בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לשיר על הנפשות האילמות של החיים

המציאות והדמיון מתערבבים בשירתו של אהרן אלמוג, שערב מחווה לכבודו ייערך השבוע ביפו. כעת הוא מספר מדוע בעצם הפסיק לכתוב שירה, ומה השתנה מאז הימים שבהם בדה מלבו הפגנת המונים

6תגובות

"ספר לו איך נסעת בלילה על האופנוע כדי לבשר לטבנקין על פירוק הפלמ"ח", אומרת הסופרת רות אלמוג לבעלה, המשורר אהרן אלמוג. "אני?", אומר המשורר, "סיפרתי לך שזה הייתי אני? אני לא חושב שזה הייתי אני. אולי חבר קרוב אלי. אני פחדתי לנסוע בלילה על האופנוע".

אלמוג אכן שימש בימי מלחמת העצמאות כשליח על אופנוע, אחרי שיצחק רבין גילה שהוא רק בן 17 ושיחרר אותו מן החזית. אבל קרוב לוודאי שהשליחות לטבנקין היתה פרי דמיונו. אין זה הסיפור היחיד של אלמוג שהפרטים הביוגרפיים מתערבבים בו עם הבדיון, ושהעובדות היבשות מתובלות בו בפנטסיה ובהמצאה.

השילוב הזה הוא גם אחד המאפיינים המרכזיים בשירתו. מצד אחד, זוהי שירה שמדייקת באופן נדיר למדי בפרטי הביוגרפיה של המשורר, היא ספוגה באזכורי שמות של מקומות, רחובות, אנשים, משוררים בשמותיהם, ומן הצד השני היא עשירה בדמיון ומשרה על הקורא בה תחושה של אגדה.

ככלל, נדמה שאצל אלמוג אין הרבה הבדל בין מה שמתרחש בחוץ, כלומר בעולם החיצוני, לבין מה שמתרחש פנימה, בתוך הנפש, הדמיון או המחשבה. הדברים האלה נשזרים זה בזה, ויש להם אותה הנוכחות ואותה החשיבות, בחיים וביצירה.

יעיד על כך סיפור שאירע בשנות ה 50, כאשר אלמוג שימש ככתב פלילים בעיתון ערב. הוא מספר כי היה עד להפגנה קטנה בעקבות עליית מחיר הלחם בשלוש פרוטות. לבו נכמר בו למראה המפגינים המעטים, והוא החליט לפרסם ידיעה בעיתון ובה סיפר כי מאות מפגינים נקהלו כדי למחות על עליית מחירי הלחם. "ריחמתי עליהם", אומר אלמוג, "הרגשתי שהם צודקים ושצריכים להצטרף אליהם עוד אנשים. שצריכים להפגין יחד אתם. מובן שהעורך פיטר אותי אחר כך".

דודו בכר

אלמוג, יליד 1931, פירסם עד היום שישה קובצי שירה, בהם "אביב בעצבת יהודה", "הצעדה לישראל: הילטון ירושלים" ו"רקויאם לזונה". ב 2004 התפרסם בהוצאת קיבוץ המאוחד קובץ ובו מבחר מקיף משיריו ושמו "אם תראו סוכה עפה". בשנת 1982 קיבל אלמוג את פרס ברנר, ובשנת 1999 את פרס ביאליק. מלבד ספרי השירה פירסם גם ספרי פרוזה ומאמרים בעיתונות. במשך 48 שנה לימד ספרות בבית הספר פיטמן ובתיכון צה"ל. "אהבתי מאוד ללמד ספרות", הוא אומר.

ביום חמישי ייערך ערב מחווה לכבוד אלמוג ושירתו בספריית מנדל ביפו (שדרות ירושלים פינת רחוב התקומה), באדיבותו של מנהל הספרייה יוסי גרנובסקי. בערב ישתתפו רות אלמוג, אליענה אלמוג (בתו של המשורר), ד"ר קציעה עלון, שמעון אדף, אלמוג בהר ומתי שמואלוף. הערב הוא עוד עדות לכך ששירתו של אלמוג זוכה לתחייה, לאהבה ולהכרה בקרב דור המשוררים הצעירים, שאחדים מהם גם רואים בו, כבן למשפחה שעלתה מתימן, את אחד המשוררים שפרצו את הדרך בעבור כותבי שירה מזרחיים.

"מעולם לא הרגשתי קיפוח מהבחינה הזאת", אומר אלמוג עצמו כשהוא נשאל על מקומם של משוררים מזרחיים בקאנון השירה העברית. "תמיד פירסמו את שירי. פירסמתי שירים אצל זיסי סתוי בידיעות אחרונות כבר לפני 40 שנה. הוא היה מפרסם שירים שלי בחגים".
לדברי אלמוג בהר, שידבר בערב על הקשר בין שירתו של אלמוג לבין מסורת הפיוט, הערב הזה הוא בבחינת תיקון למעמדו של אלמוג בעולם השירה העברית בכלל ובזה של השירה המזרחית בפרט. "בתחילת הדרך שלו השירה של אלמוג התקבלה יפה מאוד, את הספר הראשון שלו פירסם אברהם שלונסקי. חוסר המקום שלו מתחיל בשלב יותר מאוחר, בשנות ה 80".

לדברי בהר, "מה שבעיקר מושך את הלב והעין בקריאה בשירים שלו זה שילוב מאוד משמעותי של הומור עם הסתכלות מאוד נוקבת, חדה, עצובה על המציאות. גם זו היום-יומית, המשפחתית, וגם זו הרחבה יותר, על הרחוב, על הארץ".

החבר'ה מהתיאטרון

שירתו של אלמוג ייחודית לזמנה במובנים רבים, ולפחות לאחד המאפיינים שלה ¬ השימוש הטבעי והגמיש בשפת המקרא, הפיוט והתפילה ¬ יש קשר לכך שבא מבית מזרחי-דתי, והיה בנו של חזן בבית הכנסת. "אבי היה חזן בבית כנסת ספרדי. ואני התחלתי לשיר במקהלה של בית הכנסת האשכנזי הגדול באלנבי", הוא מספר, "זה כאב לאבא שלי מאוד".

כאמור, השירה של אלמוג רצופה באזכורי שמות ובפרטים מדויקים מתוך הביוגרפיה שלו. הקורא בשירים יכול ללמוד על הדמויות המרכזיות בעולם השירה העברית של השנים ההן. הוא היה מאנשי כסית, וחלק מהווי המשוררים של אותה תקופה, תקופה שהוא אומר עליה שהיתה "אחת התקופות היותר יפות שהיו לה לשירה בארץ הזאת".

"הייתי יושב עם אבות ישורון עד אחת בלילה", הוא מספר, "ואז מלווה אותו לביתו". הוא וזך היו חברים קרובים מאוד ובאחד השרים מספר אלמוג כיצד הוא מלווה את זך לשדה התעופה לקראת נסיעתו לאנגליה. "בשנה האחרונה אנחנו כבר פחות בקשר", הוא אומר. גם משוררים אחרים זוכים לשירים או לפחות מוזכרים בשמם. בקטעי הפרוזה הקצרים ב"אם תראו סוכה עפה", כותב אלמוג על דוד אבידן בהומור אופייני "התחלת בפורד 47, סיימת בפולסקסווגן 73. התקדמת יחסית לא רע".

ההומור הזה לצד הומור עצמי מאפיינים אף הם את השירה של אלמוג, מצרכים נדירים בשירה האקזיסטנציאליסטית חמורת הסבר של בני זמנו ובשירה בכלל. אבל הדבר שאולי מקרב אותו יותר מכל לבני הדור הנוכחי, הוא העובדה ששירתו עוסקת באופן מובהק בתכנים חברתיים, ויש אף שרואים בו משורר מחאה.

"ממשלה באה ממשלה הולכת/ מפטרים פקידים גבוהים/ לא מבינים שזו מחאה/ חושבים נוסטלגיה", הוא כותב בשיר "הילטון ירושלים". ובאחד מקטעי הפרוזה הקצרים המופיעים ב"אם תראו סוכה עפה" הוא כותב: "ירדתי מביתי אל הרחוב אולי כדי לחוש שוב את התחושה הזאת שבצעירותי נתנה לי כוח להתבונן בחיים סביבי, לשיר על הנפשות האילמות של החיים".

"כן. פעם חשבתי ששירה יכולה להשפיע, לעשות משהו, לשנות משהו בעולם", הוא אומר כעת, "אפשר לראות את זה בשירים שכתבתי אז, הוא אומר ומצטט את עצמו בקול: 'אמש בכיתי ברחוב ברנר בינות להמון'. השירים האלה זכו בהצלחה בעיקר בעיתון הקומוניסטי 'קול העם'", הוא מוסיף, "במקומות אחרים פחות התעניינו בזה. עסקו בדברים אחרים".

אלא שבחלוף השנים חדל אלמוג להאמין בכוחה של השירה ואף פסק כמעט לגמרי מלכתוב. במאמר למוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" שפירסם בעקבות הפולמוס שהתגלע בשעתו סביב החריזה בשירה, כתב אלמוג: "שירה שאין לה שום יכולת להשפיע על החיים ולברוא עולם רוחני יפה יותר, מוטב לה שלא תיכתב, לא בחרוז ולא בלעדיו".

בגלל זה הפסקת לכתוב שירה?

"כן. השירה כבר לא משפיעה על החיים. פעם היא השפיעה. היום אין לה כוח. היא איבדה את המעמד שלה".

כמי שבדה מלבו הפגנת המונים נגד עליית מחירי הלחם, כיצד חשת מול גל המחאה בקיץ האחרון?

"זה לא דיבר אלי. אני לא יודע למה. אולי מפני שהם לא היו פועלים. הרגשתי שהם כמו חברה מהתיאטרון שיצאו לעשות הצגה".

זה לא היה אותנטי בעיניך?

"אני לא יודע", הוא נאנח, "אולי זה היה אותנטי. פשוט לא הצלחתי להזדהות עם זה. העולם השתנה מאוד. זו לא האווירה שהיתה אז. אז כולם היו עניים. לא כמו היום שיש עשירים מאוד ויש עניים".

אז מול מי מחית בשירי המחאה שלך אם כולם היו עניים?

"מחיתי מול אי הצדק הכללי. מול העוול שבקיום".

 

***

ואם בגבורות

וְאִם בִּגְבוּרוֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה אֵלֶּה הֵם חַיֶּיךָ
וְכָל יָפְיְךָ עָלִים
אֲדָמָה רֵיח שֶׁל גֶּשֶׁם טִפָּה
אַחַר טִפָּה הִתְרַגְּשׁוּת וְהַלֵּץ
שֶׁבְּךָ בּוֹכֶה מִתְגַּעְגֵּעַ לְמַרְאֶה כֹּה פָּשׁוּט שֶׁל
בֹּקֶר בַּחַלּוֹן
מָה אַתָּה מַשְׁאִיר אַחֲרֶיךָ
אֲפִלּוּ אֶבֶן מִקִּיר
לֹא תִּזְעַק עָלֶיךָ וְעַל בְּגָדֶיךָ
יַפִּילוּ גּוֹרָל

מתוך “אם תראו סוכה עפה”, הוצאת הקיבוץ המאוחד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו