בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מנחם פרי חוזה את סופה של הספרות הישראלית

בארץ אין בעצם חנויות ספרים, ובקרוב גם לא יהיו כמעט הוצאות לאור. ראיון לרגל שבוע הספר עם בכיר העורכים הספרותיים, החוקר והמו"ל הוותיק

55תגובות

"חמש שנים אני מתריע על אסון לאומי המתרגש ובא, והנה כל הנבואות השחורות כבר מתגשמות. הגענו לרגע האחרון", אומר פרופ' מנחם פרי. השבוע פירסמה הוצאת "הספריה החדשה", שהוא העורך הראשי שלה, הודעה: "לאור מצבו הבלתי נסבל של שוק הספרים, הספריה החדשה מפסיקה לקבל כתבי יד חדשים. נמשיך להוציא תרגומים וכן ספרי מקור של סופרים שספריהם יצאו אצלנו בעבר, אך כל עוד ינהג שוק הספרים כמנהגו לא נמשיך לחפש אחר קולות חדשים. בהחלטה זו אנו מביעים את שאט נפשנו מן ההשתהות הממושכת של הכנסת בחקיקת חוק הספרים. אנו מקווים שבכך נחשוף את שקריותה של הטענה כאילו המצב הקיים מסייע לקידום של ספרי ביכורים".

פרי, העוסק בהוצאה לאור זה יותר מ‑40 שנה, אמר בתחילת השבוע, כי ללא חוק ולחלופין פעולה קיצונית של המו"לים והסופרים, שוק הספרים עתיד לקרוס כליל בתוך שנתיים-שלוש. מהר מכפי שחשב התגייסו עשרה מהסופרים הבולטים בארץ והכריזו על התנערותם מרשתות הספרים והמבצעים.

אורי גרשוני

הסופרים חיים באר, דויד גרוסמן, רונית מטלון, עמוס עוז, אלי עמיר, יורם קניוק, אורלי קסטל-בלום, יהודית קציר, מאיר שלו וצרויה שלו הודיעו כי הם דורשים מהוצאות הספרים שעמן הם עובדים להוציא לאלתר את כל יצירותיהם מהמבצעים האגרסיביים של רשתות סטימצקי וצומת ספרים לקראת שבוע הספר. "איננו יכולים עוד להשתתף בביזיון הנמשך של יצירתנו ושל הספרות בישראל בכלל", כתבו.

כמו כן קראו לראש הממשלה להתערב מיד בנעשה בענף ולקדם את חקיקת "החוק להגנת הספרות והסופרים בישראל", שיובא בקרוב לשולחן ועדת השרים לחקיקה על ידי שרת התרבות לימור לבנת. על פי הצעת החוק, שיזם בשעתו ח"כ ניצן הורוביץ, במשך שנה וחצי מיום ההוצאה לאור של ספר לא ישתנה מחירו לצרכן, כלומר הוא לא יימכר במבצעים.

השוק בריא, הספר מת

בעיני פרי, האשמים במצב הנוכחי הם במידה רבה הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דייוויד גילה, וקודמתו בתפקיד, רונית קן, הנמנים עם מתנגדי החוק. הבנתם בשוק הספרים ובאופן פעולתה של תרבות ספרותית היא בדיחה מרה לדעתו. לדבריו, התיאוריות הכלכליות הפשטניות של שני אלה, שלפיהן השוק חכם ומאזן את עצמו, גרמו להם עיוורון תפישתי, והם חטאו הן במחדליהם, הן במלחמתם בכל ניסיון להסדיר את השוק.

"בשעה שלכל המו"לים והסופרים ברור שענף הספרים חולה כפי שלא היה מעולם, חוזרת שוב ושוב דווקא המלה 'בריא' בכל התבטאות של שני הממונים הללו", הוא אומר. "הם מוצאים בשוק הספרים 'תחרות בריאה, והצרכנים נהנים מן המגוון הגדול והאיכות הטובה שהתחרות מייצרת להם'. בריאה? מגוון? איכות? הלוא כל השומע יבכה. אלה שני האנשים האחראים במחדליהם לקריסת התרבות הספרותית בארץ. אלה שני האנשים שכל אחד מהם, בתורו, הפיץ 'נתונים' מנותקים מן המציאות והטיל את אימתו על שרי תמ"ת, שסברו לתומם שלפניהם מומחים".

עופר וקנין

לפי פרי, החברה הישראלית עומדת לפני פגיעה אנושה בזהות התרבותית שלה. "בשנתיים הקרובות יקרסו בשרשרת כל המו"לים האיכותיים. המאזנים שלהם מראים הפסדים כבדים, וזהו טווח הנשימה שלהם. נישאר רק עם שתיים-שלוש הוצאות ספרים מסחריות וציניות, שמבחינת האיכות הן בתחתית הסולם. בעוד שנתיים לא תתקיים הוצאת הקיבוץ המאוחד, והוצאת עם עובד תיעלם, ואפילו הוצאה כמו כתר תגסוס, שלא לדבר על הוצאות בינוניות או קטנות.

"למיטב הבנתו של דייוויד גילה", ממשיך פרי, "זאת אינדיקציה טובה למצב בריא. המפעל החלש מסתלק, והמתחרים, שהצליחו יותר בזכות המגוון והאיכות שהם מציעים, עושים חיל. כך התחסלו חנויות הספרים הפרטיות ופינו מקומן לרשתות. אם נסגר בית חרושת לשמן, יקנו שמן טוב יותר מתוצרת אחרת, או מיבוא ­ כך חושבים במשרד הממונה על תרבות.

"אבל בניגוד לבית חרושת לשמן", מחדד פרי, "מו"ל איכותי כמו הקיבוץ המאוחד או עם עובד מחזיק אצלו את הבק-ליסט (הקטלוג) של הספרות העברית ב‑50 השנים האחרונות. אם יפשוט את הרגל, ואיזה מו"ל מסחרי ציני יקנה אותו, המו"ל הזה לא ידאג לקיומם של ספרי העבר, כי הם חסרי ערך כספי בשבילו, ואחריות תרבותית אינה בטווח שיקוליו. בזמנו קנתה הוצאת זמורה ביתן את הוצאת דביר מיסודו של ביאליק וכל המפעל התרבותי של דביר ירד לטמיון. הוכחדה הספרות העברית של המחצית הראשונה של המאה ה‑20.

עופר וקנין

"בלי הקיבוץ המאוחד", הוא מדגים, "פשוט ייעלמו מן הקיום הספרותי לא רק שלונסקי, אלתרמן, לאה גולדברג, ברנר, גנסין וברדיצ'בסקי, אלא, למשל, גם ספרי העבר הקרוב של יעקב שבתאי, דוד פוגל, חנוך לוין, א"ב יהושע, דויד גרוסמן, אבות ישורון, יאיר הורביץ, מאיר ויזלטיר, יונה וולך, נתן זך, דוד אבידן, דליה רביקוביץ ועוד ועוד. הספרות העברית לא התחילה אתמול, אבל כל עברה המפואר מופקר היום בידי ממונים על הגבלים עסקיים".

שלושה מיתוסים

פרי סבור כי רוב הציבור כלל אינו מודע לעלות הפקתו של ספר. "רוב הכתיבה בעיתונות על שוק הספרים מייצרת מיתוסים המשרתים את הדיסאינפורמציה של רשתות הספרים ושל הממונה על ההגבלים העסקיים", הוא קובע.

המיתוס הראשון, לדבריו, "הוא עלותו של ספר למו"ל. מהדורה ראשונה של ספר מקור ממוצע, של 3,000 עותקים, עולה למו"ל הסביר לפחות 70 אלף שקל. הסכום הזה כולל עריכה, סידור ועימוד, הגהות, עיצוב עטיפה, פלטות, נייר, הדפסה ופרסום מינימלי. אם מדובר בספר מתורגם, יש להוסיף על כך 20 אלף שקלים לפחות על זכויות ותרגום. הסכום שבו נקבתי אינו כולל הוצאות הפצה, הובלה, מחסן, יחסי ציבור, ואינו כולל תקורה. הרי גם המשרדים של המו"ל, הטלפונים והחשמל ומנהל החשבונות עולים כסף. ובעיקר: הסכום הזה אינו כולל שכר סופרים.

"אלה ההוצאות. ומהם תקבולי המו"ל על ספר? אני מהמר על כך שהממונה על ההגבלים לא יודע. זה נתון עיקרי, אבל הוא מעולם לא עניין אותו: ההכנסות לעומת ההוצאות.

"הנה אומר לך. מאחר שספרים שאינם יורדים לזנות של המבצעים כמעט שאינם נמכרים, התקבול הממוצע של המו"לים על כל עותק שנמכר הוא כיום 16 שקלים, כולל מע"מ. לאחר ניכוי המע"מ, הוצאות ההפצה ותשלום של שני שקלים עלובים לסופר, נותרים בידי המו"ל פחות מעשרה שקלים. פירוש הדבר שכדי להגיע לנקודת האיזון ולכסות את עלותה של המהדורה הראשונה בת 3,000 העותקים, צריך המו"ל למכור 7,000 עותקים. אבל הדפסת ה‑4,000 הנותרים תעלה לו עוד 20 אלף שקל ושוב יפסיד.

"זה הלוז של המשבר. במו"לות נורמלית מכירה של 2,500 עותקים אמורה לכסות את ההשקעה. בארץ המכירות של 60% מן הספרים אינן מגיעות ל‑2,000 עותקים. ספרים שמצליחים יותר אמורים לכסות ספרים שמצליחים פחות, אלא שבמצב השוק הנוכחי, גם ספרים שמצליחים יותר אינם מכסים את ההשקעה, וספרים שמצליחים מאוד מניבים תנובה כספית מצומצמת שאינה יכולה לפצות על ההפסדים. הנה לך הסבר פשוט מדוע רוב המו"לים עומדים על סף סגירה".

מה אם כן צריך להיות מחירו של ספר אם לא יתקיימו מבצעים?

"התקבול של המו"ל צריך להיות בסביבות 35 שקל, ואם הרשת תסתפק בתוספת של 70% מסכום זה ­ רווח אדיר, שמעטים כמותו בענפים אחרים ­ יהיה מחירו הממוצע של ספר חדש בחנות, בלי שום מבצעים, 60 שקלים, בדיוק כמו באירופה, 12 יורו. למרבה הפלא, זה מחיר נמוך מאשר היום".

אייל טואג

נמוך? לעומת 25 שקלים לספר?

"הנה לך עוד מיתוס. מחירו של ספר במבצעים האגרסיביים של 'ארבעה במאה' הוא בפועל 100 שקל. בתחבולה ערמומית, בהטעיה מכוונת, נשאבים מכיסי הקונים 100 שקל תמורת ספר. הרי אדם אינו יכול להיכנס לחנות ולקנות ספר אחד שבו חשקה נפשו תמורת 25 שקל. הוא מוצא את עצמו משלם עוד 75 שקלים תמורת שלושה ספרים אחרים, מיותרים, שאין לו צורך בהם. מזלו בכלל שיחק לו אם מצא ב'מגוון שבמבצע' את הספר שרצה מראש.

"תרבות אינה נבנית על כמות הספרים שאנשים קונים, אלא על הספרים שהם קוראים. כיום אנשים כבר אינם בוחרים ספר כי שמעו עליו או כי קראו עליו בביקורות. הם קונים רק אשליית מחיר ­ פער בין מחיר קטלוגי אגדי לבין תעתוע של 25 שקל, ומוציאים מאות שקלים מיותרים. הבתים מתמלאים בספרים שלא נקראו, וקרוב היום שבו אפילו מבצעים של ארבעה במאה יותירו את החנויות ריקות".

המו"לים כמהמרים כפייתיים

המיתוס השלישי, לדעת פרי, הוא שיש בארץ בכלל חנויות ספרים. "שום סניף של הרשתות אינו חנות ספרים במובן המקובל בכל העולם וכפי שהיה בארץ עד לפני חמש שנים. את החנויות החליפו המָב™צִעײנָיײת. רוב המכירות של המבצעונית הן במבצעים, כל ימות השנה ­ המצאה ישראלית ייחודית.

"נקודות המכירה האלה לא מחזיקות מגוון ספרותי בשום מובן. הן מחזיקות בעיקר מבחר שדוף ואחיד של ספרים מן החודשים האחרונים, שהמנהלים שלהן, מתוך אינטרסים זרים לספרות, החליטו להכניס למבצע. לכך מוקדשת רוב פעילות החנות, ועל כך מתוגמלים המוכרים, הנאלצים להונות את הקונים ולהמליץ באוזניהם על ספרים שהם עצמם יודעים שאין להם שום ערך.

"בכל חנות ספרים באירופה תמצאי איזשהו רצף תרבותי, תמצאי בק-ליסט של גדולי הסופרים. אצלנו לא תמצאי בחנויות אפילו ספרים בולטים בני שנתיים. באנגליה תמצאי את דיקנס בכל חנות, אבל אצלנו לא תמצאי את עגנון, את הרומאנים הגדולים מן העבר של שבתאי, של יהושע. הספרות הפכה להיות חלב מהול במים, עם תאריך תפוגה. כשאני באירופה, אני נכנס לחנויות ספרים ומוצא בהן כמעט תמיד תרגומים של ארבעה-חמישה ספרים שונים של גרוסמן או של עמוס עוז, כל אחד מהם בכמה עותקים. לא כך בארץ.

"אבי שומר ואיריס בראל (המנכ"לים של צומת ספרים וסטימצקי, בהתאמה, מ"ס), שפיהם מלא דיבורים על חיבוק הסופרים והספרות, אחראים, לצערי, להשכחה תרבותית מתמשכת. ספרות בנויה על עבר והווה, על תחרות איכותית ערכית, על ספרים טובים יותר וטובים פחות בעיני הקוראים, על שיפוטי טעם מצטברים. בלעדי כל אלה אין ספרות; ולכן אין היום ספרות במבצעונים".

סיון פרג'

אם המצב כל כך גרוע, מדוע יש בארץ מו"לים כה רבים, שמוציאים יותר ויותר ספרים?

"זאת עוד הונאה מן המצגות והדיאגרמות של הממונים על ההגבלים. לא כל מוסד ממשלתי שמדפיס חוברת הוא מו"ל. אין בארץ יותר מ‑70 מו"לים פעילים, ומספר כותרי הספרות שרואים אור יציב בעשר השנים האחרונות, בערך 3,500 ספרים בשנה.

"השאלה היא אחרת ­ מדוע המו"לים לא מפחיתים את כמות הספרים החדשים כדי לקצץ בהפסדיהם? והתשובה לשאלה זו זהה לתשובה לשאלה מדוע מהמר כפייתי, שהפסיד שני מיליון שקלים בלילה מסוים, ממשיך להמר באותו לילה. שוק המו"לות, כמו כל שוק, אינו מתנהל לפי כלכלה רציונלית, אלא לפי כלכלה התנהגותית, אפילו שרונית קן ודייוויד גילה עוד לא עיכלו את ספריו של דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה. המו"לים זקוקים לנזילות כספית, כדי לא לקרוס מיד, והם מהמרים שוב ושוב בתקווה קלושה לספר האחד שיצליח מאוד ויציל אותם".

פרי מגנה את רפיסותם של המו"לים "המשתטחים אפיים ארצה" מול הרשתות. "למרבה האירוניה, המו"לים הנמושות נסחטים על ידי הרשתות כאילו מרצונם. כולנו עומדים בתור ומתחננים להיכנס למבצעים ההפסדיים, ממש מגישים את צווארנו לשוחט, כי אחרת לא נמכור כלל. אנו לא מסוגלים להתאחד ולסרב לרשתות, כי כל אחד מאתנו חושד בבגידתו של האחר. במקום שעשרה מו"לים יקומו ויודיעו שמבחינתם אין יותר מבצעים, וכי הם מוציאים את ספריהם מן הרשתות עד שאלה ייהפכו לחנויות ספרים נורמליות ­ המו"לים מעדיפים גסיסה אטית".

האחראי העיקרי למצב העגום הוא בעיניו המאבק נגד הניסיונות לנורמליזציה של השוק. לדבריו, רונית קן "הודיעה לשרים שיש לה נתונים מחקריים על המצב, ואיש מהם לא שם לב שכל הנתונים המספריים שלה ב‑2010 הם בכלל רק עד שנת 2006, שנה בלבד לאחר שקמה צומת ספרים במתכונתה הנוכחית. איך אפשר להבין מצב לפי נתונים מלפני ארבע שנים? תשמעי מה כתב לי אחד מאנשיה של הממונה ב‑:2008 'הנתונים אינם זמינים באופן רגיל, והם נאספו ונותחו תוך השקעה רצינית... די בנתונים מהשנים 2004‑2006 כדי להצביע על המגמה הכללית'. לא ייאמן. עד היום אין להם שום נתונים בנוגע לשנתיים האחרונות, המכריעות".

איציק בירן

לטענת פרי, שני הממונים האחרונים על ההגבלים העסקיים קוראים קריאה סלקטיבית אפילו את חוק ההגבלים. הוא מצטט מתוך מכתב של קן שבו כתבה כי "החוק נועד להגן על התחרות כאמצעי היעיל ביותר להשאת רווחת הצרכנים בהיבטים של מחיר, איכות והקצאה מרבית של משאבי החברה". לדבריו, "הבעיה היא שקן גמרה לקרוא את המשפט אחרי המלה 'מחיר'. האיכות וההקצאה המרבית של משאבי החברה ­ שפירושם בספרות מגוון אמיתי, בחירה חופשית של הקוראים ללא מניפולציות, איכות של עריכה ותרגום ­ מעניינות אותה כקליפת השום. האם מו"לות על סף פשיטת רגל היא הקצאה מרבית של משאבי החברה? המו"לות נדחפת לתרגומים עילגים, לספרים לא ערוכים, לבחירות נטולות תעוזה, החנויות מתנהלות כחיילות צייתניות של שני שליטים חסרי עניין בספרות, ורונית קן חוגגת את רווחת הצרכנים".

מקרה חגי ליניק

פרי מספר על מאמר אקדמי שכתב פרופ' גילה ובו קטע על צומת ספרים, ששלושה מחזיקים בבעלות עליה ­ המנכ"ל אבי שומר, הוצאת כנרת והוצאת מודן. "לפי התיאוריה של גילה במאמרו, אין חשש שהבעלות האנכית הזאת, של שתי הוצאות ספרים, תיצור אפליה לרעת מו"לים אחרים. אפליה היתה עלולה להתרחש רק אילו צומת היתה בבעלות מלאה של מו"ל יחיד. אבל הרי כולנו יודעים שהמצב בשטח אחר, והרשת מקדמת בעיקר את ספרי שתי ההוצאות שהן בעליה, אז מה שווה התיאוריה.

"תשמעי אבסורד נוסף", הוא אומר. "בשנת 2005, כשקמה צומת ספרים באישורו של דרור שטרום, הממונה דאז, נקבעה לרשת התניה: 'צומת לא תתחייב כלפי מי מבעלי המניות בה כל התחייבות ביחס לנתח שטח התצוגה או שטח המדף שיוקצה להוצאות הספרים המוחזקות על ידי מי מהם, ולא תהיה צד להסדר של קביעת נתח כאמור'. והנה, כל מי שנכנס היום לסניף כלשהו של צומת יכול לראות בקלות ש‑70% משטח התצוגה שמור להוצאות של הבעלים. במבצעים של צומת ­ טרחתי וספרתי ­ 2,500 ספרים מתוך 3,700 שבמבצע הם של הבעלים במגוון שמותיהם.

"אבל גילה, בחוות דעת מלומדת שפירסם ב'גלובס' עוד לפני שמױנה לתפקידו, מסביר לנו שהתנהגותה של צומת דווקא תקינה. הוא כותב ש'טבעי שחנות הנמצאת בשליטה ובבעלות של מו"ל תקצה את רוב שטחיה למו"ל ששולט בה'. ומה בנוגע להתניה שהשית דרור שטרום על צומת? שטרום, לדידו של גילה, דיבר על התחייבות ולא על התנהגות בפועל, ואילו הרשת מן הסתם לא נתנה שום התחייבות, אפילו לא בקריצת עין, אלא רק מתנהגת כפי שהיא מתנהגת באופן 'טבעי'. במלים אחרות, את שטרום לא עניין מצב לא רצוי במציאות, שאותו התכוון למנוע. עניינה אותו רק השמעת מלות התחייבות".

אייל טואג

אתה אומר דברים חריפים מאוד, למה שהם ירצו להרוס את השוק?

"אינני יודע. את זה תצטרך לבדוק ועדת החקירה שתקום יום אחד לבדוק מי אחראי לאסון הלאומי של התמוטטות הספרות הישראלית. הם לא יוכלו לרחוץ בניקיון כפיהם. גילה אפילו אינו מבין איך יפעל החוק שמציעה היום השרה לבנת. לפי הצעת החוק, יקבע המו"ל לכל ספר מחיר קטלוגי שבו יהיה על הספר להימכר במשך שנה וחצי. גילה, המצר על שצרכני הספרות לא יוכלו עוד לקנות ספרים בזול, מתעלם מכך שהחוק המוצע אינו מטיל שום מגבלה על מחיריהם של ספרים שגילם יותר משנה וחצי. ערכם הספרותי והתרבותי של ספרים אינו פג כעבור שנה וחצי, והמו"ל, לאחר שקיבל סיכוי ממשי לכסות את השקעתו, ישמח למכור את ספריו בהנחות גדולות לכל מי שהעדיף להמתין".

אחת הטענות של הממונה על ההגבלים היא שבהעדר מבצעים יינזקו בעיקר הסופרים החדשים והפחות ידועים, כי אף אחד לא יקנה את הספרים שלהם, שיהפכו להיות יקרים.

"אם איזשהו מו"ל יהיה סבור שמחיר גבוה מדי יחבל בסיכוייו של סופר מתחיל כלשהו, מה ימנע ממנו, במסגרת החוק המוצע, לקבוע לספרו מחיר קטלוגי כאוות נפשו, אפילו של 25 שקל?

"גילה מצייר תמונה שחורה של המצב שאליו ניקלע אם ייפסקו המבצעים, כאילו מציאות בלי מבצעים היא איזו סיטואציה היפותטית, ארץ לא ידועה שמעולם לא היינו בה. כאילו במשך עשרות שנים לא התקיימה בארץ פריחה ספרותית במצב של חנויות ספרים נורמליות. כאילו שבתאי וגרוסמן ולוין ומטלון וקציר וקסטל-בלום לא היו גם הם בעבר סופרים מתחילים. האם הם לא חדרו למחזור הדם של הספרות בלי מבצעים?

"גילה כותב לשרים: 'החוק החדש לא יקדם את התרבות הישראלית ולא את היצירה הישראלית'. ואני שואל: כפרופסור להגבלים עסקיים, מה הוא בכלל יודע על קידום תרבות ישראלית? הוא מוזמן לתת לי שם אחד של סופר ישראלי לא מוכר שחדר למחזור הדם של התרבות הספרותית בשנה האחרונה בזכות המבצעים. המציאות כמובן הפוכה. מול מאות ספרים של סופרים ידועים המוצעים במבצע, למה שהקונים יבחרו דווקא בספר של סופר לא ידוע? ואחרי חודש, כשהוא עף מהמבצע, הוא פשוט מת. לא נותר ממנו זכר. כך קורה היום עם רוב הספרים של סופרים בלתי ידועים".

חגי ליניק נהפך לשם מוכר מאוד בשנה האחרונה.

"ליניק הוא דוגמה מצוינת. ספרו 'דרוש לחשן' השתתף במשך חודשים ארוכים במבצעים בצומת ובסטימצקי ונמכר במאות ספורות של עותקים. רק כשזכה בפרס ספיר הוא נהפך לרב מכר. הטענה שהמצב הקיים משרת סופרים מתחילים היא של הוצאה אחת בלבד, מבעלי צומת, אשר רק לה שמורה הפריווילגיה לשים ספר של סופר מתחיל ליד הקופה, לתגמל את המוכרים שידחפו אותו לכל קונה תמים ולמכור אותו ב‑19 שקל. כך אפשר לפעמים למכור כמה אלפי עותקים, אבל לא להחדיר סופרים לתודעה של הקהילה הספרותית. להיפך, המחיר הנמוך הזה מעורר זלזול וחשדנות".

רעות גלעד

פרי אינו אופטימי בנוגע לחוק הספר, הוא יופתע אם יעבור. החוק, שגיבשה השרה לבנת בשיתוף משרד המשפטים והמועצה הלאומית לכלכלה בראשות פרופ' יוג'ין קנדל, רחוק מלהיות מושלם בעיניו, אבל הוא עדיף על המצב הקיים.

"מספרים לנו שהחוק המוצע מעתיק את החוק הצרפתי, שעמד במבחן הזמן. אצלנו אוהבים לחפש תקדים לכל דבר. אבל לחוק הצרפתי מתלוות תקנות שקובעות את הנתח של החנות תמורת מכירת ספר, שאינו עולה בשום מקרה על 40% מן המחיר הקטלוגי, ולכן הספרים שם זולים יחסית", מסביר פרי. "החוק הישראלי אינו מתייחס לאחוזים שידרשו הרשתות ומשאיר בידיהן את האפשרות להמשיך לסחוט את המו"ל.

"היה עדיף בעיני חוק שמכתיב תקבול יציב למו"ל במשך שנה, של 30 עד 40 שקל, ומותיר לרשתות לקבוע בעצמן את רווחיהן ולהתחרות זו בזו על מחירי הספרים. כך יקבלו המו"ל והסופרים את המגיע להם, וגם קהל הקונים ייהנה ממחירים נמוכים. אבל כאמור, אני פסימי, אינני מאמין שאיזשהו חוק יעבור. כל העניין יתמסמס.

"צריך להיזכר", הוא מדגיש, "שבתחום הספרות עומדים בראש ההיררכיה הסופרים והקוראים. מתחתם נמצאים העורכים, וכמובן המו"לים שמשקיעים מכספם בספר. רק בתחתית הסולם נמצאות החנויות".

ואם ייכשל המאבק של הסופרים והמו"לים?

"במאי 2013 ימלאו 50 שנה לפעילותי הספרותית. זה המועד שקבעתי לעצמי. אם עד אז לא יסתמן שינוי מהותי במצב, תפסיק הספריה החדשה לתכנן ספרים חדשים מכל סוג. לי אישית יש חיים גם אחרי הספריה החדשה. 8,000 קוראים טובים, שיהיו מסוגלים להחרים את הרשתות עד שתחדלנה כליל ממבצעים, ולקנות ספרים במקומות אחרים, מספיקים כדי לקיים את הספרות הטובה בארץ. השאלה היא אם הם אכן קיימים".

***

תגובות

תגובת רשות ההגבלים העסקיים: "בעת בחינת הענף שנערכה ברשות עמדו בפני הממונה נתונים עדכניים שסוקרים אספקטים שונים של תחרות בענף הספרים, עד לנתוני הרבעון הראשון של 2010. התנגדות הרשות לחוק המוצע היא גם עקרונית. כלומר, גם אם הטענות שמעלה פרי הן נכונות עובדתית, ומו"לים וסופרים אינם מצליחים להתפרנס בכבוד ­ גם הרשות מעוניינת שמו"לים וסופרים יתפרנסו בכבוד, אך היא מבקשת לעשות זאת לא על גבו של ציבור הצרכנים, על דרך איסור על תחרות בין חנויות ספרים. במידה שקיימת

בעיה מעין זו, לדעת הרשות יש לפתור אותה בדרכים אחרות, כגון מענקים ישירים מהמדינה, על בסיס אובייקטיבי, לסופרים או למו"לים.

כאשר מנסים לפתור קשיי פרנסה של סופרים או מו"לים על גבו של ציבור הצרכנים, המחיר של ספרים חדשים עומד לעלות משמעותית, וכתוצאה מכך אנשים ירכשו פחות ספרים. התחרות חשובה לענף דווקא משום שספר הוא נכס תרבותי. ראוי שיהיה נגיש גם למשפחות עם הכנסה נמוכה.

"מספר המו"לים המסחריים נמצא בעלייה. מעטים מאוד השווקים בישראל שיש בהם מספר כה גדול של שחקנים פעילים. אין חסמי כניסה משמעותיים לתחום ההוצאה לאור. מרבית שוק המו"לות אינו מחזיק בעלי מקצוע כמו עורכים, מגהים, מתרגמים וכיו"ב 'in house', אלא רוכש שירותים אלו במיקור חוץ. לכן קל למו"ל חדש להיכנס לשוק.

"מהנתונים המוצגים בכתבה ניתן ללמוד שעלות הפקת העותק הראשון היא כ‑55 אלף שקלים, ללא הוצאות הדפסה, ועלות הדפסה לעותק היא 5 שקלים. במקרה כזה, מספיק שהמו"ל ימכור 2,800 עותקים (בתקבול של 25 שקלים לעותק) על מנת לכסות את עלויות ההדפסה. לפי הנתונים שבידי הרשות, התקבול ממוצע לעותק בהוצאות לאור שאינן קשורות לרשת קמעונאית בשנים 2007‑2009 הוא משמעותית מעל 16 השקלים שנזכרו בכתבה.

"ברשות ההגבלים העסקיים מתבצע מעקב אחר ענף הספרים. גם בנתוני 2010 נמצאו מגמות תחרותיות חיוביות בענף. לפי נתוני הלמ"ס, המחיר לצרכן של כל ספר בירידה וסך הפדיון של המו"לים עולה. המסקנה המסתברת היא שנרכשים יותר ויותר ספרים. זהו ביטוי מובהק ומשמעותי לאחת מההשפעות החיוביות של התחרות בין רשתות הספרים, שהחוק מתכוון לאסור בשנה וחצי הראשונות להוצאת הספר. נתוני הלמ"ס מלמדים שלא היתה הפחתה בתמורה שמקבלות ההוצאות לאור שאינן קשורות עם רשתות קמעונאיות מחנויות הספרים (גם לאחר הנחות) אלא עלייה.

"כשרשת קמעונאית ממוזגת עם מו"ל, זה יכול להועיל לתחרות וזה יכול לפעמים לפגוע בה. מה שאנו יכולים לומר בוודאות הוא שבין הרשתות הקמעונאיות יש תחרות עזה. בעבר סטימצקי היתה מונופול, והמחירים של ספרים היו גבוהים פי כמה וכמה מהיום. כיום צומת ספרים וסטימצקי מתחרות, והתחרות הזו פועלת לטובת ציבור הצרכנים.

"גם אם קיימת בעיה עם הבעלות של צומת ספרים בידי מו"לים, החוק המוצע לא יפתור אותה. החוק המוצע אוסר על צומת להתחרות בסטימצקי, אבל גם אם יתקבל החוק, ולא תהיה תחרות ביניהן על ספרים חדשים, במידה שצומת מעדיפה ספרים של המו"לים שהם בעליה כיום, היא גם תעדיף אותם בעידן של העדר תחרות".

ההצעה בדבר קביעת שתי תקופות מחירים, עד שנה וחצי מצאת הספר ואחר כך, "תפגע בציבור הקוראים העניים", נמסר עוד מרשות ההגבלים העסקיים. "היא מפספסת את העיקר פעמיים. ראשית, מכיוון שבתקופת המחיר הגבוה יירכשו ספרים על ידי קוראים שיכולים להרשות לעצמם זאת, וקוראים בעלי אמצעים מצומצמים יותר ייאלצו להמתין עד לכניסת הספר למבצע (שנה וחצי!). הפער התרבותי בין הקוראים העשירים לעניים יתעצם. שנית, העלייה במחיר בשנה וחצי הראשונות תגרום לצמצום בביקוש לספרים אלה, וסביר להניח כי הדבר יגרום לצמצום התקבולים למו"ל. מו"ל שזיהה ירידה בהיקף הביקושים או ביקוש נמוך לספר בהשוואה לצפייתו המוקדמת יהיה נעדר גמישות להתאים את מחיר הספר באופן שישיא את רווחיו ממנו. זאת ועוד, נמצא שבעבור חלק גדול מהספרים, עיקר המכירות מתבצעות במחצית השנה עד השנה הראשונה ליציאתם. על כן הצעה כזו תחרוץ דווקא את גורלם של ספרים מאת סופרים פחות פופולריים. בנוסף, כאשר המחיר של הספרים החדשים יהיה גבוה בשנתיים הראשונות, מחיר גבוה עלול להתקבע גם אחר כך, מכוח אינרציה.

"אם המו"ל יקבע מחיר של 25 שקל לסופר חדש בעוד שספרים אחרים שלו נמכרים ב‑70 שקל, זה עלול לעשות לספרי המו"ל היקרים קניבליזציה. זו גם פגיעה במוניטין של הסופר החדש, והוא עלול להיות מתויג כפחות איכותי. לכן תקף החשש שלנו לגורלם של סופרים חדשים תחת החוק המוצע".

אבי שומר מסר בתגובה לכתבה: "צומת ספרים מאוד מכבדת את מנחם פרי ואת מפעלו ומאחלת לו הצלחה". מרשת סטימצקי לא נמסרה תגובה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו