועה האוניברסלית אל עבר החירות. אני גם חושב שמהות החג היא שאלת שאלות, שזה מיסודו עניין אופטימי כי זה ההיפך משאננות. זה ההיפך מלהיות בסדר עם דברים. אדם לא צריך להיות בסדר עם דברים. אני חושב שזאת לא מקריות שסיפור יציאת מצרים הוא הסיפור שתנועות רבות של צדק חברתי שואלות ממנו לעתים קרובות. התנועה האמריקאית לזכויות אזרח, התנועות של ההומוסקסואלים, הלסביות והטרנסג’נדרים, התנועה שנלחמה באפרטהייד בדרום אפריקה. הם תמיד שאלו את הסיפור הזה של יציאת מצרים כי הוא סיפור אופטימי והחזרה השנתית עליו היא האישור מחדש של המחויבות שלנו כלפיו”.


לדברי אנגלנדר, יש הבדל גדול בין היחס של ספרן פויר אל היהדות לבין היחס שלו אליה, לכן היסס כאשר הציע לו ספרן פויר להיות המתרגם. “לאנשים שאינם מבית דתי אין את הטראומות, זה אחר. ג’ונתן אינו אדם דתי בכלל, אולי קצת מסורתי, אבל הקשר שלו ליהדות הוא קשר מאוד בריא, הוא לא מוטרד מזה. לפעמים הוא חוגג חגים ולפעמים לא. אני לא אדם דתי כיום, והרגשתי שאני לא רוצה לעשות דברים כאלה, וגם אף פעם לא תרגמתי שום דבר חוץ מתפריטים. והנה התבקשתי לתרגם את ההגדה. ג’ונתן היה כל כך מחויב והוא מכיר את המוח שלי טוב. הוא אמר ‘אתה מכיר היטב את הטקסט הדתי, יש לך עברית מודרנית, אני רוצה שאתה תעשה את זה’.

"הרגשנו שזה יהיה משהו ששנינו נהיה גאים בו ואת יודעת מה? אנחנו כבר גאים בזה. זה שונה מאשר למשל ספר הסיפורים שלי שיצא עכשיו. לא הייתי אומר לך ‘מיה, קראת כבר את הסיפורים? אני פשוט גאון!’. הייתי מתבייש. זאת לא דרך להתנהג. אבל ההגדה זה ספר שבו אנחנו מנסים לתת כבוד להגדה עצמה וזה דבר אחר”.


בין קודש לקודש


חלק ניכר מהשיחה עם אנגלנדר מתקיים בעברית. הוא אומר שהאדם היחיד שהוא מדבר אתו עברית הוא אתגר קרת. “זאת שפה פרטית שאני משתמש בה רק אתו. אולי זה לא יהיה כיף לקוראים שלכם שאני מדבר אתך עברית עכשיו, אבל לי זה כיף לדבר ברמה של כיתה ג’. הבן של אתגר שאל פעם אם אני חולה ואז הבנו שהוא מתכוון למבטא שלי בעברית.


“ג’ונתן הפך אותי לנרקומן של תרגום”, הוא אומר, “בבית שלי תמיד השתמשנו בנוסח העברי של ההגדה, אף פעם לא באנגלי. אז אף פעם לא ממש הסתכלתי על התרגומים לאנגלית. אבל אצל רוב האמריקאים שמשתמשים בהגדה, אפילו אם הם יכולים לקרוא בעברית, כל ההבנה שלהם את מה שהם אומרים מגיעה מהתרגום לאנגלית. אז עכשיו אנשים עומדים להתפלל או לומר ברכה במלים שלי, חשבתי על האחריות שבזה. כשהסתכלתי על הטקסט באנגלית בהגדות לא הרגשתי מה שהרגשתי בעברית”.


הוא נותן דוגמה לברכה אחת שתירגם אחרת מכפי שהיתה מתורגמת בהגדות עד כה. “בעברית יש ברכה שבה נאמר ‘להבדיל בין קודש לקודש’ והתרגום לאנגלית היה ‘להבדיל בין שבת ליום טוב’. מי שקורא את זה באנגלית לא יבין את הפואנטה. אני חשבתי שזה דבר ענק, מטאפיסי, הפער בין קודש לקודש”.


סטודיו עודד עזר

לפני שניגש לתרגום הרגיש אנגלנדר שהוא זקוק לחברותא והוא ידע גם מי הפרטנר שהיה רוצה. “לפני עשר שנים בערך היה איזה בחור שניגש אלי בבית קפה. זה היה בתקופה שחזרתי מישראל לאמריקה. הוא זיהה אותי, ‘אתה הסופר הזה והזה’. הוא היה נראה ממש היפי כזה, ואמר לי שפעם הוא היה דתי. הרבה אנשים ניגשים אלי ואומרים לי שפעם הם היו דתיים ומה שהם מתכוונים זה ‘פעם הדלקנו נרות, או פעם אכלנו מצה, או בייגל’” הוא צוחק. “הבחור הזה היה נראה ממש היפי, אמן כזה עם מכנסי עור, אמר לי הייתי דתי, אז אמרתי אוקיי, בסדר, עוד אחד”.


אלא שבין השניים התפתחה שיחה ואנגלנדר נדהם. “כשדיברתי אתו ראיתי שאני מדבר עם גאון הדור, גאון, פשוט גאון. לעתים רחוקות בחיי פגשתי מוח כזה. האופן שבו דיבר על אמנות ועל יהדות ועל טקסט”. דרכיהם נפרדו ואנגלנדר פגש בו שוב כשהתחיל במלאכת התרגום. “לא ראיתי אותו שנים על גבי שנים, כשהתחלתי לתרגם חשבתי לעצמי שהלוואי שהייתי פוגש את הבחור ההוא. ומשום מקום יום אחד הבחור הזה צועד לתוך בית הקפה שבו ישבתי. אמרתי לו ‘אה! חיכיתי לך’. סיפרתי לו על הפרויקט וידעתי בתוך תוכי שהוא האדם לעשות את זה אתו. שאלתי ‘האם תסכים ללמוד אתי בחברותא?”.


הבחור, ברוך טלר שמו, הסכים. “הבית שלי נראה אז ממש כמו כולל. עשינו את זה ראש בראש. ישבנו שם והתווכחנו על כל מלה, ועל כל משפט ועל כל רעיון. זה נמשך שלוש שנים. ברוך טלר זה אדם שיכולתי לשאול אותו מה כתוב במשנה, מה כתוב בתורה והבנאדם באמת יודע הכל בעל פה. יש לו מוח אנציקלופדי באמת”.


על עבודת העריכה של ספרן פויר הוא מספר: “היה מאוד נעים לעבוד עם ג’ונתן על הטקסט. הוא סופר מבריק שמבין קצב ושירה ומשמעות. היו יכולות להיות הרבה יותר מלים בומבסטיות מביכות בטקסט. אני המצאתי מלים לא שפויות שהיו כל כך חשובות לי, יצרתי מלים חדשות וג’ונתן היה משכנע אותי לרדת מזה”.


ברביקיו זה לא מנגל


אנגלנדר, אדם מלא הומור ושובבות, אומר שהבחירה בו לתרגם את ההגדה היתה אחד משני רעיונות משוגעים שהיו לספרן פויר. הרעיון המשוגע השני הוא הבחירה בעודד עזר, המעצב הישראלי של ההגדה. “ג’ונתן מכיר המון אנשים ויכול להגיע להמון אנשים. הוא יכול היה לבחור בכל אמן שרצה, והוא בחר ללכת עם עודד עזר שהוא פשוט גאון ואני אוהב את העבודה שלו, אבל ללכת עם בחור ישראלי צעיר שעושה פונטים? הוא יכול היה להשיג כל אמן!”.


כאשר ספרן פויר נשאל למה בחר בעזר הוא עונה בפשטות גמורה. “אני פשוט חושב שהוא הכי טוב. האתגר בספר הזה הוא שאינך רוצה שהוא יראה כמו ספר אחר. זאת הגדה בסופו של דבר, ואחד הדברים הכי טובים שאתה יכול לעשות בעבור ההגדה זה לזוז מהדרך שלה. אני חושב שעודד עשה עבודה נהדרת באופן שבו הוא הכניס את ההגדה לקונטקסט. הוא נתן לספר עוד שכבה של משמעות ומובן, והפך אותה למאוד מעניינת. זה ספר יפהפה. עודד לא עמד בדרכה של ההגדה ואני חושב שזה הישג מדהים”.


היית פעם בסדר ישראלי?


“ובכן, למען האמת אני אהיה בסדר בישראל השנה”, אומר ספרן פויר, “גיסי חי בישראל ואנחנו נהיה אצלו”.


כאשר אני שואלת את אנגלנדר האם יהודים־אמריקאים גם שואלים זה את זה ‘איפה אתה בסדר’?. הוא מתגלגל מצחוק. “זאת שאלה מדהימה לראיון הזה כי זה קשור לתרגום. איפה אתה בסדר... אני מרגיש את מה שאת אומרת, אבל זה אחד מהדברים האלה שלא ניתן לתרגם. אם היית מבקשת ממני לתרגם את זה הייתי יושב הרבה זמן, כי המשפט הזה בא עם כל מיני רגשות. זה כמו שמרפסת בעברית זה בלקוני באנגלית, אבל בלקוני זה פשוט לא מרפסת, כמו שברביקיו זה לא מנגל".

Read this article in English: Jonathan Safran Foer celebrates Passover with a new edition of the Haggadah



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו