בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסופר הרמן ווק יוצא בעקבות משה רבנו

כתבות מ“וראייטי”, הודעות דואר אלקטרוני ושיחות בסקייפ - החומרים שמהם מורכב הרומן החדש של הרמן ווק, מחבר “המרד על הקיין”, מוכיחים שגם בגיל 97 הוא רלוונטי

13תגובות

הרמן ווק, מחבר הספרים “המרד על הקיין”, “מרג’ורי מורנינגסטאר” ו”רוחות מלחמה”, מוכן לראיון, כך מודיעה לי סוכנת הבית שלו. אני עובר במטבח מסודר, דרך חדר משפחה שבו מונחת על הספה כרית ועליה הכתובת “אני אוהב אותך, סבא”, ופונה פנייה חדה ימינה.

ושם הוא נמצא, ווק, בן 97, עומד מאחורי שולחנו בעיניים נוצצות, מגיש לי את ידו בלחיצה איתנה ואומר שהוא נלהב לדבר על ספרו החדש. “קדימה לעבודה!” הוא קורא בעליזות. האם זהו הרמן ווק הידוע כאדם מתבודד ומסתגר?

ניו יורק טיימס

הרומן החדש של ווק מרשים במודרניות שלו, לפחות מבחינת הפורמט. הספר, “The Lawgiver”, שרואה אור בימים אלה, רוקם סיפור מלא הומור בשימוש במכתבים, מסרונים, פתקים, כתבות מהעיתון “וראייטי”, הודעות דואר אלקטרוני ושיחות בסקייפ. רומן מכתבים, הוא החליט, הוא הדרך היחידה לתקוף נושא שהוא מנסה לפצח כבר שנים: משה רבנו.

הספר, בן 234 עמודים, מספר על חבורה של אנשים בני זמננו, שעושים סרט על משה ומתייעצים עם דמות שאינה בדיונית: הרמן ווק עצמו, “זקן עקשן” שמתגייס לעזרתם למרות הסתייגותה העזה של אשתו, בטי שרה ווק. בין הדברים שזורים מוטיבים של אהבה שניצתת מחדש, משחק מחבואים כספי, מורשת דתית וקשרי משפחה.

הדמות המרכזית בסיפור, מרגולית סולוביי, היא התסריטאית ההוליוודית החמה של הרגע, והיא מצטיירת מעט כגרסה עכשווית של מרג’ורי מורנינגסטאר של ווק, שחקנית מתחילה בשנות ה–30. אך ווק מתעקש שלא זאת היתה כוונתו. “בהחלט לא”, הוא אומר. “’מרג’ורי מורנינגסטאר’ נכתב - אלוהים ישמור - לפני שני דורות”.

ווק חסר רחמים בתיאורו הסאטירי ‏(והמדויק‏) את הליכותיה המשונות של הוליווד: מפיקי הסרט על משה דורשים נחרצות ממרגולית “לכתוב לאלוהים משפטים קצרים ומעטים”. ווק אומר: “אפשר לומר שאני שועל קרבות ותיק בכל הנוגע לקולנוע”. הוא מציין כי ביתו היה פעם בבעלותה של נטלי ווד, שכיכבה בגרסה הקולנועית לספרו “מרג’ורי מורנינגסטאר” מ–1958. הוא משבח את משחקו של המפרי בוגרט ב”המרד על הקיין” ‏(מ–1954‏), אך מוסיף שסר חנם של “אנשי הקולנוע” בעיניו אחרי העיבוד הקולנועי ל”במערבולת האהבה” מ–1964. “זה היה פשוט נורא”, הוא אומר.

חרף ניסיונו הרב בהוליווד, ווק אומר כי חשש שלא ידייק בפרטים בתיאור העשייה הקולנועית העכשווית. האם בכירי האולפנים עדיין קוראים את העיתון “וראייטי”? ובאילו תכסיסים כספיים הם משתמשים? “העבודה שלי חייבת להיות מדויקת”, הוא אומר, ומחווה בידיו תנועה של הידוק הברגה. בעזרת אחד מידידיו הוא פנה לפרנק מרשל, מפיק סרטים, בין השאר “שודדי התיבה האבודה” וסרטי “זהות כפולה”. “פרנק טס לכאן ואמר, ‘כן, ככה פחות או יותר העניינים מתנהלים’. זה שימח אותי נורא”, אומר ווק.

הספר מרשים במיוחד בתיאור מכמיר לב של הקשר בין ווק לאשתו, שמתה בשנה שעברה והיא בת 90. השניים היו נשואים 66 שנה, והיא היתה גם הסוכנת של ווק. הגברת ווק מתוארת בספר כאשה חזקה וחכמה, המגוננת על בעלה מפני זרים אך גם מעשירה את היצירתיות שלו.

תצלומה מופיע בסוף הספר - אותו תצלום ששלחה לו במכתב אהבה כשהיה באירופה במלחמת העולם השנייה. התמונה שמורה במסגרת על שולחנו. בשל הזמן הקצר שחלף מאז מותה, ונוכחותה התמידית סביבו, הן ברוח והן בדמויות החתול הקרמיות הגודשות את מדפי הספרים במסדרון, היה אפשר לצפות שווק לא ישוש לענות על שאלות עליה. אבל אין שום צורך ללכת סביבו על קצות האצבעות, מתברר. “קדימה, קדימה”, הוא אומר בפסקנות אך ללא כעס. “תפסיק להיות מנומס ותשאל מה שאתה רוצה לשאול”.

בסדר: אחרי 66 שנה, איך הוא מסתדר בלעדיה? ווק מביט מבעד לחלון אל הרי סן חסינטו ואל עציצי הגרניום שלו. “הקשר שלנו היה כל כך עמוק, אני לא יכול אפילו לתאר אותו”, הוא אומר בשקט. “ובעצם רק התחלנו, אבל היא עזבה אותי”.

הוא מדבר רק על קשר העבודה שביניהם, ומספר שווק לא הציבה רגל בחדר העבודה שלו, אך מילאה תפקיד גדול וחשוב בספריו ‏(18 במספר, ועוד ידו נטויה‏). למשל, הוא קרא באוזניה את “המרד על הקיין”, שזיכה אותו בפרס פוליצר, פרק פרק, מיד בתום כתיבתו.

“היא היתה אומרת, ‘אני מבינה למה אתה חותר, אבל אתה צריך להיפטר מהאיש הזה’”, אומר ווק. “פוף. שישה חודשים של עבודה ירדו לטמיון בשנייה. והיא תמיד - תמיד - צדקה”.

הוא נועץ שוב את מבטו בחלון. “אם לא אזהר אני עלול לאבד את שלוותי, ואתה תחשוב שאני בכיין”, הוא אומר. “איך הצלחת לגרום לי לדבר על זה? בוא נשתה כוס קפה”. הוא שולף טלפון נייד מכיס החזה שלו ומזמן את סוכנת הבית שלו, ואז עובר לנושאי שיחה קלילים יותר.

ווק אומר שהוא מתרגש לחזור להוצאת סיימון ושוסטר, שפירסמה ב–1947 את ספרו הראשון, “Aurora Dawn”, שאותו כתב בכתב יד בלב ים במלחמת העולם השנייה ‏(הוא השתתף בשמונה פלישות בחזית האוקיינוס השקט‏). הוא התרגש במיוחד לשמוע שג’ונתן קארפ, העורך הראשי של סיימון ושוסטר, כתב את עבודת המאסטר שלו על ספריו.
נדמה כי הוא מתרגז מעט מהעניין שמתעורר בספר בשל העיסוק באמצעי התקשורת החדישים כגון מסרונים וסקייפ. איך אדם בן 97 אפילו מכיר את סקייפ? “אני אולי זקן, אבל אני עדיין יודע מה קורה סביבי”, הוא אומר, ומציין שהוא משתמש באינטרנט זה שנים כדי לשמור על קשר עם חברים ובני משפחה. “אני מודה שאני עדיין לא משתמש במסרונים” ‏(שימו לב ל”עדיין”‏).

ווק פעיל למדי ביחס לאדם בגילו. הוא עוסק בפעילות גופנית בעזרת מאמן כושר אישי שמגיע אליו בימי שני וחמישי; מדריך יוגה מבקר אצלו בימי שלישי ושישי. ורצוי שלא לשאול אותו אם הוא מתכנן אי פעם להפסיק לכתוב. “ומה אעשה אז?” הוא אומר. “אשב ואחכה שנה שלמה?”

ועם זאת, הוא מודה כי מפעם לפעם הוא חושש שלא נותר לו עוד מה לומר. “לפעמים, כשאני מצוברח, אני מרגיש שמיציתי את כל היכולת שלי”, הוא אומר. “אבל זה עובר, ואני חוזר למחשב”.

ואכן, בימים אלה הוא כבר בעיצומה של כתיבת הספר הבא. “כתבתי חלק גדול ממנו, ולא אספר לך עליו שום דבר”, הוא אומר בחיוך.

מאנגלית: אורלי מזור־יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו