בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתחת לכובע של ד"ר סוס

מעוטרים בנוצות, בסרטים ובגדילים מחודדים – האוסף של מאות הכובעים שהיה ברשותו של תיאודור גייזל, סופר הילדים שנודע בשם ד”ר סוס, מוצג בתערוכה חדשה הנודדת ברחבי ארצות הברית

תגובות

היה לו כובע, לחתול תעלול. ואל תדאגו אם יש קצת בלבול. אבל היה כובע גם לשמי-הוא-שב, לאדון בו שעושה מו, ולדג השמן מ"דברים מוזרים קורים בספרים" – כובע צהוב זעיר. הגרינץ' חבש כובע מקומט של סנטה קלאוס, בתור הסוואה.

הדמויות מספרי הילדים האהובים של ד"ר סוס מתהדרות לעתים קרובות בכובעים ובקישוטי ראש ססגוניים ובולטים – אלא אם כן אלה יצורים שקישוטים כאלה צומחים באופן טבעי מראשיהם בציציות רב שכבתיות המתנופפות במלכותיות.

אין פלא אפוא שד"ר סוס האמיתי, תיאודור זוס גייזל, היה חובב כובעים. היה לו אוסף של מאות כובעים – מעוטרים בנוצות, בסרטים ובגדילים מחודדים – והוא החזיק אותו בארון שהיה חבוי מאחורי כוננית ספרים בביתו בלה הויה שבסן דייגו. הוא שילב את הכובעים בציוריו האישיים, בעבודתו לפרסומות ובספריו. הוא אף התעקש שהמבקרים בביתו יחבשו את הכובעים המהודרים ביותר שהיה יכול למצוא.

"תאמין לי, כש־12 יושבים סביב שולחן לארוחת ערב חגיגית", אמרה אלמנתו אודרי בראיון עם צאת קלטת וידיאו חינוכית שלו ב-1999, "וכולם חובשים כובעים מטורפים לגמרי, הערב מתנהל מעצמו".

בימים אלה, כחלק מהמאמצים לשמור על רעננות המותג ד"ר סוס בעיני קוראים צעירים, נפתחה תערוכה שיזמו אנשי חטיבת ספרי הילדים של הוצאת רנדום האוס, המו"ל הוותיק של הסופר, בשיתוף "ד"ר סוס אנטרפרייזס", ויוצגו בה לציבור לראשונה כמה מהכובעים שלו.

ניו יורק טיימס

התערוכה, שתוכננה להיפתח במלאות 75 שנה לספרו "500 הכובעים של ברתולומאו קאבינס", הוצגה עד אתמול בספרייה הציבורית בניו יורק בשדרה החמישית פינת רחוב 42. בהמשך השנה היא תנדוד ל־15 מקומות נוספים ברחבי ארצות הברית. כ־12 כובעים מוצגים בה. ציורים שצייר גייזל להנאתו, ובהם מופיעים הכובעים בין השאר, גם הם במוצגים, אבל בשל מגבלות המקום בניו יורק הציורים האלה יוצגו בנפרד בגלריה אנימייזינג בסוהו בין 13 ל־18 בחודש.

תיאודור גייזל נולד ב-1904 בספרינגפילד שבמסצ'וסטס, בתקופה שבה כובעים היו חלק שגרתי הרבה יותר ממלתחת הבגדים של הגבר. אבל גייזל, שהיה מרדן וחובב מעשי קונדס, אהב כובעים יותר מהרגיל, בעיקר בשל מרכיב התחפושת שבהם.

בתקופה קצרה שבה למד באוניברסיטת אוקספורד הוא חבש כובע מצחייה. כשנסע בעולם בשנות העשרים לחייו וביקר בכ־30 ארצות, הוא חבש כובע קש. באותה תקופה החל לאסוף כובעים. לאחר שאחותו מארני חזרה מביקור אצלו בסתיו 1937, ציטט אותה העיתון ספרינגפילד יוניון ניוז: "לטד יש תחביב מוזר חדש – הוא אוסף כובעים מכל הסוגים. יש לו כמה מאות כובעים, והוא מבסס עליהם את הספר הבא שלו". היא הוסיפה, "ראיתי אותו משחק בהצגה מאולתרת לאורחים, והוא השתמש בכובעים בתור תחפושות", ו"כל הנוכחים בחדר התפקעו מצחוק בתגובה להצגה שאילתר עם סכיני מטבח וכפות מרק".

רוברט צ'ייס, מייסד-שותף ונשיא חברות צ'ייס ארט, המייצג אמנים מודרניים ועכשוויים, הוא האוצר של תערוכת הכובעים. לדבריו, הכובעים הופיעו בשלב מוקדם בציורי הפרסומות ובקריקטורות העיתונאיות של גייזל, שמת ב-1991. באמצעות כובע, גייזל "הבין שהוא יכול לתת לדמות אופי מובהק", מסביר צ'ייס. "בכמה מקרים הכובע נהפך לעוקץ של הבדיחה".

ניו יורק טיימס

באחת הפרסומות ההומוריסטיות שעשה לתרסיס פליט נגד חרקים, למשל, צייר גייזל יתוש המנקב חור בכובעה עטור הפרחים של אשה מופתעת. המודעה סייעה להזניק את הקריירה שלו כצייר ורעיונאי של מודעות פרסומת והיתה אחד הקמפיינים המתמשכים ביותר בתולדות הפרסום, שנבנה סביב המשפט "מהר, הנרי, הפליט!"

הכובעים מאוספו הפרטי של גייזל מופיעים בציוריו בבירור, אבל קשה יותר למצוא קשר ישיר בין אוסף הכובעים לספרי הילדים שלו, לדברי צ'ייס, אף שיש דוגמאות שהקשר בהן ברור. אחד הפריטים באוסף הוא כובע לבד אדום עם נוצה בסגנון רובין הוד, בדיוק כמו הכובע שמופיע שוב ושוב על ראשו של ברתולומאו קאבינס (בספר שלא תורגם לעברית). כובע מצחייה צבאי כחול עם פונפונים אדומים המוצג גם היא בתערוכה בשם "Triple Sling Jigger" (כוסית משקה משולשת), שימש כנראה מקור השראה לכובע מתוך "המלחמה האיומה על החמאה", אומר צ'ייס.

ובל נשכח את כובע הארובה הגבוה, המפוספס באדום ולבן, תאומו של הכובע שחבש החתול המפורסם והשובב ביותר. צ'ייס אומר שאין לו תשובה לשאלה מי בא קודם – הכובע שבתערוכה או הכובע המצויר ב"חתול תעלול". אבל גם כשהכובעים באוסף לא שימשו מקור השראה לציורים, נדמה שהם שימשו מקור השראה לאיש. התערוכה מצטטת מתוך ספר ושמו "ד"ר סוס ומר גייזל", כדי להבהיר איך התנהלו הדברים לפעמים.

מייקל פרית, בתפקידו כעורך בחטיבת ראשית הקריאה בהוצאת רנדום האוס, עבד בצמוד לגייזל בסוף שנות ה־60, לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה. כשהתקשו למצוא מלה מדויקת, מספר פרית, גייזל היה מזנק לארון וחוטף משם כובע לכל אחד מהם – סומבררו, לפעמים תרבוש. הם ישבו על הרצפה, מספר פרית, "שני גברים מבוגרים בכובעים מטופשים שמנסים למצוא את המלה הנכונה לספר שיש בו 50 מלים בסך הכל, לכל היותר".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו