ערב הוצאת מהדורה חדשה לספרו "מות הנזיר", אלון חילו יצא מהארון

הרקע להודעתו, שפורסמה בפייסבוק: פרסום המהדורה החדשה לספרו "מות הנזיר". חילו מספר כי המחשבה על היציאה מהארון הטילה עליו בעבר בהלה עצומה

מיה סלע
מיה סלע
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיה סלע
מיה סלע

הסופר אלון חילו יצא מהארון ובדף הפייסבוק של ידיעות ספרים פירסם טקסט ארוך המסביר את השתלשלות העניינים. ברקע ההודעה: פרסום מהדורה מיוחדת לספרו "מות הנזיר", במלאות עשור להוצאת הספר.

הוצאת הספרים פירסמה את ההקדמה החדשה של חילו לספר, שבה הוא כותב: "המהדורה המחודשת של 'מות הנזיר' שאתם אוחזים בידיכם יוצאת לאור בסיומה של השנה המטלטלת והמשמעותית ביותר בחיי האישיים. בדיוק לפני שנה, בקיץ 2013, בגיל 41, החלטתי לשנות את חיי מן הקצה אל הקצה, להתחבר אל האני האמיתי שלי ואל המיניות האמיתית שלי — ולצאת מהארון".

חילו כותב כי עצם המחשבה על היציאה מהארון הטילה עליו בהלה עצומה "בגלל ההשלכות מרחיקות הלכת שלה על כל מעגלי החיים שלי. הייתי נשוי עם שתי בנות, וידעתי שההחלטה ללכת עם המיניות שלי עד הסוף תביא לגירושים בלתי נמנעים, כפי שאכן קרה במציאות. האנשים הקרובים אלי, בני משפחה וחברים, לא הופתעו כשגיליתי להם שאני הומו. הם הרי קראו את 'מות הנזיר', עם התיאורים הבוטים של אהבת גברים. קיבלתי חיבוק ואמפתיה מהורי ומאחי ואחותי, אבל היחיד שלא הצליח להסכין עם המציאות החדשה היה אני עצמי. אני חושב שלא היה רגע בשנה האחרונה שבו לא חיכיתי לה — למכה האנושה שתנחת עלי בעקבות המעשה הדרמטי שעשיתי. כמו חוזר בשאלה המצפה לעונש אחרי חילול שבת, כך גם אני, נתקפתי גלים של פניקה שהרע מכל יקרה: שאאבד את שפיות דעתי, שארד מכל נכסי, שאישאר בודד עד סוף ימי, בגלל שהעזתי לצאת מן הארון. אבל האם להיות הומו פירושו לקבל עונש?"

חילו כותב כי היום הוא מבין שאלה בדיוק דפוסי המחשבה שהניעו את כתיבת "מות הנזיר": "השכנוע העצמי העמוק שבשורש ההומוסקסואליות עומד משהו רע, טמא, שבגללו — בספר — כמעט חרבה קהילה שלמה, ובגללו — בחיי האישיים — ייחרב כל מה שבניתי בעמל רב. הספר זכה בזמנו ליחס אמביוולנטי מהקהילה ההומו־לסבית: בצד שבחים גורפים, היו מי שזיהו בו חוסר קבלה טוטלי של המיניות ההומוסקסואלית ואף הזהירו מפני הקישור הספרותי בין עלילת דם לבין מיניות קווירית. אבל היום אני יודע שהמחשבות הקודרות האלה הן לא באמת חלק ממני; הן אולי ניטעו בי בילדותי; אולי נשתלו על ידי הרוב הסטרייטי, אבל אין בהן ממש. כמו אצלאן פרחי הישיש והחכם בסוף הספר, גם אני למדתי שניתן להיות אתה עצמך ולהישאר בחיים. להיות מוכן לשלם את המחיר במלואו, אבל גם לדעת שעשית את המעשה החשוב ביותר שניתן להעלות על הדעת — להיות נוכח באמת בחיים שלך, להיות מי שאתה באמת".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ