בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התעלומות בחייה של אגתה כריסטי

ספר חדש, המבוסס על מכתבים שכתבה הסופרת שנטתה להסתגר, חושף כמה מסודותיה. נכדה, מאתיו פריצ'רד, מספר על הסבתא שהכיר ועל זו שגילה במכתביה

תגובות

אם יש אי שם בספר של אגתה כריסטי ילד קטן, ואולי הוא חובב טניס או קריקט ואוהב לבלות את חופשות בית הספר בביתה הגדול של סבתו בחוף דבון - הרי הילד הזה הוא כמעט ללא ספק מאתיו פריצ'רד. למרבה הפלא, פריצ'רד אומר שעד כה מעולם לא נשאל אם הופיע בתפקיד אורח באחד מ-80 הספרים שכתבה סבתו, הידועה בכינוי מלכת ספרי הפשע. הוא חושב שהתשובה היא לא. "היא לא היתה עושה דבר כזה", הוא אומר. "סבתא שלי שמרה בקנאות על פרטיותה, בייחוד בכל הנוגע למשפחה שלה".

ואמנם, חייה הפרטיים של הסופרת, שנודעה בנטייתה להסתגר, מעוררים סקרנות רבה מאז מותה ב-1976. פריצ'רד, כיום בן 68, מספק מידע חדש ועשיר בספר "The Grand Tour" שערך, הרואה אור בהוצאת הארפר קולינס. הספר, המתאר פרק מחייה של כריסטי שלא נחשף לציבור עד כה - טיול סביב העולם שעשתה ב-1922 - נכתב במלותיה שלה: הוא מבוסס על מכתבים שכתבה לאמה, קלרה, כשהסתובבה בעולם עם בעלה, ארצ'י, במשך עשרה חודשים. השניים השאירו את בתם בת השנתיים, רוזלינד - אמו של פריצ'רד - בבית באנגליה עם סבתה.

המכתבים, מסביר פריצ'רד, נשמרו בארגזים בגרינוויי, ביתה של כריסטי בדבון, במשך שנים רבות, עד שאמו מתה ב-2004. הוא ידע תמיד שישתמש בחומר לכתיבת ספר. המכתבים מספקים רמזים כמעט יחידים לאחד הפרקים המעורפלים ביותר בחייה הפרטיים של הסופרת - נישואיה הכושלים לארצ'י כריסטי, שעזב אותה למען אשה אחרת כמה שנים לאחר שובם לאנגליה.

פריצ'רד מעולם לא פגש את סבו, אף שארצ'י מת רק בשנות ה-60. כשהיה תינוק, אביו - בעלה של רוזלינד - נהרג בנורמנדי, ולכן קשר לסבו מצד אמו היה יכול להיות חשוב לשניהם. למה זה קרה?

אי–פי

"אני לא חושב שסבתי היתה מאפשרת לזה לקרות", אומר פריצ'רד. "היא לא ראתה בעין יפה אפילו את הפגישות של רוזלינד עם ארצ'י, אף שלא יכלה למנוע זאת - הוא היה אביה, אחרי הכל. אבל היא לא רצתה שיהיה לי קשר קרוב אתו".

האם רצתה לנקום בארצ'י? האם ייתכן שכריסטי - שבנתה קריירה אדירה סביב העיסוק בשאלה עד כמה נחושים וערמומיים אנשים יכולים להיות כשהם רוצים לנקום - מצאה דרך לפגוע במי שהיה בן זוגה, עשרות שנים לאחר שנטש אותה? כשנעלמה למשך 11 יום ב-1926, לאחר שארצ'י הודיע לה על עזיבתו, נפוצה ההשערה שהיא מנסה ליצור רושם שהוא הרג אותה.

פריצ'רד אומר כי הוא מסתייג מהמלה נקמה, "אבל אני חושב שהיא ניסתה להשיב לו כגמולו. ארצ'י פגע בה, ולדעתי היא לא שכחה זאת אף פעם. זה בהחלט יוצא דופן שילד לא פוגש את סבא שלו לעולם".

מה שעולה מהספר הוא השוני הגדול בין אגתה לארצ'י. מכתביו קצרים, רשמיים למדי וענייניים; מכתביה ארוכים, שופעים וגדושים תיאורים ססגוניים על המקומות שבהם ביקרו והדברים שעשו - גלישת גלים היתה אחד מתחביביה הנלהבים והיא היתה אחד הבריטים הראשונים שגלשו בעמידה זקופה.

הם נסעו לדרום אפריקה, לאוסטרליה, להונולולו ולקנדה, וכריסטי התענגה על אהבתה החדשה לנסיעות. בני הזוג יצאו לטיול כחברים במשלחת סחר לקידום יריד האימפריה הבריטית שהתקיים בלונדון ב-1925. ראש המשלחת, מייג'ור בלצ'ר, התגלה, כפי שכתבה כריסטי לאמה, "איש מאוד לא נעים", בעל מזג רע ושיגעון גדלות, שהצליח להרגיז את הנכבדים המקומיים בכל נמל. "אי אפשר לתאר כמה זה מגוחך!" כותבת כריסטי. "ובה בעת זה מתיש ומקלקל את הטיול שהיה יכול להיות נעים מאוד". פריצ'רד מציין, שגם במקרה זה סבתו השיבה לאיש כגמולו. "בלצ'ר הופיע בדמות סר יוסטס פדלר בספר ‘סוד האיש בחליפה החומה' מ-1924", הוא אומר. "אני לא רוצה לחשוף את ההפתעה בעלילה, אבל אני חושב שמי שקרא את הספר יסכים אתי שהוא בא על עונשו".

פריצ'רד זוכר בחיבה את סבתו, שלדבריו "ידעה להקשיב טוב יותר מכל אדם שהכרתי". מאחר שאביו מת כשהיה ילד כה קטן, הוא ואמו היו קרובים במיוחד לכריסטי. "בילינו זמן רב עם סבתא שלי, שקראתי לה ‘נימה'", הוא אומר. "היינו מבלים חופשות ארוכות ונחמדות בקיץ בגרינוויי אתה ועם מקס, בעלה השני. היא היתה תמיד תומכת ונדיבה. היא היתה תולעת ספרים ואהבה תיאטרון ואופרה, והיא עודדה אותי להתעניין בתחומים האלה - אני מרגיש שירשתי ממנה אהבה גדולה למוסיקה ולאופרה".

 אגתה כריסטי
אי–פי

כריסטי, הוא אומר, לא היתה מגדירה את עצמה כישרון ספרותי גדול. "היא לא התיימרה להיות סופרת דגולה. אבל היא חשבה שהיא מסוגלת ליצור אווירה באמצעות דיאלוג. לדעתי לא מוגזם לומר שהמכתבים שכתבה לאמה מהטיול סביב העולם סייעו לה לפתח את הכישורים האלה - כישורים שבהמשך היו עמוד התווך של ספריה", הוא אומר.

ברור גם שכריסטי מצאה דרך להגשים את פוטנציאל היצירה שלה בכך שקיבצה כמה דמויות שונות באתר אקזוטי ואז דימיינה מה היה קורה אילו אירע שם רצח.

אחד המרכיבים המפתיעים בספר החדש הוא שכריסטי עזבה את בתה לזמן ארוך כל כך. פריצ'רד סבור שסבתו התייסרה בשל כך. "היתה לה הזדמנות לעבור הרפתקה ענקית, והיא לא ידעה אם היא תזדמן לה שוב אי פעם. אבל אני חושב שהיא היתה מוטרדת מאוד מכך שהשאירה את רוזלינד בלעדיה - אחרי הכל, באותם ימים לא היתה תקשורת מודרנית, רק מכתבים שנשלחו והגיעו באוניות".

אך הקפיצה על ההזדמנות, אומר פריצ'רד, אופיינית מאוד לכריסטי. "אם היית מבקשת ממני לסכם את דמותה בכמה מלים, ‘התלהבות' היתה ללא ספק אחת מהן", הוא אומר. "היא היתה נלהבת מאוד ביחסה לחיים ולצפונותיהם".

שרה בפומבי

למה לדעתו היא התגלגלה לסוגת תעלומות הפשע? "היא היתה אחות במלחמת העולם הראשונה ולמדה לא מעט על רעלים, אני חושב שזה אחד הגורמים לבחירה שלה", הוא אומר. "היא גם השתעשעה בסוגות אחרות - היא כתבה רומנים רומנטיים בשם אחר, מרי וסטמאקוט. אבל סיפורי הרצח נחלו הצלחה רבה יותר: היא גילתה שהיא מסוגלת לעשות את זה, היא קטפה ביקורות טובות. ולכן המשיכה בסיפורי הרצח".

והבחירה הזאת, מתברר, הבטיחה לנכדה היחיד קריירה לכל החיים בתפקיד יושב ראש החברה שמטפלת בעסקיה, שכיום מגלגלים מיליוני ליש"ט. "אחרי הלימודים באוקספורד עבדתי בהוצאת פנגווין למשך זמן מה", הוא מספר, "ואז בריאותה של אגתה החלה להידרדר, וחשבנו שכדאי שמישהו מהמשפחה ינהל את הצד העסקי".

פריצ'רד מרגיש בר מזל על שהתאפשר לו להקדיש את חייו לעבודתה של סבתו. הוא אינו נרתע מכך שאנשים מקשרים אותו אליה תמיד. "לפעמים מישהו אומר, ‘זה הנכד של אגתה כריסטי'", הוא אומר. "אפשר להיות בטוח שאף אחד לא יגיד בתגובה, ‘מי זאת?'" יש אירוניה מענגת, ופריצ'רד מכיר בה, בכך שאשה שלא התראיינה מעולם, ושלא השתתפה ולו בערב קריאה אחד לקידום ספריה - היתה לסופרת הנקראת ביותר בעולם, שגברה על שייקספיר, על התנ"ך ועל הברית החדשה.

נראה ששושלת כריסטי תימשך עוד ועוד: אגתה כריסטי פופולרית כפי שהיתה, ובנו של מאתיו פריצ'רד, ג'יימס, עתיד לרשת את מקומו.

הדמויות של כריסטי הן שהבטיחו לה את מקומה בהיסטוריה: הבלש הבלגי הרקול פוארו ומיס מרפל הערמומית והמאופקת. אף כי מקובל לחשוב שרבים ממאפייניה של מיס מרפל שאולים מסבתה של אגתה, פריצ'רד סבור כי הדמות מבוססת על האם שאליה כתבה את המכתבים מהמסע סביב העולם. "אני חושב שהנכונות להאמין שהרשע עשוי להיות קיים בכל אדם, שבנסיבות מסוימות כולנו עלולים לבצע מעשים איומים, עברה במשפחה מדור לדור", הוא אומר.

התגלית המשמעותית ביותר של פריצ'רד היתה כנראה שכריסטי שיצאה למסע סביב העולם ב-1922 היתה אשה שונה מהסבתא שהכיר. "היא היתה קולנית הרבה יותר והיה לה הרבה יותר ביטחון באותם ימים", הוא אומר. "באחת הספינות, למשל, היא שרה בפומבי. והיה לה האומץ לקבל את ההחלטה לצאת למסע ולעזוב את בתה למשך עשרה חודשים".

קשה להימנע מהמחשבה שעזיבתו של ארצ'י חוללה בכריסטי שינוי ובגללה לא חזרה להיות נועזת כבעבר. עם זאת, לדברי פריצ'רד, כשהתמודדה עם העזיבה נהפכה הכתיבה לגלגל ההצלה שלה. "בתקופות של כאב משפחתי גדול, הדבר שהחזיק אותה היה היכולת שלה לכתוב", הוא אומר. ייתכן איפוא שאילו חייה הפרטיים, החיים שדאגה להסתיר מעין הציבור בקנאות כה גדולה, היו סוערים פחות, מדפי הספרים של העולם לא היו נאנקים תחת מותחנים כה רבים של אגתה כריסטי. ואולי אילולא חוותה את בגידתו ההרסנית של ארצ'י, לעולם לא היתה יכולה לדמיין בגידות כה הרסניות בחייהן של דמויותיה.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל;



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו