בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פתיחת הספר "מה זה פינקלר"

תגובות

הוא היה צריך לצפות את זה מראש. חייו היו שרשרת של אסונות. הפעם הוא היה אמור להיות מוכן. הוא היה מאלה שצופים את העתיד מראש. לא תחושות בטן מפוקפקות לפני השינה ואחריה, אלא סכנות קונקרטיות וממשיות לאורו של יום. עצים ופנסי רחוב קמו עליו ושברו לו את שתי הרגליים. כלי רכב איבדו שליטה ועלו על המדרכה, והפכו אותו לגל של עצמות מרוסקות וקרעי בשר. חפצים חדים נפלו מפיגומים וננעצו בתוך ראשו. נוראות מכול היו הנשים. כשהיה ג'וליאן טרלאב נתקל באישה מהסוג שמצא חן בעיניו, היה סופג את המהלומה לא בגוף אלא בנפש. היא הייתה מנפצת את שלוותו לרסיסים. נכון, שלווה לא הייתה לו, אבל היא הייתה מנפצת כל תקווה לשלווה בעתיד. היאגהיא הייתה העתיד.

אנשים שצופים את העתיד סובלים מכרונולוגיה לקויה, זה הכול. השעונים של ג'וליאן טרלאב לא היו מכוונים. מיד כשראה את האישה היה רואה מה יהיה בסופה: את הצעת הנישואים שלו, אותה מהנהנת, את הבית שיבנו יחדיו, את וילונות המשי הכבדים המוסטים שדרכם מסתנן אור סגול, את הסדינים המתקבצים כעננים, את ניחוח העשן הדק הנישא מן הארובה - כל כוך ופינה - את גג הרעפים הארגמני, את הגמלונים ואת החלונות הקטנים הקבועים בהם, את אושרו, את עתידו - כל זה היה ניחת עליו ברגע שהייתה חולפת על פניו.

היא לא נטשה אותו בגלל גבר אחר, לא אמרה לו שנמאס לה ממנו ומהחיים המשותפים אתו, אלא הלכה לעולמה בחלום המעוצב בשלמות של אהבה טרגית - מוכת שחפת, לחת ריסים, ולרוב משוררת מילות פרידה שנלקחו בהשאלה מאופרות איטלקיות פופולריות.

לא היה ילד. ילדים הרסו את העלילה.

בין פנסי הרחוב האורבים והלבנים הצונחות היה מגלה מדי פעם שהוא מתאמן על המילים האחרונות שיגיד לה - גם הן, לרוב, שאולות מאופרות איטלקיות - ושהזמן, כביכול, מתכווץ כמו אקורדיון, שלבו נשבר ושהיא גוססת עוד בטרם פגש בה.

טרלאב התענג למדי על החזיונות הקודרים שהגה על אישה אהובה הגוועת בחיקו. לפעמים הגיע תורו לגווע בחיקה, אבל מוטב היה שהיא תהיה הגוועת. כך ידע שהוא מאוהב: אין חיזיון של מוות - אין הצעת נישואים.

זו הייתה שירת חייו. מציאות חייו הייתה מלאה בנשים שטענו שהוא מחניק את היצירתיות שלהן ועזבו אותו לאנחות.

במציאות היו אפילו ילדים.

אבל מאחורי המציאות היה משהו שהבליח.

בחופשת בית ספר בברצלונה שילם טרלאב למגדת עתידות צוענייה כדי שתקרא בכף ידו. "אני רואה אישה," אמרה.

טרלאב התלהב. "היא יפה?"

"בעיני לא," השיבה הצוענייה, "אבל בעיניך... אולי. ואני רואה סכנה."

טרלאב התלהב עוד יותר. "איך אדע כשאפגוש אותה?"

"אתה תדע."

"יש לה שם?"

"על שמות משלמים תוספת," אמרה הצוענייה ומתחה את אגודלו. "אבל אני מוותרת לך כי אתה צעיר. אני רואה ג'ונו - אתה מכיר איזו ג'ונו?"

היא ביטאה "הונו". אבל רק כאשר זכרה לעשות זאת.

טרלאב עצם עין אחת. ג'ונו? הוא מכיר איזו ג'ונו? מישהו בכלל מכיר איזו ג'ונו? לא, צר לו, לא מכיר. אבל הוא הכיר מישהי ששמה ג'ובן.

"לא, לא, זה יותר מג'ון." נדמה היה שהיא מתרעמת עליו מפני שלא הצליח למצוא משהו שהוא יותר מג'ון. "ג'ודי... ג'ולי... ג'ודית. אתה מכיר איזו ג'ודית?"

הודית.

טרלאב הניד בראשו. אבל הצליל נעם לאוזניו - ג'וליאן וג'ודית, הוליאן והודית טרלאב. "אז היא, היא מחכה לך, ג'ולי או ג'ודית או ג'ונו... אני עדיין רואה ג'ונו."

טרלאב עצם את עינו השנייה. ג'ונו, ג'ונו...

"כמה זמן היא עוד תחכה?" שאל.

"עד שתצליח למצוא אותה."

טרלאב דמיין את עצמו תר ומחפש מעבר להררי חושך. "אמרת שאת רואה סכנה. למה היא מסוכנת?"

הוא ראה אותה קמה עליו, סכינה על גרונו - addio, mio bello, addio.

"לא אמרתי שהיא המסוכנת. רק שראיתי סכנה. אולי אתה מסוכן לה. או שמישהו אחר מסוכן לשניכם."

"אז אני צריך להתרחק ממנה?" שאל טרלאב.

היא משכה בכתפיה כדרכן של מגידות עתידות. "לא תוכל להתרחק ממנה."

היא עצמה הייתה יפה. לפחות בעיני טרלאב. כחושה וטרגית, עם חישוקי זהב לאוזניה ועם זכר למבטא, כך חשב, של מערב המידלנדס. די היה במבטא כדי שיתאהב בה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו