בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המכון הצרפתי - בין בוב דילן לאקסודוס

יועץ התרבות החדש של שגרירות צרפת ומנהל המכון הצרפתי בישראל, חושב שתרבות יכולה לתווך בין מדינות ומסביר למה הוא בעד חוק הספרים

תגובות

שלושה תצלומים בשחור לבן מעטרים את משרדו של אוליבייה רובינשטיין במכון הצרפתי שבשדרות רוטשילד בתל אביב. התצלומים לא שגרתיים ובוודאי מלמדים משהו על רובינשטיין, יועץ התרבות החדש של שגרירות צרפת ומנהל המכון הצרפתי בישראל, שהחליף בתפקיד את אנט לוי-וילארד.

על קיר אחד ניצב תצלום גדול של אוניית המעפילים אקסודוס שיצאה מחופי צרפת לארץ ישראל בשנת 1947 כשעליה 4,500 ניצולי שואה. האונייה לא הורשתה להיכנס לחופי הארץ ואלפי הניצולים שהיו עליה הוחזרו למחנות העקורים בגרמניה. לצד התצלום הזה תלוי תצלום קטן יותר משנות ה 20 של המאה הקודמת ובו שני מהגרים יהודים עטורי זקן ניצבים באליס איילנד כאשר מנהטן ברקע. ממול, על קיר אחר, תצלום גדול של בוב דילן הצעיר, לא בדיוק שנסונייר צרפתי.

אפשר היה לדבר על הקסם הצרפתי של אוליבייה רובינשטיין, אבל בדברים שהוא אומר הוא דווקא מנסה להתרחק מהקלישאה הצרפתית ולהבהיר כי תרבות צרפתית היא לא רק פואה גרה ושנסונים.

דניאל בר און

במשך 33 שנה היה רובינשטיין מו"ל צרפתי. הוא היה שותף להקמתן של ההוצאות לאור Le Dilettante ,Mille et Une Nuits ,Climat ,Austral, וייסד עם אלן פינקלקרוט את כתב העת הפוליטי "Le Meilleur des mondes". עד לאחרונה ניהל את Denoel, הוצאת הספרים שאנטואן גאלימר הפקיד בידיו לפני 13 שנה.

במהלך הקריירה שלו כמוציא לאור פירסם רובינשטיין את ספריהם של הוגים וסופרים צרפתיים כמו פייר-אנדרה טגייף, קלוד לנצמן ואנדרה גלוקסמן, סופרים זרים כמו מתתיאס קרפ בספרו "WCartea negraW" ("הספר השחור") וגם סופרי קומיקס כמו יוהאן ספר ("כוכב הצפון") ורוברט קרומב ("בראשית").

בגיל 53 החליט רובינשטיין לשנות כיוון ולקבל את תפקיד נספח התרבות של שגרירות צרפת ומנהל המכון הצרפתי שהוא מכון רב תחומי שמלבד קורסים בשפה הצרפתית, מארח בין כתליו את עולם הספר והספרות, אבל גם את האמנות הפלסטית, המחול, המוסיקה, הקולנוע והטלוויזיה.

על החלטתו לשנות כיוון ולבוא לישראל הוא אומר, "הייתי פריסאי, והייתי מאוד מעורב בסצינה האינטלקטואלית. נמאס לי מזה והיתה לי הזדמנות לבוא לכאן. בשבילי זה היה אתגר אמיתי. אני קשור לארץ הזאת כל השנים".

אם היו מציעים לך לנסוע לאפריקה גם היית נוסע?

"למען האמת הדבר הראשון שהציעו לי היה לנסוע לקאבול או לבגדאד. שאלתי אם הם לא חושבים שעם השם שלי, רובינשטיין, זה יכול להיות קצת מסובך. אמרתי שאני צריך לחשוב על זה ואחרי כמה שבועות התקשרו אלי שוב והציעו לי את ישראל. זה היה מאוד מעניין בשבילי וזה היה שינוי גדול בחיים שלי. עזבתי הכל בתוך שבועות. כשאתה חי בעיר שהיא אולי העיר הכי יפה בעולם, אתה לא רואה את הדברים כי אתה חולף לידם כל יום, זה לא כמו להיות תייר. בגילי אם אתה לא בוחר לעשות שינוי רציני אתה אף פעם כבר לא תשנה. זה היה אתגר".

הוא נולד בפאריס וכך גם שני הוריו, ניצולי שואה. קרובי משפחה שלו עלו לארץ בשנות ה 50 אבל הוריו נשארו בפאריס. הוא מספר שמעולם לא הלך לאוניברסיטה. "למען האמת סירבתי ללכת לאוניברסיטה. בגיל 20 החלטתי לפתוח חנות ספרים, זה היה בשנות ה 70. לאחר מכן הייתי מעורב בבית ההוצאה גאלימר כאיש שיווק. תוך כדי הקמתי בית הוצאה קטן ולאחר מכן עוד אחד.

אליהו הרשקוביץ

"לפני 15 שנה גאלימר הציע לי להצטרף עם בית הוצאה שלי לקבוצת גאלימר וכך עשינו. פירסמתי הרבה ספרים. אחד מרבי המכר שלי היו הספרים של איירין נמירובסקי. גם בישראל היא היתה הצלחה גדולה. פירסמתי גם הרבה סופרים צרפתים כמו ז'יל רוזייה והרבה תרגומים מיידיש כי חשבתי שיידיש זאת שפה נכחדת, ועניין אותי לגלות את יצירות המופת של הספרות היידית. פירסמנו יצירות חשובות של כל מיני סופרים כמו לייב רוכמן".

אחד מהשינויים שכבר ביצע במכון הצרפתי קשור לפתיחתו לקהל הישראלי באופן רחב יותר. "רציתי לפתוח את המכון הצרפתי לא רק לקהילה הצרפתית הישראלית, לדוברי הצרפתית, אלא לציבור הרחב. אז עכשיו האירועים שאנחנו מארגנים כאן הם עם תרגום סימולטני לעברית. העבודה שלי היא לא רק לדבר עם הקהילה הצרפתית ישראלית אלא עם כל הישראלים".

ניכר שרובינשטיין כבר מכיר היטב את התל-אביבים ואת הישראליות כשהוא מכריז "ישראל היא לא רק תל אביב". הוא מתריס וצוחק, "יש לנו מכון גם בבאר שבע, בנצרת ובחיפה. אני רוצה לארגן אירועים גם במקומות האלה. בסתיו הקרוב נארגן בתיאטרון הקאמרי אירוע של ספרים על הבמה כמו שהיה בשנה שעברה. ואני רוצה לארגן ערב אחד בדימונה. יש שם תיאטרון חדש ופגשתי את ראש העיר שם. מעניין אותי להציע לקהל שם את ההצעה הזאת. זה מאוד מפתיע אותי כשאני מדבר עם חברים תל-אביביים שלי שהם אף פעם לא יוצאים מתל אביב".

מה עוד אתה מתכנן?

"המטרה שלי היא לקדם את התרבות הצרפתית וזה לא רק בישול ומוסיקה אלא גם רעיונות פוליטיים ומדע. יש לנו קשרים עם הטכניון ועם מכון ויצמן. במהלך עבודתי כמו"ל פגשתי הרבה סופרים, הוגים ופילוסופים, אנסה להזמין אותם לישראל כי רובם לא יודעים כלום על ישראל ויש להם דעות קדומות על ישראל. דווקא את האנשים האלה מעניין אותי להביא, את אלה שמרגישים רע לגבי ישראל, מאשר את החברים היהודים שלי משם".

עוד הוא מתכנן פורום טלוויזיה וקולנוע ישראל-צרפת שבו ייפגשו אנשי תעשייה מכאן ומשם, תערוכה גדולה של בית האופנה בלנסיאגה וכבר התחיל לחשוב על השנה הבאה שבה היה רוצה לארגן כנס סביב שאלת הלאומיות, פטריוטיות ואזרחות. "זה מעניין להשוות את הסיטואציות השונות בין ישראל לצרפת. זה מאוד שונה. שאלת הפטריוטיות היא מעניינת. כיום להיות פטריוט בצרפת נחשב לפאשיזם. בישראל זה אחרת. אתה יכול להיות בימין הקיצוני או בשמאל הקיצוני ועדיין להיות פטריוט. זה נושא מאוד חשוב לדון בו".

אתה חושב שהתרבות יכולה לשנות משהו?

"אני לא תמים אבל אני חושב שהתרבות היא גשר. אפילו כאשר היחסים בין צרפת וישראל במישור הפוליטי אינם כה טובים לעתים, הישראלים עדיין אוהבים את התרבות הצרפתית. תראי את ההצלחה של סופר כמו מישל וולבק. במובן מסוים התרבות היא דרך חדשה בעבור הדיפלומטיה".

הצרפתים מחזיקים גם מכון צרפתי ברמאללה ובעזה, אבל הוא לא בתחום השיפוט של רובינשטיין. יש קונסוליה צרפתית נפרדת ברשות הפלסטינית וגם המכונים נפרדים. האם יהיה שיתוף פעולה? "זה קשה וזה לא בגללנו אלא בגלל הפלסטינים. למשל הזמנו לפני כמה חודשים את ג'ין בירקין לכמה קונצרטים כאן והיא הוזמנה להופיע גם ברמאללה. כשהפלסטינים ראו שהיא היתה בתל אביב הם ביטלו את הופעתה ברמאללה. חבל מאוד בשבילם. זאת בעיה שקיימת. לפני כמה שבועות קיימנו בתל אביב את הפורום לדמוקרטיה וגם אז ניסיתי להזמין פלסטינים, כולם סירבו לבוא לתל אביב. מצד שני הזמנתי כמה ערבים מצרפת כמו האימאם של פאריס, אמן מרוקאי, קולנוען מתוניסיה וכולם נענו. גם בואלם סנסל היה כאן במאי. אז דברים משתנים קצת. אני בטוח שאנשים מסוג כזה לפני חמש שנים לא היו באים".

הוא מספר גם על פרויקט קולנוע נייד שהוא מתכנן להתחיל בסתיו. מדובר בקולנוע שינדוד בגליל ומיועד לאוכלוסייה הערבית. יוקרנו בו סרטים צרפתים עם כתוביות בערבית "הישראלים לא נכנסים למקומות האלה וחשוב בעיני לא לעזוב את המקומות האלה", הוא אומר.

עוד דוגמה לפרויקט כזה שמבקש להשקיע במקומות שישראל מזניחה הוא פרויקט "מולייר בנגב", שבו הועלה המחזה "גם הוא באצילים" על ידי נערות בדואיות מהיישוב חורה, בהנחיית הבמאי הישראלי-צרפתי יעקב אמסלם. "היה מעניין לראות איך האוכלוסייה הזאת שהיא מחוץ לכל דבר, שבאה מעולם ארכאי, מגלה עולם חדש. אנחנו מנסים להביא אותם עכשיו לצרפת".

האם אתה מתכוון לשים יותר דגש על הספרות בפעילות של המכון?

"משום שהייתי מו"ל זה יהיה קל בשבילי לעשות את זה, אבל זה קל מדי. אעשה את זה כמובן, למשל, נהיה חלק מיריד הספרים הבינלאומי בירושלים שיתקיים בפברואר ונזמין הרבה סופרים חשובים, אבל אני לא רוצה לעשות רק דברים מהסוג הזה. אנחנו צריכים להיות מולטי דיציפלינרים".

כבר כמה שנים יש מהומה סביב מה שאנחנו קוראים החוק הצרפתי, החוק להגנת הסופרים והספרות. אתה מכיר את הנושא?

"כן, וזה אכן החוק הצרפתי. המצב פה לא טוב. השוק החופשי הרס את חנויות הספרים העצמאיות וכעת יש רק שתי רשתות גדולות. זה מאוד מפתיע אותי תמיד כשאני הולך ברחובות תל אביב לראות שאין פה חנויות ספרים עצמאיות. יש אולי שלוש כאלה. אין לכם חנויות עצמאיות שיגנו על הספרות ומכאן נובע שאין אפשרות לפרסם פה, כי אם הרשתות יחליטו לא למכור ספרים מסוג מסוים אז לספרים האלה אין סיכוי. החוק הצרפתי חשוב לא רק לכלכלה של השוק אלא גם ליצירה ולתרבות. אם אתה מגן על החנויות העצמאיות ועל המו"לים אתה מגן גם על הסופרים. זה חבל כי העם היהודי הוא עם הספר, לא?".

לסיום, בוא נדבר רגע על בוב דילן. מה פתאום בוב דילן ואיפה סרז' גינסבורג?

"זאת שאלה טובה! זאת השאלה הטובה היחידה ששאלת! בוב דילן הוא חבר טוב שלי מאז גיל 15. בשבילי הוא משורר חשוב מאוד, הוא כמו ארתור רמבו עם גיטרה חשמלית. הפוסטר הזה הולך אחרי לכל מקום הוא היה בבית ההוצאה לאור בפאריס, זה תצלום יפהפה שלו".

והאקסודוס שמאחוריך?

"זה הסיפור של כל החיים שלי, בין בוב דילן לאקסודוס".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו