בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פיליפ רות מסביר למה הפסיק לכתוב ומי הסופרים הצעירים האהובים עליו

הסופר האמריקאי הגדול מסביר שהחליט להפסיק לכתוב כי אמר כבר מה שיש לו לומר. עכשיו הוא מעדיף לשחק באייפון ומתלהב מסופרים צעירים

15תגובות

על המחשב בדירתו של פיליפ רות באפר וסט סייד בניו יורק מודבק בימים אלה פתק ועליו המשפט "המאבק עם הכתיבה נגמר". במארס הקרוב ימלאו לרות 80 שנה, ובפתק הזה הוא מזכיר לעצמו שבתום קריירה מהארוכות ומהמהוללות ביותר בספרות האמריקאית הוא פרש מכתיבת פרוזה. "אני מסתכל בפתק הזה כל בוקר", אמר רות בראיון שהתקיים לא מכבר, "וזה נותן לי כוח עצום".

בעיני ידידיו, הרעיון שרות כבר אינו כותב כמוהו כאילו הוא אינו נושם. מתחילת דרכו ב 1959 הוא כתב 31 ספרים. לפעמים נדמה שלא עשה דבר חוץ מלכתוב. הוא עבד לבדו בביתו בקונטיקט במשך שבועות. כל בוקר יצא לסטודיו סמוך, שבו כתב בעמידה, ולא פעם חזר לשם בערב.

בגיל שרוב הסופרים מאטים את הקצב זכה רות לסיבוב שני; בשנות השבעים לחייו הוא כתב כמה מספריו הטובים ביותר: "התיאטרון של מיקי שבת", "פסטורלה אמריקאית", "הכתם האנושי" ו"הקנוניה נגד אמריקה" (כולם תורגמו לעברית בהוצאת זמורה ביתן). הספרים, קצרים יותר מספריו המוקדמים, הופיעו בעקביות, ספר בכל שנה.

ואולם בראיון שנמשך שלוש שעות ¬ הראיון האחרון שלו, הוא אומר ¬ רות נראה עליז, נינוח ושלם עם עצמו ועם החלטתו, שהתפרסמה לראשונה בחודש שעבר במגזין הצרפתי "Les InRocks". הוא מתלוצץ ומעלה זיכרונות, מדבר על סופרים ועל כתיבה, מביט לאחור על הקריירה שלו בסיפוק גלוי וללא חרטות רבות. באביב שעבר מינה את בלייק ביילי לכותב הביוגרפיה שלו ומאז הוא עובד אתו.

רות אומר שהחליט להפסיק לכתוב בשנת 2010, כמה חודשים אחרי שהשלים את כתיבת "נמסיס", על מגיפת פוליו הפוקדת את עיר מולדתו ניוארק ב 1944. "לא אמרתי על כך שום דבר כי רציתי להיות בטוח שזה נכון", הוא מסביר. "חשבתי, 'חכה רגע, אין טעם להכריז על פרישה אם אחר כך תחזור בך'. אני לא פרנק סינטרה. אז לא אמרתי דבר לאף אחד, רציתי לבדוק אם ההחלטה שלי רצינית".

בעקבות א"מ פורסטר

על שולחן בחדר המגורים בביתו מונחת ערימת תצלומים ששלח לו זה עתה בן דוד שלו: אמו בשמלת חתונתה, ההינומה נשרכת לאורך גרם מדרגות; רות הפעוט עם הוריו ועם אחיו הבכור, סנדי, ליד ביתם בניוארק; רות, מתבגר יפה תואר, יושב על ספה עם חברתו הרצינית הראשונה; טוראי פ' רות במדים ובקסדה.

לא רחוק מונח אייפון שקנה לא מזמן. "למה?" הוא אומר, "כי אני חופשי. כל בוקר אני לומד פרק ב'אייפון לטיפשים', ועכשיו אני כבר מומחה. לא קראתי מלה כבר חודשיים. אני מוציא את הדבר הזה ומשחק בו".

ואז הוא מתקן את דבריו: "לא קראתי במשך היום. בלילה אני קורא. אני קורא שעתיים. עכשיו גמרתי ספר נפלא של לואיז ארדריץ', 'The Round House'. אבל לרוב אני קורא היסטוריה וביוגרפיות מהמאה ה 20. זאת התקופה שבה חייתי. הייתי ילד קטן או שלמדתי או שעבדתי. הגיע הזמן להשלים פערים".

למיטב ידיעתו, אומר רות, הסופר היחיד מלבדו שפרש כשעוד כוחו במותניו היה א"מ פורסטר, שהפסיק לכתוב כשהיה בשנות הארבעים לחייו. אך פורסטר הפסיק בעיקר משום שהרגיש שאינו יכול לפרסם ספרים על העניין שהעסיק אותו יותר מכל: אהבה הומוסקסואלית. רות הפסיק משום שהוא מרגיש שאמר מה שיש לו לומר.

"ישבתי במשך חודש-חודשיים וניסיתי לחשוב על משהו אחר, וחשבתי, 'אולי זה נגמר'", הוא אומר. "נתתי לעצמי מנה של עסיס ספרותי ¬ קראתי סופרים שלא קראתי 50 שנה, שהיו חשובים מאוד כשקראתי אותם. קראתי את דוסטויבסקי, קראתי את קונרד ¬ שניים-שלושה ספרים של כל אחד מהם. קראתי את טורגנייב, שניים מהסיפורים הקצרים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם, 'אהבה ראשונה' ו'זרמים באביב'". הוא קרא שוב גם את פוקנר ואת המינגוויי.

"ואז החלטתי לקרוא שוב את הספרים שלי", ממשיך רות. "התחלתי בספר האחרון והתקדמתי אחורה, קראתי אותם כמו זר. וחשבתי לעצמי, 'כתבת יפה מאוד'. אבל כשהגעתי ל'פורטנוי' ('מה מעיק על פורטנוי' מ 1969) ¬ איבדתי עניין, ולא קראתי את ארבעת הספרים הראשונים.

"קראתי את כל הספרות הנהדרת הזאת", הוא מוסיף, "ואז קראתי את הספרים שלי וידעתי שלא אצליח לחשוב על עוד רעיון טוב, או שאם אצליח, אצטרך להשקיע בזה עבודת פרך".

מצבו הבריאותי של רות מצוין כיום, לאחר שבאפריל השנה נותח בגבו. הוא עוסק דרך קבע בפעילות גופנית. ועם זאת הוא אומר: "אני יודע שלא אוכל לכתוב באותה רמה שכתבתי בעבר. כבר אין לי כוח לעמוד בתסכול. כתיבה היא תסכול יום-יומי. שלא לדבר על ההשפלה. זה ממש כמו בבייסבול: אתה נכשל שני שלישים מהזמן. כבר אין לי כוח להתמודד עם עוד ימים שאני כותב חמישה עמודים ואחר כך זורק אותם לפח. איני מסוגל לעשות זאת עוד".

הקוראים נעלמים

אור השמש הסתווית השוקעת נעשה זוהר מדי ורות מסיט את הווילון של אחד החלונות הגדולים בחדר המגורים. זה בית הקבע שלו בניו יורק, אך הוא גם מבלה זמן רב בביתו בקונטיקט. את הזמן שהתפנה מכתיבה הוא מקדיש לאירוח. "בקיץ הבית שלי היה מלא אנשים", הוא מספר. "אירחתי כמעט כל סוף שבוע, ולפעמים האורחים נשארו אצלי כל השבוע. יש לי עכשיו טבחית שמבשלת לי. פעם לא יכולתי לארח אנשים; כשהיו אצלי אורחים בסוף שבוע לא יכולתי לצאת לכתוב".

רות לא ויתר כליל על הכתיבה. הוא כותב נובלה במבצע משותף עם בתה בת השמונה של בת זוגו לשעבר, בדואר האלקטרוני, וגם עוסק בכתיבת רשימות ארוכות לכותב הביוגרפיה שלו. "כיום אני עובד בשביל בלייק ביילי", הוא אומר. "אבל השכר לא משהו".

הוא מוסיף שמעולם לא דיבר בכנות כזאת עם איש. "בלייק הסיר מעל צווארי את העול", הוא מסביר. "אני כבר לא אחראי לחיים שלי ולפשפוש בהם. הייתי זקוק לחיים שלי בתור קרש קפיצה לספרים שלי. אני צריך משהו יציב מתחת לרגליים כשאני כותב. אני לא כותב פנטסיות. אני מנתר מעלה ומטה על המקפצה וצולל למימי הבדיה. אבל אני צריך להתחיל מהחיים, כדי שאוכל להפיח ביצירה שלי חיים לכל אורכה".

הרשימות שרות מכין ממלאות ארגזים שלמים, מספר ביילי. "הוא כותב רשימות רהוטות ומקיפות, אבל יש כל כך הרבה רשימות ¬ ייקח לי שנים לקרוא את כולן".

רות מבקש להבהיר דבר אחד: תמיד מצטטים אותו כאילו אמר שהרומן הוא סוגה גוועת. "אני לא מאמין שהרומן נעלם", הוא מתעקש. "אמרתי שהקוראים נעלמים. זאת עובדה, ואני אומר את זה כבר 15 שנה. אמרתי שהמסך יהרוג את הקורא, וכך היה. מסך הקולנוע היה בהתחלה, אחר כך הגיע צג הטלוויזיה ועכשיו הנוק-אאוט, צג המחשב".

אך למרות מעגל הקוראים ההולך ומצטמצם, עדיין נכתבים ספרים נהדרים. "אד דוקטורוב", הוא פותח רשימה של כמה מהסופרים שהוא מעריך. "דון דלילו. ועכשיו האיש הזה, דניס ג'ונסון ¬ פצצה. פרנזן ¬ פצצה. ארדריץ' ¬ אדירה. ויש עוד 20 כותבים צעירים מצוינים. זה משהו".

הוא מוסיף: "למה שיהיו לנו עוד קוראים? המספרים לא חשובים. הספרים הם החשובים".

עכשיו כבר חשוך. הוא קם על רגליו, צועד בגרביים לעברו השני של החדר ומדליק כמה מנורות.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו