בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם שני בוינג'ו תצליח גם בישראל

שלוש נערות על סף גיוס לצה"ל עומדות במרכז ספרה של שני בוינג'ו, ישראלית הכותבת באנגלית. בארצות הברית זה הספיק כדי לעורר בה עניין גדול, האם היא תצליח גם בארץ?

33תגובות

יש סיכוי שהסופרת המדוברת של השנה הבאה תהיה שני בוינג'ו. אולי נדבר עליה בגלל סיבות ספרותיות, אבל ודאי נדבר עליה בגלל סיבות חוץ ספרותיות. רומן הביכורים של הישראלית בת ה-25 מכפר ורדים ראה אור החודש בארצות הברית ובקנדה בהוצאת הוגארת' השייכת לרנדום האוס. היא כתבה אותו באנגלית והיתה להבטחה מו"לית גדולה: ביריד הספרים האחרון בפרנקפורט נמכר הספר לתרגום ב-22 מדינות; עוד בטרם ראה אור הוכרזה בוינג'ו על ידי ה-National Book's Foundation לאחת מחמשת הסופרים המבטיחים בני פחות מ-35, על פי המלצתה של הסופרת ניקול קראוס. השנה נראה אם ההבטחה מתממשת.

הסיפור שמגוללת בוינג'ו הוא סיפור ישראלי מאוד, מוכר מאוד. ספרה, "The People of Forever Are Not Afraid", הוא סיפור התבגרות של שלוש נערות - אבישג, יעל ולאה - שלמדו יחד בתיכון ומתגייסות לצבא, שבו יחוו את הסלט הרגיל של הגיל המסוכן שהישראלים חווים כמובן מאליו. טבלת הייאוש של הזמן החולף לאטו, השעמום, האלימות היומיומית שיש לנו היכולת להשאיר ברקע הדברים ולחיות חיים רגילים לגמרי - כל מה שבשביל הישראלים הוא רגיל כל כך אבל בעיני המתבונן מהצד מצטייר כמציאות הזויה, סוריאליסטית.

למה בעצם היא כתבה את הסיפור הזה באנגלית? כי אחרי הצבא נסעה ללמוד בהרווארד. כעבודת גמר בכתיבה הגישה קובץ סיפורים. הסיפורים הועברו על ידי מוריה לסוכנים ספרותיים ואלה מיהרו ליצור אתה קשר. אחת הסוכנויות הללו היתה זו של אנדרו ויילי, מהסוכנים הגדולים בעולם, והוא מיהר לסגור לה חוזה. סינדרלה של כפר ורדים.

אנשי יחסי הציבור בנו היטב את הציפייה לרומן הזה, והעיתונות אכן ציפתה וכבר קשרה לו כתרים. ניקול קראוס, "הסנדקית" שלה, כתבה כי "בוינג'ו מצאה דרך לחשוף את ההשפעה של המלחמה והדוקטרינה הלאומית על חייהם של ישראלים צעירים. הנושא שלה רציני, אבל כדי שלא אגרום לעבודתה להישמע כבדה באופן כלשהו אבקש להבהיר עד כמה היא מצחיקה ומלאת חיים. אפילו כשהיא כותבת על המוות, היא מלאת חיים יותר מכל סופר צעיר שנתקלתי בו זה זמן רב".

אלון סיגאווי

גם אתגר קרת גויס וכתב: "הביטוי 'קול חדש בספרות' נהפך לקלישאה הרבה לפני ששני בוינג'ו נולדה, אבל אין דרך טובה יותר לתאר את הקול הנוקב הייחודי שלה. קריאה בספר גורמת לך להרגיש כאילו לבך נוסר לשניים על ידי סכין קהה הרומן שלה הוא אחד מאותם ספרים נדירים שבאמת גורמים לך לרצות לבכות אבל באותו זמן לא מניחים לך לבכות".

בינתיים הביקורות עצמן נלהבות פחות. במגזין התרבות האינטרנטי The millions נכתב: "הדור של בוינג'ו כולל נשים צעירות, שהשלימו את לימודיהן בתיכון והתגייסו לצבא ההגנה לישראל. השירות הצבאי מספק את הרקע לספר, אף שהספר כמעט שאינו עוסק במלחמה. יש התפרצויות של אלימות: חייל שראשו כמעט נערף, חטיפת גלעד שליט, מלחמת לבנון השנייה, כל אלה מתמזגים בעלילה... אבל בעצם הספר יכול היה להתרחש בברוקלין של 'בנות'. יעל, אבישג ולאה... הן בעיקר משועממות, ממתינות במחסומים, מבזבזות את הזמן בציפייה שהחיים האמיתיים יתחילו".

גם הכתבת של "פאבלישרס ויקלי", שריאיינה אותה קצרות בחודש אוגוסט (כעת בוינג'ו נמצאת בכפר ורדים ואינה מעוניינת להתראיין), לא הפגינה התלהבות יתרה. "לעתים זה מרגיש כמו עלון מידע ללא ישראלים. האם זו אחת הסיבות שכתבת באנגלית", היא שאלה אותה, שאלה מעליבה למדי. בוינג'ו ענתה: "הספר לא נועד להיות מבוא לישראל. הסיפורים בו הגיעו מהדמיון. כתבתי באנגלית מהרבה סיבות. למדתי בארצות הברית בזמנו, אבל זה בהחלט לא היה ניסיון לדבר בשם הישראלים".

עוד נשאלה שם בוינג'ו על החוויות הסוריאליסטיות שהספר מספק ואם הקורא אמור להאמין שהדברים אכן קרו כך, או שבעצם ניסתה לכתוב על הסוריאליזם של המלחמה. הסופרת הצעירה ענתה שהיא אוהבת סיפורים שיכלו לקרות אבל קשה להאמין שאכן קרו. "זו אינה רק הערה על הסוריאליזם של המלחמה", היא אמרה. "אם בכלל, אז בחרתי לתאר את הסוריאליזם של להיות בחיים".

האם ייתכן אם כך שההתלהבות המו"לית מהסופרת הישראלית היא בעצם חלק מהמגמה העולמית של חיפוש קולות חדשים בפריפריה? הצרפתים יוצאים מצרפת ומחפשים קולות פרנקופונים אחרים. בשביל האמריקאים בוינג'ו היא אולי אחר מסקרן: אשה, ישראלית, סופרת, צבא, חיילים, נשק, מיניות, שעמום, אופל. באחד האתרים אפילו כתב מישהו שספרה הוא גירסה ישראלית ל"50 גוונים של אפור". אולי הצירוף של אשה ונשק הוא שאחראי לאסוציאציה הארוטית הזאת.

והישראלים, האם הם יתעניינו בספרות שלה כמו שמתעניינים בה האמריקאים? הרי בשביל הישראלים היא לא אחר, ואין שום דבר אקזוטי בבחורה עם צמה שמחזיקה נשק. בוינג'ו מתארת חוויות שבשביל הישראלים הן בנאליות. השאלה היא כמובן איך היא מתארת אותן. כי זה העניין בספרות. ספרה אמור היה לראות אור בחודש פברואר בהוצאת כנרת זמורה ביתן אבל כעת נראה שיידחה מעט. בינתיים עובדים שם על התרגום מאנגלית לעברית, וכנראה שזה לא עניין פשוט.

אולי הישראלים יאמצו את בוינג'ו אל לבם משום שהיא ישראלית מצליחה, אבל לא מופרך להניח כי במקביל יבעטו בישבנה בגלל אותה סיבה ממש. הישראלים חושדים בסופרים שמצליחים בעולם. אחרי שפירסמה ביוני סיפור במגזין "ניו יורקר", כבר מיהרו טוקבקיסטים ישראלים לראות בסיפור מעשה בגידה.

בוינג'ו, מכל מקום, לא תהיה הסופרת הישראלית המצליחה הראשונה. ולמען האמת, ההצלחה שלה כרגע היא הבטחה שעליה לקיים. יש כמה וכמה סופרים ישראלים שמצליחים מאוד בעולם, ספרים של סופרים ישראלים מתורגמים כל העת ורואים אור בחו"ל. מצד שני, אף אחד מהם לא התחיל שם, ואף אחד לא מכר לכה הרבה מדינות שקנו ספר על עיוור רק בגלל הבאזז.

ערכה את העמודים: נועה מלמד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו