בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסכם פשרה בערעור שהגישה הסופרת נעמי רגן

בית המשפט העליון: על הסופרת שרה שפירו, שתבעה את רגן בגין "ואל אישך תשוקתך", להחזיר את סכום הפיצוי שקיבלה ממנה

7תגובות

הסכם פשרה הושג אתמול (רביעי) בבית המשפט העליון בדיון בערעור שהגישה הסופרת נעמי רגן על פסק דין של בית המשפט המחוזי (שניתן על ידי השופט יוסף שפירא, היום מבקר המדינה).

השופט שפירא קבע בשעתו שרגן הפרה זכויות יוצרים של הסופרת החרדית שרה שפירו. הצדדים במשפט קיבלו את המלצת העליון שלפיה פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל. בעקבות זאת, נקבע בפסק הדין של העליון כי על שרה שפירו להחזיר את סכום הפיצוי שקיבלה בשעתו מרגן. רגן הסכימה להצעת השופטים כי סכום ההחזר, בסך 97 אלף שקל, ייתרם לצדקה. עוד הוסכם כי אם בעתיד תבחר רגן להוציא מהדורות חדשות של הספר "ואל אישך תשוקתך", המהדורות החדשות לא יכללו 29 משפטים שבנוגע אליהם היתה מחלוקת.

במסגרת ערעורה לעליון, הצביעה רגן על שורה של פגמים שנפלו בפסק הדין המחוזי. רגן טענה באמצעות פרקליטיה, עוה"ד תמיר גליק וירון חנין ממשרד ליבליך־מוזר כי "היישום הדווקני והנוקשה של דיני זכויות היוצרים, שנקט בית המשפט המחוזי פוגע פגיעה אנושה בחופש היצירה ובאפשרויותיהם של סופרים ליצור ולהעשיר את התרבות הספרותית". עוד טענו כי "משחר ההיסטוריה, יוצרים גדולים שאבו השראה מיצירות קודמות. אפילו ויליאם שייקספיר עשה שימוש באלמנטים קיימים ביצירתו "המלך ליר". וכי פסק דינו של השופט שפירא "סוטה מהלכות מושרשות שאומצו בעולם המערבי הנאור, ומשמעותו - פגיעה אנושה בעבודתם של סופרים".

דניאל בר און

עורכי הדין הזכירו כי בארצות הברית ובאנגליה דחו בתי המשפט תביעות נגד סופרים ידועי שם, הגם שנקבע כי אלו עשו שימוש הוגן בקטעים מיצירות אחרות. בית המשפט באנגליה דחה את התביעה שהוגשה נגד הסופר דן בראון, מחברו של הספר "צופן דה וינצ'י", ובית המשפט בניו יורק דחה תביעה נגד ג'יי־קיי רולינג, מחברת הספר "הארי פוטר" - לאחר שנקבע כי בחינת הספרים כמכלול מביאה למסקנה שהקטעים שבהם נעשה שימוש אינם עולים כדי הפרת זכות יוצרים.

"זה סיוט שנגמר, אני מאוד שמחה שהאמת יצאה לאור", אמרה היום (חמישי) רגן ל"הארץ". "מה שהיה חשוב לי תמיד היה שמי הטוב. אני כל כך לחמתי בשביל נשים ונגד כל מיני עיוותים בעולם הדתי וכשמאשימים אותי בדבר מכוער כזה ומשמיצים אותי, זאת אירוניה טראגית.

כל פעם שהנכד שלי ראה בעיתון שסבתא שלו היא גנבת... אי אפשר לתאר הרגשה כזאת כשאת רואה איך שזה משפיע על המשפחה. אני ידעתי שאני חפה מפשע, שלא עשיתי שום דבר נגד החוק ושכל סופר עושה בדיוק מה שאני עשיתי, אבל כל החברים שלי, בית הכנסת שלי, הרב שלי, הילדים והחברים של הילדים... אני סוף סוף מרגישה שאני יכולה להמשיך להשתמש בכוח שלי לדברים חשובים , להמשיך את המלחמה נגד כל הדברים שעושים בעולם החרדי נגד נשים. הם לא הצליחו לשבור אותי. אני יכולה להמשיך עם ראש מורם ועם כוח בלב".

עו"ד גלעד קורינאלדי שייצג את התובעת במשפט לא מוותר על תחושת הניצחון ויש לו פרשנות משלו לפסק הדין. "אני שמח שהצדק יצא לאור", הוא אומר. "מבוקשה של מרשתי התקבל במלואו. רגן תמחק קטעים שלמים מ'ואל אישך תשוקתך' בכל השפות ובכל המהדורות העתידיות. נעמי רגן הוציאה מכיסה כמעט רבע מיליון שקל ושום פרוטה לא קיבלה בחזרה. צו המניעה נישאר בתוקף והפיצוי הכספי שנפסק לחובתה נותרו על כנם ובהסכמתה. הכתם והקלון לא הוסרו".

תגובת עוה"ד תמיר גליק וירון חנין: "המלים של עורכי הדין של שרה שפירו לא יכולות לשנות עובדות, ודאי שלא פסקי דין. השורה הסופית היא שהגב' שפירו יוצאת מבית המשפט מבלי שקיבלה אפילו שקל אחד של פיצוי. את מלוא הפיצוי שקיבלה שפירו מכוח פסק הדין המחוזי שבוטל - עליה לרשום כעת צ'ק ולהשיב. הסופרת רגן הביעה הסכמה אצילית לכך שההשבה תהיה באמצעות תרומה ל'יד שרה'. ביטול פסק הדין השגוי של בית המשפט המחוזי, והשבת מלוא הפיצוי, מתקן באופן סופי את העוול הלא מוצדק שנגרם לרגן".

עו"ד נח שלומוביץ ממשרד גרשוני שלומוביץ, מומחה לקניין רוחני, מנסה לבאר את פרשנות שני הצדדים: "על פי החוק, הגנה של זכות יוצרים לא כוללת רעיון אלא את הביטוי שלו בלבד. בניגוד למקרים של העתקה מובהקת של דמות שלמה, או קו עלילה מרכזי בסיפור, הרי שברוב המקרים השנויים במחלוקת לא ניתו לשים את האצבע על הגבול המדויק שבו נגמר הרעיון ומתחיל הביטוי. במקרה הזה בית המשפט העליון הבין שהכרעה בנושא הזה לא תהיה בעלת משמעות על שיטת המשפט שלנו ועל סכסוכים דומים עתידיים ולכן החליט להביא את הצדדים לידי פשרה מוסכמת". לדבריו, פשרות מסוג זה נפוצות בתחומי הקניין הרוחני משום שהן בנויות על סיפוק, ולו חלקי, של הרגשות הסוביקטיביים של היוצר, רגשות שמניעים את הסכסוכים הללו יותר מאשר מניעים כלכליים.

"באופן כזה", הוא מוסיף, "התובעת שטוענת שהועתק חלק מהותי מהרומן שלה, מקבלת מחיקה של הקטעים הדומים, ואילו הנתבעת שטוענת שהחלק הדומה אינו מהותי ביצירה, מסכימה למחיקת אותו חלק שהיא עצמה טוענת שאינו מהותי. באופן דומה מקובל להסכים על כך שהצד הנתבע יעביר סכום כסף למטרת צדקה באופן כזה התובעת חשה שהיא לא מונעת מבצע כסף אלא תורמת לחברה את המחיר שהנתבעת שילמה. והנתבעת משלמת ביתר קלות משום שגם היא חשה שהיא לא משלמת פיצוי לתובעת אלא משלמת למען מטרה חשובה בעיניה.לא נעים להגיד את זה כששתי סופרות מתכתשות על פרי יצירתן, וכששני עמיתים שלי שכישוריהם ידועים לכל מנהלים תיק כל כך מורכב, אבל מה שבית המשפט העליון כתב בין השורות זה: עזבו אותנו. זה לא באמת מעניין. תסתדרו ביניכן ונוכל כולנו ללכת הביתה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו