בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת הסופר גבריאל גרסיה מרקס

מרקס, זוכה פרס נובל לספרות, מת בגיל 87 מסיבוך של דלקת ריאות. ספרו "מאה שנים של בדידות" נמכר ב-50 מיליון עותקים ותורגם ל-25 שפות

45תגובות

הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מרקס מת היום (חמישי) בגיל 87. מרקס, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1982, מת מסיבוך של דלקת ריאות. ב-30 השנים האחרונות הוא חי במקסיקו סיטי ובשנים האחרונות לא הרבה בהופעות פומביות. לפני שנתיים סיפר אחיו כי הוא סובל מדמנציה וכי הפסיק לכתוב. "יש הרבה שמועות, חלקן נכונות, אבל גם הן תמיד מלאות בפרטים מורבידיים", אמר אז האח, ג'יימי גרסיה מרקס. "לפעמים אפשר לקבל את התחושה שהם היו מעדיפים שהוא ימות, כאילו שמותו יהיה חדשות גדולות".

מרקס, שחבריו נהגו לכנותו "גאבו", הוא ככל הנראה הכותב בספרדית הגדול והפופולרי ביותר מאז סרוונטס במאה ה-17. ספרו המונומנטלי "מאה שנים של בדידות" נמכר ב-50 מיליון עותקים ברחבי העולם ותורגם ל-25 שפות.

בין הספרים שכתב וראו אור בעברית: "מאה שנים של בדידות", "אהבה בימי כולרה", "סתיו של פטריארך", "כרוניקה של מוות ידוע מראש", ו"זכרונות מהזונות העצובות שלי". בשנת 2012 ראתה אור הביוגרפיה "גבריאל גרסיה מרקס - חיים", שכתב ג'רלד מרטין, בהוצאת עם עובד.

ספריו של גרסיה מרקס הם הספרים הנמכרים ביותר בשפה הספרדית מלבד התנ"ך. הוא זכה בפרס נובל לספרות בשנת 1982 בזכות "הרומנים והסיפורים הקצרים, שבהם הפנטסטי והריאליסטי מתמזגים לכדי עולם עשיר של דימיון ומשקפים חיים וקונפליקטים של יבשת".

גבריאל גרסיה מרקס הפך את חייו, את ילדותו, ואת ארצו קולומביה וההיסטוריה שלה לספרות שהסעירה קוראים בכל העולם. הוא נולד בשנת 1928 בעיירה ארקטקה בקולומביה וגדל בבית עני על ידי סבו שהיה קולונל שלחם במלחמת האזרחים בקולומביה והשפיע עמוקות על נכדו, ועל ידי סבתו שככל הנראה היתה מספרת סיפורים מוכשרת והאמינה באמונות טפלות בשדים ורוחות. הוא היה ילד שקט וביישן וגדל בין נשים רבות - סבתו, הדודות והבנות הלא חוקיות של סבו. פעם אמר שהאמונות שלהן גרמו לו לפחד מרוחות רפאים.

אי-אף-פי

הזרעים של עבודתו העתידית נזרעו שם בבית ההוא – הסיפורים על מלחמת האזרחים, טבח מגדלי הבננות, תקופת החיזור של הוריו, האמונות הטפלות ועוד. והיתה כמובן מקונדו - העיירה הדמיונית שבה התרחשה עלילת הרומן "מאה שנים של בדידות". מקונדו בה הכל יכול לקרות, בה הגשם יורד במשך ארבע שנים לאחר טבח בעובדי הבננות ופורצת בה מגיפה של נדודי שינה.

גרסיה מרקס זקף תמיד את ההשראה לסיפוריו לעיר ילדותו. בית העץ בו נולד והתגורר עם סבו וסבתו עד גיל 10 הוא כיום מוזיאון. בבית ההוא שמע את סיפורי סבתו, טרנקילינה. מנהל המוזיאון סיפר פעם "טרנקילינה היתה סוג האדם שהיה עוצר באמצע שיחה, מסתכל למעלה ואומר, 'תראה, מלאך עובר כאן'".

הוא למד משפטים אבל לא נהנה מלימודיו ולדבריו בתקופה זו השלים את קריאת כל הספרים החשובים שהחמיץ עד אז ועיצב את סגנונו הספרותי. ראשית קרא את "הגלגול" של קפקא שהדהים אותו, ולאחר מכן התיישב לקרוא את כל הספרות הגדולה. הוא הפך לעיתונאי. בדעותיו היה שמאלני והוא הירבה למתוח ביקורת נוקבת על קולומביה. בנוסף הביע תמיכה גלויה במפלגות השמאל בארצות דרום אמריקה. שנים רבות חי מחוץ לארצו כמעין גולה מרצון. על כתיבת "מאה שנים של בדידות" סיפר שבמהלך חופשה משפחתית באקפולקו שבמקסיקו מצא את הקול שלו, של הרומן, חזר לביתו ובמשך שנה וחצי כתב את הספר.

בשנת 1981 נשאל בראיון ל"פריז ריוויו" אם יש משהו שהספרות יכולה לעשות שהעיתונות לא עושה. בתשובה אמר כי אין דבר כזה וכי "אני לא חושב שיש כל הבדל ביניהן. המקורות זהים, החומרים זהים, המשאבים והשפה זהים. בעיתונות, אם עובדה אחת אינה נכונה היא פוגעת בעבודה כולה. בפרוזה אם יש רק עובדה אחת נכונה יש לך לגיטימציה לכל העבודה כולה. זה ההבדל היחיד והוא טמון במחויבות של הכותב. הסופר יכול לעשות כל דבר שהוא רוצה כל עוד הוא גורם לאנשים להאמין בזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו