בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אריק אבר ומופעי הפואטרי-סלאם הלוהטים

פואטרי סלאם, ענף של ספוקן־וורד הבנוי כקרב של הקראת שירה, סוחף קהל ברחבי הארץ. אריק אבר, מהמייסדים, מעלה מופע חדש ששמו "ביט מילה" ויוצא בהזדמנות זו נגד אמנות לא מתקשרת: "שהאמן יאונן בבית. עם הקהל שיעשה אהבה"

2תגובות

אמנים/ לא מסוגלים להבין/ את ערך עצמם - מטיח אריק אבר באינטונציה מדויקת וקול מהדהד באחד הקטעים במופע הספוקן וורד (שירה מדוברת) החדש שלו, "ביט מילה". אבר מפרט בשיר את כל הסגולות והבעיות של אמנים לאורך ההיסטוריה במאבק ההישרדות שלהם בחברה, אבל על פי הצניעות שמאפיינת אותו בשיחה עמו נדמה שגם הוא לא מבין לגמרי את ערך עצמו: פרפורמר מלהיב, נוטף כריזמה והומור, שמנחה ומוביל לצד אחרים את סצינת ה"פואטרי סלאם" ואמנות הספוקן וורד בישראל בשנים האחרונות.

ערבי ה"פואטרי סלאם" הם קרבות ידידותיים של שירה מדוברת, חרוזה לרוב, המתרחשים מדי חודש בתל אביב, חיפה וירושלים (בקרוב גם בבאר שבע ופרדס חנה) ומקבצים אליהם קהל נאמן. אבר, שיזם את אירועי הסלאם במועדון הלבונטין בתל אביב לפני כשנתיים, לצד נילי קופלר ועמית אולמן, מספר שקהילת מטיחי־השירה גדלה עשרות מונים בשנתיים האחרונות. ביקור באחד מערבי הסלאם באחרונה ממחיש עד כמה: המרתף של הלבונטין עמוס עד להתפקע בחובבי שירה שמצביעים בשְלטים ובמחיאות כפיים לכל מי שעולה לבצע את השיר שלו. האווירה במקום היא של טברנה של משוררים, והם גם יודעים להקריא את שיריהם באופן קצבי ומושך. אבר, מנחה הערב, מייצר מתח פורה ושומר את הקהל קשוב, משועשע וקרוב מאוד לבמה.

חן אליקים

אחרי שנים שבהן השתתף והנחה את אירועי הפואטרי סלאם בתל אביב, אבר זז קצת הצידה ופונה למופע משלו. "ביט מילה", שעולה בתיאטרון החנות בתל אביב ב–7 וב–8 למאי, הוא מופע ספוקן וורד אלקטרו־אקוסטי, שבו אבר והמוזיקאים קובי בן עזרא, יוגב חרובי ורות סגן כהן, מערבבים בצורה הרמונית ואינטימית את השירה של אבר עם מוזיקה ואלתורים קומיים. סגן כהן, שמוסיפה קולות רקע צלולים וחדים, נשמעת כמו קייט בוש צעירה, והדואטים שלה עם אבר הם מרגעי השיא של המופע בחלל הקטן של תיאטרון החנות.

המופע והטקסטים של אבר מלאים בהתייחסויות למרחב העירוני וברפרורים למשוררים שחיו ונשמו את העיר, כמו נתן אלתרמן, אלכסנדר פן וצ'ארלס בוקובסקי. לא שזה מפתיע, שכן אבר, 31, צמח במידה רבה מהרחוב. קצת אחרי הצבא, ובניגוד לחינוך הרוסי שספג בבית והציפיות של הוריו שיהיה מהנדס, הוא טס לאירופה עם בת זוגו אז, שלימדה אותו כמה מאמנויות הקרקס ותיאטרון הרחוב, כולל מופעי אש, ויחד הם הופיעו ונדדו בין בריסל, לונדון, צרפת, גרמניה ואיטליה. אחרי חניית ביניים בארץ, בה העמיק את הידע שלו באמנות הקרקס, הגיע הזוג לטורקיה לחצי שנה שם העלו מופעי אש וליצנות, בין השאר במדרחוב הראשי של העיר, איסתקלאל. בתום נדודים של כמעט שנתיים נרשם אבר ללימודים בתיאטרון החזותי בירושלים. הוא לא שרד שם יותר משנה, אבל במהלכה נחשף לאמנות הספוקן וורד והבין את הצורך בהרצת אירועי פואטרי־סלאם בארץ.

"אחרי שנה בתיאטרון החזותי נסעתי לפסטיבל ספוקן־וורד בעיר אוריאק שבצרפת, והיתה שם תחרות שבה מי שעושה קטע מקבל משקה, אז נרשמתי ונתתי את קטע הספוקן־וורד שלי. הייתי מאוד תיאטרלי אז, והם התלהבו ושאלו אם יש סצינה כזאת בארץ", מספר אבר. "כשאמרתי להם שאין, הם הזמינו אותי לאליפות הפואטרי־סלאם העולמית בצרפת כנציג ישראל. אחרי כמה חודשים נסעתי ולא ממש הצלחתי, אבל המשכתי לטייל עוד כמה חודשים באירופה. כשחזרתי לארץ חיפשתי איפה אני יכול לעשות ספוקן־וורד, כי זה היה מה שהיה הכי חסר לי באירופה - לדבר בעברית".

הריאליטי של השירה

כשאבר חזר לישראל, קצת אחרי שאמן הספוקן־וורד האמריקאי סול וויליאמס הופיע פה, הוא גילה את ערבי הספוקן־וורד במועדון ה"לימה לימה" בתל אביב. שם הוא גם הכיר את עמית אולמן ויחד הם החליטו להקים את הפואטרי סלאם - הפורמט התחרותי של ערבי הספוקן־וורד שהמציא מארק סמית' בשיקגו ב–1984, הכוללים שלטים עם ציונים, הקצבת זמן למקריאים, כמה סיבובים ומנצח אחד בגביע הסלאם הקדוש.

חן אליקים

"פניתי למועדון הלבונטין בתל אביב והם מאוד התלהבו מהרעיון וישר רצו לממש אותו - כי הם ראו את זה בניו יורק. מאז כמעט כל חודש זה קורה. לסלאם השנתי הגדול, בדצמבר, שמרכז אליו את כל הזוכים ממהלך השנה, מגיעים כמעט 400 איש והמנצח טס לצרפת ביוני לייצג את ישראל בפסטיבל הספוקן וורד".

איפה אתם עומדים מול הערס־פואטיקה? שניכם ערבים של הקראת שירה שתפסו תאוצה בשנים האחרונות.

"הפואטרי סלאם זה הרבה יותר שואו, בלי אג'נדה מוכוונת או מחאה שמובילה אותו. בסלאם גם יש יותר דגש על הביצוע ועל אופן ההקראה - אתה צריך לכתוב ממש טוב אם אתה מבצע חלש ביכולות הספוקן־וורד שלך, ולהיפך. אבל חשוב להדגיש שכל אחד יכול להקריא אצלנו, וחלק מהמשוררים שמופיעים בערס־פואטיקה, כמו ישראל דדון וסיגלית בנאי, מופיעים גם בפואטרי סלאם. אנחנו לא עומדים מולם אלא מתקיימים במקביל. יש לנו קהל וקהילת יוצרים שרק הולכים וגדלים, וטוב לנו עם איך שאנחנו מתפתחים".

סיגלית בנאי מתארת את הפואטרי סלאם כ"תוכנית הריאליטי של השירה". כשאני מופיעה שם עם השירים שלי אני פשוט נזרקת לזירה. וכמו במופע גלדיאטורים, הקהל מצביע עלי, מדרג. אני הלחם והשעשועים שלו. מבחינתי, הערס־פואטיקה הוא הבית האוהב, יש בו משהו יותר מורד ורעב. הערס־פואטיקה לא משחק בשירה, הוא כותב כי אין לו ברירה".

במקביל, ממשיך אבר לפתח את יכולותיו בקרקס, ובשנתיים האחרונות הוא הופיע בלהקת "פירומניה", המשלבת מחול, תיאטרון וקרקס, שבה הוא מבצע לדבריו "דמות של ליצן פואטי", שגם מקריא קצת שירה. כיום הוא עובד עם קרקס "ריאקשן ביקום", בית הספר היחיד לאמנות הקרקס בארץ, ובפסח האחרון הוא ביים והופיע בהפקה שיצרו לילדים. "אני אדם מאוד גופני ואוהב תמיד לשלב בין כמה אמנויות", הוא אומר.

גם במופע האישי שלו, "ביט מילה", מבוטאות הגופניות ושילוב האמנויות - תיאטרון, מוזיקה ופואטיקה - בייחוד באינטימיות הגדולה שהוא יוצר עם הקהל. "תעשה אהבה עם הקהל שלך. תאונן בבית, עם הקהל שלך תעשה אהבה", הוא חורץ באחד השירים במופע, בהשפעת צ'ילי גונזלס. יש לאבר תזה שלמה בעניין: "אני רוצה שמי שיגיע למופע שלי ייהנה, שיהיה שם, שיבין. אני מאוד אינטרטיינר במובן הזה, והשירה שלי גם מאוד נגישה. פעם הייתי נעלב מאמנים שמפגינים חוסר עניין בקהל ובאים בגישה של 'זאת האמנות שלי, אם תבין ואם לא'. הרגשתי שליוצר לא אכפת אם אני שם, שהוא לא מתקשר איתי. לי זה מאוד חשוב".

החוויה העירונית טבועה בשירים שלך. בשיר "תל אביב" למשל אתה כותב לעיר: "איך את נותנת שישדדו אותך ככה? / מטר אחר מטר / איך את נותנת להם לבנות חומה בינינו לבין הים". מאיפה האינטימיות הזאת?

"נראה לי שזה קשור לזה שנולדתי בסן פטרסבורג וגדלתי בירושלים ועברתי בלונדון, בריסל ואיסטנבול, ועכשיו בתל אביב. החוויה שלי בארץ ובאירופה היא מאוד עירונית. הסביבה מאוד משפיעה עלי ועל מה שאני כותב. אני חושב שיש הרבה רומנטיקה בעיר והייתי מאוהב בתל אביב בהתחלה, לכן גם לקח לי הרבה זמן לכתוב את השיר עליה. נזהרתי. יש בזה משהו קצת רוסי, הקשר הזה למולדת. אני כותב מאיפה שאני נמצא".

אתה מתעסק הרבה גם בנושאים של אגו, כסף, מעמד. למשל בשיר "הצלחה" או "אמנים לא מסוגלים להבין את ערך עצמם". עד כמה הצלחה חשובה לך?

"את 'הצלחה' כתבתי בבריסל, אחרי חוויה של כישלון. מה זה הצלחה? אני רוצה להרגיש שאני מנסה את מה שאני רוצה לנסות. אם הצלחתי להביא את עצמי לעשות וליצור - מבחינתי זו הצלחה. אני מדבר על איך הצלחה נתפשת בחברה - וזו הצלחה של האגו, לא של הנפש. ממנה אני חושב שעדיף להימנע".

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו