בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סארטר, קאמי, והאשה שאהבו שניהם

ספר חדש עוסק בפילוסופיה של השניים וביחסיהם הפתלתלים. המחבר אנדי מרטין מסביר מה הקשר בין שני ענקי הרוח הצרפתים יכול ללמד על ההווה

65תגובות

באחד הימים בילו ז'אן פול סארטר ואלבר קאמי באחד הברים בפאריס. סארטר, כיאה לרודף שמלות מיומן, החל מיד להפעיל את טכניקת הפיתוי שלו על הבחורות שהיו בסביבתם. "למה אתה צריך להתאמץ כל כך?" תהה קאמי. "מה זאת אומרת", ענה לו סארטר, "מתי התבוננת לאחרונה על הפרצוף שלי?"

ואכן, בין כל ההבדלים שהיו בין שני ההוגים הגדולים האלה, והיו לא מעט כאלה, הראשון שמזדקר לעין הוא ההבדל במראה החיצוני. סארטר נודע בכיעורו; עינו הימנית נפגעה ממחלה, הוא סבל מפזילה קשה ופניו היו מעוותות. קאמי, לעומת זאת, נראה כמו כוכב קולנוע וגם התנהג ככזה. צווארונו היה משוך מעלה בסגנון האמפרי בוגרט, תספורתו מהוקצעת וכל כולו אומר הוד ואלגנטיות. ממנו, ללא ספק, נדרש הרבה פחות מאמץ כדי לכבוש את לבן של נשים.

היחסים בין השניים, על העליות והמורדות שבהם, עומדים במרכז ספרו החדש של אנדי מרטין, "Sartre vs. Camus ­ The Boxer and the Goalkeeper" ("המתאגרף והשוער ­ סארטר נגד קאמי"), שיצא לאור כעת באנגליה. הספר מתאר את המסורת הפילוסופית שהעמידו השניים, אבל גם קושר אותה למרכיב האנושי, כלומר לאישיותם של ההוגים, לביוגרפיה שלהם וכאמור גם למראה החיצוני שלהם וליחסיהם עם נשים.

גטי אימג'ס

אין זה דבר מופרך לעשות כשהדברים אמורים בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, שהרי על פיה, הקיום האנושי עצמו קודם למהות או למשמעות, ואחת הטענות העומדות במרכזה היא שאין אנו יכולים באמת להבין את קיומו של האחר אלא רק לראות את השתקפותו הפיסית. האדם, על פי התפישה הזאת, אף מודע לכך שהאחרים מכירים אותו באמצעות מראהו החיצוני.

"סארטר, כמו סוקרטס לפניו, נמשך לפילוסופיה משום שהיה מכוער", טוען מחבר הספר מרטין בראיון בדואר האלקטרוני. "הוא נראה כמו משהו שהתנדנד מחוץ לכנסיית נוטרדאם. הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית שימשה מעין חוברת הדרכה למכוערים וללוזרים. היא הוכיחה שאתה יכול להיות מכוער ועדיין להצליח לפתות נשים, כפי שסארטר עצמו עשה כל הזמן".

גם קאמי וגם סארטר העדיפו לחיות עם בנות זוגם ביחסים פתוחים. בשני המקרים הנשים שלצדם שילמו על כך מחיר. סימון דה בובואר אצל סארטר, ואילו אצל קאמי היתה זו אשתו השנייה, אם שני ילדיו, פרנסין, שאף עברה התמוטטות עצבים בעקבות פרשיות האהבה הרבות של בן-זוגה. קאמי החליט שמוטב שהיא תהיה לו כמו "אחות" כדי שהוא יזכה לחופש אירוטי ורומנטי. אחדים ממכתבי האהבה הרבים של קאמי לנשים שונות פורסמו בביוגרפיה שכתב עליו אוליבר טוד והתפרסמה ב‑1997. עם זאת, בראיון עמו הדגיש טוד כי "לקאמי היו יחסים הרבה יותר בריאים עם נשים מאלה שהיו לסארטר".

אגרופים מילוליים

נראה כי יריבויות בין גברים העוסקים באותו התחום מעניינות מאוד את מרטין, מרצה לשפות באוניברסיטת קיימברידג'. במרכז ספר קודם שלו, "לגנוב את הגלים", עמד המאבק בין שני גולשי גלים, קן ברדשו ומארק פו.

"בשני המקרים מדובר בשני אנשים מוכשרים להפליא שמגיעים מרקעים שונים לגמרי, רוצים אותו דבר ובסופו של דבר נאבקים זה בזה", אומר מרטין. "'המתאגרף והשוער' הוא בעצם 'לגנוב את הגלים' אבל כשהמלים תופסות את מקומם של הגלים. ברדשו הוא כמו סארטר, אקזיסטנציאליסט בודד שבשבילו 'הגיהנום הוא הזולת', ואילו פו הוא יותר כמו קאמי ­ נזיר זן בנשמתו אבל בעל חולשה גדולה לנשים יפות".

גם שמו של הספר מעיד על המשיכה של מרטין לספורט ולמאבקים גבריים. "סארטר אהב להתעמת", הוא אומר, "הוא טען כי האדם צריך להתווכח כדי ללטש את עצמו. הוא למד איגרוף ופעם אחת אף ניהל קרב אגרופים עם מרצה אחר באוניברסיטה בעקבות איזו הערה סרקסטית. הוא ביקש תמיד לנצח. גם קאמי אהב ספורט ואת תחושת הניצחון. הוא היה שוער בקבוצת כדורגל באלג'יריה. זה תפקיד שמתאים לאופי שלו, הוא חלק מהקבוצה אבל לא לגמרי חלק ממנה. כמו שהיה תמיד, אאוטסיידר, זר".

גטי אימג'ס

איך עלה בדעתך הרעיון לספר על קאמי וסארטר?

"אני חושב שזה התחיל כששמעתי מחבר שעובד בחנות ספרים בלונדון ש'הזר' של קאמי הוא עדיין הספר הנגנב ביותר על ידי בני נוער. הוא אפילו תפס נער אחד בשעת מעשה. הוא לא עשה לו כלום ורק הזהיר אותו שלא יעשה זאת שוב. אחרי הכל, זה די נפלא שבני נוער עדיין רוצים לגנוב ספרים! המקרה הזה הזכיר לי שכשהייתי בן 15 גנבתי עותק של 'היש והאין' של סארטר. חוץ מזה, פעם למדתי אצל ז'אק דרידה בפאריס. הרגשתי שהעיסוק האקדמי באקזיסטנציאליזם הוא בסדר גמור, אבל הוא מחמיץ דבר חשוב מאוד. הדבר הזה הוא בעיני עיקר הכוח של סארטר וקאמי: הפילוסופיה של חיי היום-יום, מה זה אומר לחיות".

ההתמקדות של מרטין באירועים סביב מלחמת העולם השנייה והמלחמה באלג'יריה מדגישה את העובדה שהפילוסופיה של סארטר וקאמי אינה פילוסופיה שנועדה למסדרונות האקדמיה או לספרים, אלא כזו שנוגעת כל כולה לחיים ומעלה על הפרק שאלות מוסר קיומיות. כמו כן, הוא מדגיש כאמור את הפן האנושי העומד מאחורי הגותם של השניים.

"קאמי, למשל, נאלץ לוותר על הכדורגל בגיל 18 בגלל שחפת", הוא אומר, "אני חושב שפילוסופיה היתה בשבילו תחליף למשחק היפה הזה. הוא אמר פעם שכל מה שהוא למד על מוסר הוא למד מן הכדורגל. פילוסופיה גם היתה הדרך שלו לנסות להבין למה הוא כל פעם מתאהב".

בדלתיים נטרקות

קאמי וסארטר נפגשו לראשונה ב‑1943 דרך ידידה משותפת, הלא היא דה בובואר. מאז הצטלבו דרכיהם. הם התכתבו רבות ואף כתבו ביקורות זה על ספריו של זה (קאמי כתב על "הבחילה" ועל "הקיר" של סארטר, ואילו סארטר כתב על "הזר" ועל "המיתוס של סיזיפוס").

היחסים ביניהם עלו על שרטון בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר נחלקו בדעתם הפוליטית. בשעה שסארטר פנה אל הקומוניזם, קאמי התרחק מתורה זו ונמשך יותר אל ההומניזם. ב‑1952 הם ניתקו קשר ולא הוסיפו עוד לדבר.

המחלוקת בין שני הכוכבים הבלתי מעורערים של האינטילגנציה הצרפתית זכתה לכותרות רבות בעיתונים, גם מחוץ לצרפת, ומאמרים רבים נכתבו על הפרשה. אבל על פי ספרו של מרטין, לא רק מחלוקת פוליטית עמדה בין השניים, אלא גם אשה, או נכון יותר נערה.

אי-פי

שמה היה ונדה. היא היתה אחותה של אולגה קוסקיביץ', תלמידתה של דה בובואר. אחרי שדה בובואר פיתתה את אולגה ושכבה עמה היא ניסתה להעביר אותה לסארטר, כפי שהשניים נהגו לעשות לא פעם. אלא שאולגה לא נעתרה לסארטר והיא נעשתה ל"אובססיה שלו", כפי שאומר מרטין. סארטר פנה אל אחותה הצעירה ממנה, הלוא היא ונדה, שהגיעה לפאריס ב‑1937.

גם עם ונדה לא היו לסארטר חיים קלים, אבל לבסוף היא נעתרה לו. סארטר העניק לה תפקידים במחזותיו והיא שיחקה ב"הזבובים" (1943) וב"בדלתיים סגורות" (1944). הטעות של סארטר היתה שביקש מקאמי לביים את "בדלתיים סגורות". קאמי לא נדרש לחיזורים ממושכים כמו סארטר, ועד מהרה היו הוא וונדה לנאהבים, אל מול עיניו המקנאות של סארטר.

לדעתו של מרטין, סארטר מעולם לא סלח לקאמי על שגזל ממנו את ונדה. ב‑1944 הוא כתב לדה בובואר: "מה חשבה לעצמה ונדה כשהיא רצה ככה אחרי קאמי? מה מצאה בו? האם אני לא עדיף עליו עשרות מונים?"

למשולש האהבה הזה היתה איפוא השפעה גדולה על היחסים בין סארטר לקאמי. יחסים שראוי אולי לסכם בדברים שכתב סארטר עצמו ב‑:1952 "קאמי יקירי: ידידותנו לא היתה קלה, אבל היא תחסר לי. אם תנתק אותה היום, אין ספק שדינה היה להינתק. דברים רבים קירבו אותנו זה לזה, מעטים הפרידו. אבל גם המעט הזה היה יותר מדי".

לוזרים קדושים

בביקורות על הספר של מרטין שיבחו המבקרים את התעמקותו בטקסטים של סארטר וקאמי ואת יכולתו לשים לב לפרטים הקטנים. למשל, לכך שבספרו "האדם המורד" מזכיר קאמי את שמותיהם של לא פחות מ‑166 פילוסופים שונים, אבל שמו של סארטר אינו מוזכר ביניהם. כמו כן הוא שם לב לכך שאחרי שהשניים הסתכסכו, סארטר החל כותב על קאמי כאילו כבר אינו בין החיים.

אמרת בראיון קודם שאתה חושב שהספר עלול להרגיז את חבריך באקדמיה, למה?

"בעיקר משום שאני מרשה לעצמי להיות סובייקטיבי. הקהילה האקדמית דורשת ממך להיות אובייקטיבי ככל האפשר. אני רציתי יותר לכתוב כמו ניאו-אקזיסטנציאליסט. להיות מעורב רגשית בנושא ולכתוב ישר מהלב".

האם יש איזה מסר עכשווי שטמון בספר? מרטין סבור שכן: "בהקשר של זמננו, כאשר יש היסטריה סביב כל עניין הניצחון (בתוכניות ריאליטי וכו'), צריך להעמיק ולחשוב על מושג הכישלון. אחרי הכל, רובנו חווים רוב הזמן כישלונות. ואין ספק כי שני הפילוסופים הגדולים של הכישלון הם ז'אן פול סארטר ואלבר קאמי. הם המלאכים הקדושים של הלוזרים והאאוטסיידרים. הכתיבה שלהם מלמדת אותנו להתגבר על מושג ההצלחה ולהתמודד עם הכישלון".

סטפני סובל

מרטין מוסיף ומספר על מקרה שקרה לו בשעה שעבד על הספר בבית קפה בגריניץ' וילג' בניו יורק. "ניגש אלי בחור צעיר ושאל אותי על מה אני עובד. אמרתי לו שאני עובד על מכתבי האהבה של ז'אן פול סארטר. 'מצוין', הוא אמר, 'יש לי חברה שגרה במדינה אחרת ואני רוצה לכתוב לה מכתב ואני לא יודע מה לכתוב. אני יכול לשאול ממך קצת סארטר?' אז שלחתי לו במייל כמה מכתבים של סארטר והוא שתל את זה במכתב שלו.

"כמה שבועות לאחר מכן פגשתי בו שוב. 'איך הלך עם החברה?' שאלתי אותו. 'היא חוזרת לגור אתי בניו יורק', הוא אמר. כנראה סארטר הצליח לעשות עליה רושם. אבל מתברר שזה לא היה סוף טוב, כי הבחור בכלל לא היה בטוח פתאום שהוא רוצה שהיא תחזור".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו