בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התגלו שני שירים שברכט כתב בנעוריו

בשני השירים, שהתפרסמו בעיתון בית הספר, ברכט מאיץ בגרמני האמיתי, זה שעשוי מפלדה וברזל, להתנגד לעולם שעומד בקשיחות נגד הגרמנים

4תגובות

שני שירים לא ידועים של ברטולט ברכט נמצאו בעיתון שערך בנעוריו עם בני כיתתו, בשנים 1913 ו-1914. בשני השירים ברכט הנער מאיץ בגרמני האמיתי, זה שעשוי מפלדה וברזל, להתנגד לעולם שעומד בקשיחות נגד הגרמנים. זוהי הפעם הראשונה שבה השיר מיוחס לברכט והוא מאיר באור חדש את המשורר והמחזאי שנודע בדעותיו הנחרצות נגד המלחמה.

ברכט מתאר בשירים את קרב לייפציג ("קרב האומות") ב-1813 שבו הובס נפוליאון וכותב כיצד גברים גרמנים עם כלי הנשק שלהם הצילו את המדינה. השירים אמנם לא חתומים על ידי ברכט אבל פרופ' סטיבן פרקר מאוניברסיטת מנצ'סטר זיהה אותם כפרי עטו של ברכט, שהיה אז בן 15, משום שבדפי היומן של המשורר מ-1913 יש התייחסות למגזין הספרותי הבית־ספרי שבו פורסמו. ברכט כתב ביומן: "אתמול שלחתי את השיר 'לפני מאה שנה' שכתבתי בלילה. לאחר מכן ראיתי שיש דברים שחסרים בו ושהכותרת שגויה".

Kolbe, Jörg

בספרו "ברטולט ברכט: חיים ספרותיים", שיראה אור בפברואר בהוצאת בלומסברי, פרקר מגלה שברכט אכן שינה את שם השיר ל"1813" ופירסם אותו ליד שיר נוסף שכתב בשם "1913", שציין 100 שנה לקרב לייפציג.

פרקר אמר ל"גרדיאן" כי הנושא הפטריוטי של השירים הוא חלק מהסיבה לכך שהם לא יוחסו לברכט עד כה משום ש"לאנשים קשה להתמודד עם זה". לדבריו, הוא אינו רוצה להשמיץ את ברכט וכי "כמו מיליונים אחרים ברחבי אירופה, בגיל ההתבגרות הוא היה פטריוט אינסטינקטיבית. אני חושב שזה נתיב מעניין".

פרקר קרא מכתבים, יומנים וחומרים שמעולם לא פורסמו כדי לכתוב על חייו של ברכט. הוא בוחן את תהליך הפוליטיזציה של ברכט בזמן רפובליקת ויימאר ואת שנות הגלות שלו. הוא חושף גם מכתב שמעולם לא פורסם שכתב ברכט לבנו, שטפן, שנכתב בארצות הברית בזמן הגלות שלו מגרמניה הנאצית. במכתב כותב ברכט: "המלחמה דרשה אימוץ של חוסר רגישות שהעסיק אותנו מאוד כשהיינו צעירים". עוד כתב שהוא וחבריו עסקו בנושא חוסר הרגישות באופן אישי: "איך אדם נהפך ללא רגיש? הקושי, שלא מיד נראה לעין, היה החברה, שהעירה בנו את הרצון להיות לא רגישים, כשבו בזמן הפכה את היצרנות, הפרודוקטיביות (לא רק בספירה האמנותית), לתלויה ברגישות, כלומר - האדם היצרני היה צריך לשלם את מחיר הפגיעות".

לדברי פרקר, "ברכט תמיד השתמש באירוניה וסרקזם כדי להסתיר את הרגשות האמיתיים שלו בקשר לכל מיני דברים. רק כשכתב לקרוב משפחה, כמו למשל לבנו, היה בהיר ומדויק בנוגע למחשבותיו. הוא הרגיש שהוא ואחרים מבני דורו רצו להיות רגישים אבל היה להם צורך לחשל את הרגישות בימי המלחמה". עוד אמר שברכט היה רגיש יתר על המידה ופגוע מאוד מהחוויות שלו בזמן המלחמה. "זאת הסיבה שהכתיבה המוקדמת שלו עוד מימי מלחמת העולם הראשונה כל כך חשובה. זו הרגישות האמנותית הזאת, זאת שלא היה יכול להרשות לעצמו, זאת שהיה צריך להקשיח, שאותה אני מנסה לבחון בביוגרפיה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו