בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוק וספר: מנכ"ל עם עובד ג'קי בריי עונה למבקרים

בראיון ראשון מסביר בריי למה עברו כשוטר דווקא יכול לתרום לו בתפקידו החדש ומספר על רצונו להרחיב את תחום השירה בהוצאה ולחזק את סדרות הילדים

46תגובות

ג'קי בריי הופתע מאוד מהתגובות הקשות כשנודע על מינויו למנכ"ל הוצאת הספרים עם עובד. "זה מעליב. אחרי שאתה משקיע כל כך הרבה שנים בעבודה למען החברה, אתה לא מבין לאיזה סערה מכניסים אותך בעל כורחך מבלי לבדוק לגופן את העובדות. אנשים התבטאו באופן לא יאה".

בין השאר הוא מתייחס לכך שרבים התקוממו על כך ששוטר - כך כינו אותו - יעמוד בראש הוצאת ספרים. כאשר נודע על מינויו, הודיעה העורכת, הסופרת והמתרגמת אילנה המרמן, כי החליטה לפרוש במחאה מעבודתה בעם עובד. המרמן אמרה אז ל"הארץ", כי "אף יותר מהאי-תקינות השערורייתית של המינוי", העוקף לטענתה את הדירקטוריון של עם עובד, רעה בעיניה "הסמליות שבמינוי קצין בכיר לשעבר ממשטרת ישראל למנכ"ל הוצאת ספרים ציבורית. בישראל של העת הזאת", אמרה המרמן, "שהזהות והאוטונומיה של החברה האזרחית בה הולכות ומתעמעמות, יש משמעות סמלית מובהקת לצעד הזה של יו"ר ההסתדרות עיני, למנות איש משטרה למנכ"ל מוסד ציבורי תרבותי מהמדרגה הראשונה".

דודו בכר

"אין כל ספק", הוסיפה המרמן, "שבמהלך הזה יש משום אמירה בשיח הישראלי, בייחוד בימים האלה. בריי - בלי שום קשר לאישיותו ולכישוריו - מייצג מעצם התפקיד הבכיר שכיהן בו במשטרה, הזדהות עם אידיאולוגיה ומוסד שפועלים זה זמן רב לאכיפת חוקים לא מוסריים וגם לא חוקיים, בייחוד בגדה המערבית ובירושלים המזרחית".

גם רוני פיינשטיין, שמת לפני שבועות ספורים ממחלה, התפטר מתפקידו כיו"ר מועצת המנהלים של עם עובד אחרי מינויו של בריי. פיינשטיין אמר אז ל"הארץ" כי הליך המינוי הוא "שערורייה רבתי". הוא טען כי תקנון ההסתדרות קובע שהדירקטוריון יראיין מועמדים ויציע ליו"ר רשימה של מינויים אפשריים. לטענתו, ועדת האיתור חיפשה ומצאה ארבעה מועמדים ראויים, ואולם כאשר בא להודיע על כך נאמר לו מההסתדרות שאין צורך וכי עליו להפסיק את החיפוש.

גם פרופ' חנן חבר, ראש בית הספר לספרויות באוניברסיטה העברית, פירסם מאמר ב"הארץ" ובו תקף את המינוי תחת הכותרת "מינוי הקומיסר". חבר כתב כי "עצם מינויו הוא מעשה מובהק של בריונות תרבותית... אין כל משמעות לדרך שבה ינהג בריי כמנכ"ל הוצאת הספרים. קובע המעשה הסימבולי של הצנחת איש כוחות הביטחון לתפקיד של מנהל הוצאת ספרים".

דניאל צ'צ'יק

שלושת העורכים הבכירים בעם עובד - משה רון, תרזה בירון פריד ויובל שמעוני - אמרו ל"הארץ" עם מינויו של בריי, כי הם מקווים להיווכח "שכל החששות שהועלו ויכולים לעלות בהקשרים האלה יתבדו, כיוון שאפשר אולי להפריד בין הדרך הבעייתית וכל מה שנכרך בה ובין האדם עצמו". בנוסף לשלל התגובות האלה, היתה גם עצומה שנשלחה לנשיא שמעון פרס וקראה לו להתערב במינוי.

לעומת אלה, היו גם אנשים בתעשיית המו"לות שיצאו להגנתו של בריי. יהודה מלצר פירסם מאמר במוסף "הארץ" ובו תקף את המרמן וחבר ואף הציע לבריי "להקשיב בקצת פחות ענווה לאינטלקטואלים". עוד התבטאו בעד המינוי מנכ"ל הוצאת כתר יפתח דקל, המו"לית דניאלה די-נור והעורכת עליזה ציגלר שאמרה ל"הארץ": "ברגע שקראו לזה פאשיזם וסטליניזם זה היה פשוט מכוער ואידיוטי".

בשבחי הפלורליזם

בריי מדבר על הסערה הזאת ביישוב דעת ובקור רוח. "התעורר שיח לכאורה אינטלקטואלי", הוא אומר בראיון שנערך במשרדו בהוצאת עם עובד בתל אביב. "אבל השיח לא היה אינטליגנטי. זה באמת עבר את גבול הטעם הטוב. זה היה ניסיון להדיר מישהו שבא מתחום מסוים כדי שלא יעסוק בתחום אחר. הדרת המקצוע זה דבר שלא רק שלא צריך להכירנו במקומותינו, אלא שזה גם יוצר איזשהו מגדר סגור שמיועד לאוכלוסייה מסוימת, ואני חייב לומר לך שאני למד היום שלא כך הדבר. זאת לא גילדה סגורה", הוא אומר על עמיתיו המו"לים, "הם פלורליסטים, פתוחים ומקבלים. יצרו תמונה שהיא לא נכונה בכל זווית שמסתכלים עליה".

איך נודע לך על המשרה בעם עובד?

"חבר עידכן אותי שיש משרה כזאת, שהוא שמע עליה. דפקתי על הדלת של מנכ"ל חברת העובדים שלא הכרתי קודם, נתתי לו את הרזומה שלי. התקשרתי אליו, שוחחנו בטלפון, פיקססתי את קורות החיים שלי ודודי גיל, מנכ"ל חברת העובדים, זימן אותי לשיחה. לאחר השיחה הראשונה היתה עוד אחת. בפעם השלישית זומנתי לשיחה אצל עיני, אני מתכוון לראיון. את עופר עיני לא הכרתי קודם, מעולם לא ידעתי מי הוא למעט מה שאני קורא בעיתונים, אני לא בור ועם הארץ. יתרה מכך לא הכרתי אותו במסגרת העבודה הקודמת שלי. לא במישרין ולא בעקיפין".

דניאל צ'צ'יק

ועדיין נטען שהאופן שבו מונית לא היה כפוף למנהל תקין. שהיתה ועדת איתור ושעיני וגיל עקפו את הוועדה ומינו אותך בניגוד להמלצותיה.

"מבחינתי הנוהל תקין לחלוטין. דיברו אתי, שלחתי קורות חיים, הוזמנתי, היו ראיונות".

עלתה בשעתו טענה שההתנגדות למינוי שלך נובעת גם ממניעים גזעניים.

"ראיתי בלבול יוצרות, פשוט איבוד כיוון, אולי מתוך חשש כלשהו", אומר בריי, שאינו נחפז לאמץ את תיאוריות השד העדתי. "המייל שלי היה מלא. המון אנשים שלחו לי מיילים, מאוד חרה להם. אני את הרוח והתרבות ינקתי מאותה אקדמיה שבה הם מלמדים, זה שאני תרמתי לחברה כשוטר לא עושה אותי מוקצה אלא ההיפך. יש לי יתרון עצום בלהכיר חברה, לראות את החברה, להביא שיטות ניהול מודרניות, והכי חשוב יחסי אנוש. כשנעדרים יחסי אנוש מינימליים זה יוצר בעיה".

חדר קטן ביפו

ג'קי בריי נולד בשנת 1955 ביפו. "ברחוב שנקרא אז רחוב 42. היום זה רחוב שערי ניקנור". הוא גדל בשכונה מעורבת ובה ערבים ויהודים, "בחדר קטן, ארבע נפשות". אמו נולדה בבולגריה, אביו שהיה סוור בנמל נולד ביוון. "הוא ניצול שואה. כשריכזו את היהודים בסלוניקי ב-42' והעלו אותם לרכבת, אבא שלי הצליח לברוח. אמו ואחיותיו נשארו ברכבת. הוא ברח להרים, היה אז בן 14 בערך. במשך יותר משנתיים רעה צאן בהרים, התחבא, חי חיים קשים מאוד, ניזון ממה שבעלי חיים אוכלים. רוב המשפחה נרצחה. בשתיים מאחיותיו ביצע מנגלה ניסויים. האחיות האלה חזרו ליוון ולא עלו לארץ. אמו ועוד ארבעה מאחיו ואחיותיו נרצחו".

אתה יודע יוונית?

"אני מגמגם יוונית, בולגרית, לדינו. יודע גם ערבית מהרחוב, ערבית של יפו".

הוא מספר על ספריית רחל ששכנה ברחוב 60 ביפו, שם בילה שעות בקריאה ובהכנת שיעורי בית. "לידתו של הדבר היא שאין לך אפשרות לעשות שיעורים בבית. אין לך ספרים בבית ואין לך במי להיעזר. מכורח המציאות ההורים הפסיקו את לימודיהם והיכולת שלהם להעשיר אותנו בהסברים היתה מוגבלת. גם העברית שלהם לא היתה צחה באותה עת. בעידן ההוא ניסינו להוכיח לעצמנו שאנחנו צברים מבטן ומלידה. זה הרחיק אותנו מלהבין את ההורים שלא דיברו אתנו עברית. אתה מוצא את עצמך מחפש מקום אחר והמקום הזה היה ספריית רחל. שם הייתי עושה שיעורים וקורא".

למה התגייסת למשטרה?

"אחרי השירות הצבאי, במצב שבו להורים אין, אתה צריך לממן את עצמך, אתה צריך לעבוד, אתה לא חושב על לימודים כי אין לך ממה ואתה מחפש עבודה. בתקופה ההיא עבודות היעד היו עבודות מתכת. מסגרות וחרטות היה פופולרי. מלשכת העבודה נשלחתי לכל מיני מקומות כאלה שעוסקים במסגרות ומצאתי את עצמי עושה עבודה מאוד סיזיפית שלא מפעילה אפילו לשנייה אחת את הראש: להעביר ערימות מתכת ממקום א' למקום ב' דרך מכונה. לא התחברתי. ניסיתי עבודות אחרות בתחומים דומים, ניסיתי מכירות, לא התחברתי. הייתי מאוד מחובר לסביבה, מאוד קשור לבני אדם, מאוד קשור לקידום ועשייה בקרב בני נוער, וחיפשתי".

הוא מספר שבאותה תקופה, בשנות ה-70, קרא ספר שהשפיע רבות על הבחירה שלו, "זה היה ספר מדהים, לדעתי שווה לקרוא אותו גם היום. הוא נקרא ‘שלהם הוא הלילה' של רן שורר". בריי מחפש את הספר בגוגל ונרגש למצוא אותו. הספר ראה אור בספריית הפועלים בתחילת שנות ה-70 ומספר את סיפורן של חבורות רחוב בישראל. "קראתי את הספר הזה ואמרתי: וואלק, לעבוד עם חבורות רחוב אני רוצה.

"מאחורי קולנוע צליל של אז, ביפו, היה מועדון של חבורות רחוב, הגעתי לשם וניסיתי להתחבר. במידה מסוימת הצלחתי. כמובן הם היו חשדנים, נתפשתי כמי שמייצג את הממסד אבל אז מצאתי שם את בן כיתתי שעבר לצד השני של המתרס וניסה להשתקם. הוא היה כרטיס הכניסה שלי. כשראיתי את חבורות הרחוב אמרתי שיותר מתאים לי למנוע את הפשיעה מאשר לטפל בעבריינים שביצעו את העבירה ולהחזיר אותם לחברה. ככה התדפקתי על דלתה של המשטרה בשנת 77 והתגייסתי למשטרה".

בריי נשלח ליחידת בילוש לנוער. "את זה רציתי, לחשוב איך מתמודדים, איך מתקנים. לא לסיים את העבודה בכך שאתה מונע את העבירה ותופס את העבריין אלא לראות איך מחזירים חזרה את העבריין אל החברה כשהוא משוקם. ביחידות הנוער מצאתי כר נרחב לאפשרויות הללו. בחלקים הצלחתי ובחלקים לא, אתה יודע ללמד את עצמך שלתסכול אין מקום, מפני שאתה לא מרים ידיים. זאת עבודה סיזיפית קשה. לא תמיד החברה בחוץ מוכנה ללכת אתך את כל הדרך לשיקום וכשהעבריין מוצא את עצמו נלחץ שוב אל הקיר, הוא חוזר אל אותו מעגל שאנחנו מנסים להוציא אותו ממנו".

בריי התקדם במשטרה ובמקביל לקורסים שעבר השלים בגרויות והתחיל ללמוד באוניברסיטה. "כשסיימתי את כיתה ח' היה מבחן סקר. קראו לי לשיחה ואמרו לי שאני צריך לצאת למעגל העבודה וללמוד רק יומיים בשבוע, כי ‘לזה אתה מתאים'. אני נחרדתי, בעטתי בזה, הלכתי להירשם לבתי ספר שונים ואמרו לי ‘אנחנו מצטערים, אתה צריך בית ספר שגם עובדים'".

מחשבות על דוקטורט

בריי לא ממהר לאמץ את תיאוריית האפליה העדתית ולא נשמע מריר. "לא יודע אם זאת גזענות. היה צריך להוציא אנשים למעגל העבודה. לימודים לא היו בראש מעייניהם של אלה שהכווינו אותי. אני אמרתי שאני לא מוכן ונרשמתי לבית ספר פרטי, עליתי הון להורי. למדתי את כל ארבע השנים ועשיתי בגרות אקסטרנית. אבל למרות שנאבקתי בשביל להיות שם, העדפתי באותה תקופה לרוץ במרחבי התחנה המרכזית דאז".

לאחר שהשלים בגרות עשה תואר ראשון בקרימינולוגיה ותולדות ישראל בבר אילן. לאחר מכן יצא לקורס קצינים. הוא היה קצין הנוער של בת ים, ראש צח"ם של יחידות שונות, שירת ביחידה המרכזית לחקירת פשעים, שם שימש כראש מפלג תשאול. לאחר מכן שימש כמפקד תחנת המשטרה של חולון ואזור, משם עבר לשרת כקצין אגף חקירות של המחוז הדרומי, לאחר מכן מונה לראש חטיבת החקירות, ולימים שימש כנשיא בית הדין לערעורים במשטרה. בתפקידו האחרון שימש כסגן ראש אגף החקירות והמודיעין. במקביל למד לתואר שני בחינוך, ותואר שני נוסף שעשה במסגרת המכללה לביטחון לאומי. לאחר מכן עשה תואר ראשון במשפטים.

"אצל התלמיד שנשלח לעבוד שלושה ימים בשבוע יצרו מוטיבציה ואמביציה לפרוץ את המעגל", הוא קובע במבט לאחור. "עכשיו מה שנותר הוא להתחיל את הדוקטורט. זה על הפרק. התחלתי אגב, עשיתי כמה חובות שמוטלות, הנושא שלי הוא ‘השפעת הלבנת ההון על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל'".

מה הרעיון?

"זה השילוב של משטרה וביטחון, כלכלה וביטחון, חברה וביטחון - ולא עסקינן רק בשוק האפור. יש כלכלה שחורה שלא שולטים בה, יש לה יכולת לגרום נזקים כבדים מאוד. אני משאיר לכולם את הדמיון איזה נזקים יכולים להיות. הון ושלטון וכל מה שנוגע לזה".

למה בעצם פרשת מהמשטרה?

"הגעתי כבר לתום תקופת השירות, ונגמר. אומרים שלום, תודה וממשיכים הלאה. הלאה זה שתי אפשרויות: או להמשיך לעסוק בתחומים החברתיים הביטחוניים שעסקת בהם עד עכשיו, או לקחת את הכישורים הניהוליים של עבודת מטה סדורה, של ידע נרחב בניהול מערכות, לתחום אחר. והתחום האחר זה תחום הנפש, לעשות משהו אחר שלא עסקת בו עד עכשיו. כשנודע לי על המשרה הפנויה הזאת בהוצאת הספרים עם עובד, אמרתי ‘ואוו, זה הייתי רוצה לעשות'".

איך אתה מוצא את שוק הספרים?

"לא סוד שהענף נמצא במצב קשה זה זמן רב. כשנכנסתי לתחום הזה מאוד התפלאתי שזה מצבו של הענף ואין ספק שצריך לפעול באופן מאוד רדיקלי כדי להחזיר עטרה ליושנה".

אתה תומך בחוק להגנת הסופרים והספרות?

"החוק הוא כיוון נכון, אבל היכן שצריך חוקים לרוב זה מצביע על בעיה וכשעסקינן באנשים וחברות ומו"לים וקמעונאות, בסופו של דבר יודע כל מי שיש לו יד ורגל בעניין איך לעצור את התהליך של התדרדרות הענף".

איך?

"צריך לעצור את אותה זילות של מכירת ספרים במחירים נמוכים מאוד, כי בתוך המעגל הזה של ספר, חיות משפחות רבות. חיים המשוררים, הסופרים, בתי הדפוס, ועוד רבים וטובים. לאורך זמן לא ניתן לקיים את המפעל העצום הזה באופן שהוא מתנהל היום, הוא חייב להשתנות".

מה תוכניותיך לגבי עם עובד?

"אני רוצה לחזור לסיפור של עם עובד כמפעל תרבותי, למרות מצב הענף. קל מאוד להשקיע יותר בפן המסחרי ופחות בפן התרבותי. ‘עם עובד' הוא מותג ששם לעצמו בראש ובראשונה, גם בימים שלי, להיות מפעל תרבותי מוביל בישראל וזה אומר גם ספרים שהם לא מסחריים, גם ספרי שירה שדחקו אותם מכל מדף, וגם סדרות מדע פופולרי לקהל רחב יותר. אשקיע גם בתרגומים, כי זה חלק מהתרבות שאנחנו צריכים להוביל, כי אם לא נוביל לא יהיה מישהו אחר. קל מאוד לחנוק את המפעל הזה - וזה לא יקרה.

"השנה אנחנו חוגגים שבעים שנה לעם עובד. כשברל ייסד את ההוצאה הוא נתן את הכיוון והכיוון הוא רוח ותרבות בישראל. זה לא צריך להשתנות אלא להתעצם, דרושה ספרות איכותית המאפשרת במה לתחומים שונים, ובוודאי כבית חם לסופרי מקור לצד הספרות המתורגמת".

חלק מהשמועות שרחשו עם כניסתך לתפקיד היו שהביאו אותך כדי לפרק את עם עובד ולמכור.

"ממש לא הביאו אותי כדי למכור, ההיפך. בכוונתי להעצים, ליצור ולפרוח, וזה ייעשה בעזרתם של כל בעלי הנגיעה בעם עובד, בהובלתי. אבל הכי חשוב הציבור הרחב, קהל הקוראים".

ריח של נייר

בריי אומר שבינתיים לא נעשו שינויים פרסונליים בעם עובד, וניכר כי הוא מרוצה מהצוות שלו. "ישנה כאן אוכלוסייה מקצועית טובה. יש מקום להתרחב, יש מקום להתחדש, יש מקום לבחון תחומים חדשים שהם כורח המציאות, כמו הספר הדיגיטלי, ואנחנו שם".

מה זאת אומרת אתם שם?

"זה תחום שנלמד גם ברחבי העולם וגם בישראל. קבוצת האוכלוסייה הצורכת ספרות דיגיטלית היא לא כזאת גדולה, כי זה מחייב אותך לאמצעים. זה דורש גם השקעות שלא בטוח שהן כדאיות כלכלית, ומצד שני אין מנוס אלא להיכנס גם לתחום הזה, בין בשותפות, בין בהשקעת כספים, בין באופן יחידני פרטני, כי העולם הולך לשם. האם אני יכול לנחש שהדבר הזה יצליח במיוחד? הנסיבות כרגע בשטח אינן מובילות אותי לשם. אחוז הקוראים את הספרות הדיגיטלית הוא מינורי לחלוטין בשלב הזה, אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים להיערך לזה".

בעיני בריי, מכל מקום, הספר המודפס עדיין חי ונושם מאוד. "לא מזמן חזרתי מתערוכת ספרים בבולוניה ואני עומד לצאת לתערוכה בלונדון. ראיתי את כמויות ההוצאות לאור הקיימות ואת כמויות הספרים. הספר הכתוב לא רק שלא מת הוא חי, בועט ומריח ריח של נייר".

בינתיים, מאז כניסתו לתפקיד, יוצאים הספרים החדשים של עם עובד כשבחלקם האחורי מודפס ברקוד הניתן לסריקה מהטלפון הסלולרי. כך יכול הקונה המתלבט בחנות הספרים לסרוק את הברקוד ולראות קליפ קצר על הספר, אמצעי שיעזור לו אולי להחליט. "חלק לא מבוטל מהציבור מחזיק כל מיני סמאטרפונים כאלה עם תוכנה חינמית לסריקה. כך אתה גם קורא וגם רואה משהו ויזואלי", הוא אומר.

עוד הוא מספר שיש בעם עובד מחשבות על הרחבת תחומי הסיפורת. "העצמת נושא הילדים בגילים השונים, להוציא סדרות שנוגעות יותר למדע הפופולרי, לא להישאר רק באליטה". על הרחבת תחום השירה הוא אומר: "להפיק ספרי שירה עולה הרבה מאוד כסף ואנחנו נעזרים במקורות חיצוניים, בקרנות. אני מנסה להעצים את השתתפות הקרנות כדי להוציא יותר ספרי שירה. לעמוד לבד לאורך זמן - יש בזה קושי. יש פה מעגל עובדים רחב מאוד וצריך לעשות מעשה, אני מוכן להוביל את המעשה. יש יתרון עצום להוצאת עם עובד. יש לה עבר והווה מדהימים, ויהיה לה גם עתיד".

בריי נשוי למיכל ששירתה בימ"ר מרכז, הם הכירו במשטרה ויש להם שלוש בנות. הוא מספר שבתו הגדולה בהריון ובקרוב יהיה סבא. "אני כבר מחכה שאוכל לקרוא לו את "ינוקא באי הנשרים" של דב אלבוים או את "קרמר החתול" של מאיר שלו ויוסי אבולעפיה או את "חיבוק" של דויד גרוסמן, או כל ספר אחר מהטעם הטוב של עם עובד". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו