בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמה סקס יש בערב הקראה בעירום?

כ-50 נודיסטים, גברים ונשים, נפגשו ב"בר קיימא" בת"א לציון "היום הבינלאומי לקריאה בעירום". למה רובם הייטקיסטים, מה הקשר לספנסר טוניק ואיך הסביר אתגר קרת את היעדרותו?

123תגובות

אתגר קרת בסוף לא בא, אבל מארגני ערב ההקראה בעירום היו מרוצים בכל זאת מהאירוע שהתקיים במוצאי־שבת וציין את "היום הבינלאומי לקריאה בעירום". לבר "בר קיימא" בתל אביב הגיעו יותר מ–50 "נודיסטים, נטוריסטים, מאווררי גוף, אוהבי עירום ושונאי טקסטיל" מכל הארץ, שהתכנסו בחדר עם תקרה נמוכה ואור חזק מדי, שני מיקרופונים, וכיסאות משרדיים מרופדים, אותם כיסו במגבות אישיות כמו בסאונה.

את האירוע ארגנו חברי תנועת "פשטות", שמנסים לגייס את כל המתפשטים בישראל לקהילה אחת, ולגייס ערומים חדשים. כל אחד הוא חבר פוטנציאלי. לפני האירוע הזה אורגנו מפגשים במסגרת שירה־בציבור בעירום, רחצות ליליות בים ובבריכה, פסטיבלים למודעות הגוף, ערבי הכנת סושי וגם מסיבת ספא בעירום, בה הם שיכנעו את מפעילי הספא לכבות את מצלמות האבטחה. על קירות ה"בר קיימא" נתלו צלליות צבעוניות, הדפסים אנושיים של האמנית לימור תמיר, שבאחת הפעילויות הקודמות צבעה את הערומים מכף רגל ועד ראש והטביעה את חותמם הפיזי על קנבסים. "לקח שבועיים עד שכל הצבע ירד ממני," הודה אחד מהם.

הגעתי למקום חצי שעה לפני פתיחת הדלתות כדי לפגוש את חברי התנועה, שבשלב זה היו לבושים מכף רגל ועד ראש, חולצותיהם מעוטרות בעיגולי זיעה. הבטתי סביבי על ההכנות המרוגשות, על פיזור הבייגלה־שטוחים לקערות ובדיקות הסאונד וחששתי שנקלעתי לערב כישרונות צעירים של חברת הנדסה אפרורית.

נילי ממן

עופר, מתכנת בחולצת פולו תכולה ומכנסי ג'ינס, סיפק לי חומר רקע הכרחי: לדבריו הגרעין שממנו פרחה תנועת העירום "פשטות" התגבש כבר באוטובוסים בדרך לצילום העירום ההמוני של האמן ספנסר טוניק, שהתקיים בשנת 2011 בים המלח. "לפני כן כל אחד מאיתנו התפשט בחוף אחר. ומאותו רגע, התחברנו לקבוצה..." בעוד אנחנו מדברים, מארגני האירוע התפשטו בצהלת שמחה. חלקם נותרו יחפים, אף אחד לא הסיר את משקפי הראייה או טבעת הנישואין שלו. סובבתי את הראש וגיליתי שגם עופר ערומכו; הוא מחייך אלי. "תמיד כיף להתפשט" הוא אומר, "חיכינו לכך שכל עובדי המקום יצאו, חוץ מאיש הסאונד שאמר לא איכפת לו. העירום משחרר, והוא נותן תחושות נהדרות של חופש, קבלה עצמית, וההבנה שכולנו יפים וזה לא משנה באיזה מידה אנחנו, איפה יש לנו צלקות ומה ההיקפים".

ענבל גולדברג, שותפה בחברת תיכנות שלפני רגע לבשה מכנסים פרחוניים וגופיית ספגטי אדומה, והזכירה לי את מאיה מרון, מתיישבת לידי בשיכול רגליים. בלי בגדים, אתאר אותה כאשה רצינית עם קול נעים, שביל בצד בשיער ומשקפי ראייה, ואני כבר לא בטוחה אם היא מזכירה לי את השחקנית הזו. לדבריה יש לארגון שאיפות מרחיקות לכת, "אנחנו רוצים לרכז קהילה גדולה ולהראות שיש הרבה פעילות נטוריסטית בארץ, ואז להשיג מטרות: חופים נטוריסטים או שעות רחצה מוגדרות, מקומות בטבע לאירועי עירום. אנחנו לא רוצים לשמור על זה בסוד. זה נורמלי, זה כיפי וזה בריא. הקהל שלנו צריך לצאת מהארון — ומתכולתו — ולרכז את הכוח שלו".

נילי ממן

אסור להציץ

כדי לשבור את הקרח הם התבדחו שהאורגיה תתחיל רק אחרי שאלך. הקוד החברתי שמונע מאירועים כאלה מלהפוך למסיבות חשק, הוא שמירת מרחק. אסור להציץ, להציק או לבהות, בטח שלא לגעת, כדי שנשים וגברים יוכלו להרגיש מוגנים. יש להימנע מלהתעסק עם הפלאפון, בעיקר לא לצלם. בכל זאת נראה שהמקריאים שהיו מוכנים לעמוד חשופים בצריח, כל העיניים עליהם, מודעים לכך שלא משנה עד כמה עוצמתי הקטע שהם מקריאים, עיני הקהל ינדדו מטה, ינתחו וישוו כל איבר ומום בגופם לזה שלהם, כי הפרפורמנס הוא הטקסט, המדיום הוא המסר, ומולם עומדת האות השביעית באלפבית, שלרוב לא תופסת כזה מקום מרכזי בערבי שירה.

אני השתדלתי בכל זאת להסתכל להם בעיניים, להתמקד בתוכן, ואם יש משהו בולט מדי, להפנות מבט להדפסים הצבעוניים, עד שאשה עדינה עם שרשרת זהב גדולה לחזה, פדיקור מוקפד ורשת צבעונית סביב חלציה, תיארה על הבמה את החוויה שלה בפסטיבל העירום "פשוט": "ביום הראשון רק חקרתי את הערוות של כל מי שהיה סביבי. ביום השני חזרתי לראות פנים. ביום השלישי השלתי את כסותי..."

נותרתי לבושה, אך בהשראתה הבנתי שאפשר לשחרר את הצוואר ולהתרשם מהסביבה. בקהל, יש שרובצים על ספות, מלטפים את הכרס שלהם או מבליטים את הריבועים בבטן, חושפים ורידים ברגליים, שקי אשכים מדולדלים, פופיקים בולטים ושקועים, קעקועים, פטמות חומות, פצעוני תחת, קפלים, שיבה, עקמת, צלקות ניתוחים, נקודות חן, צמידי רגל, סנדלים, כתמי לידה, שפמים, פרחים בשיער, שיער פזור, פלומות, תלתלים, לק באצבעות הרגליים, קמטוטים וחריטות, סימנים כחולים, צלוליטיס, נמשים וערווה פרוותית. זה לא עירום אירוטי ולא תמונה ממגזין פלייבוי, אולי סצינה מפרק של "סוף שבוע פרוע" עם לואי ת'רו. אין באירוע הזה שום דבר בראשיתי, ו"בר קיימא" הוא לא גן עדן, ומי שמגיע מעורר מינית במהרה ישוב לתנומתו. אפשר לדמות את זה לחווית האני־רוצה־את־הכסף־שלי־בחזרה של חוף הנודיסטים האירופי אליו מגיעים כדי לשטוף את העיניים בפורנו רך נטול פסי שיזוף, ונתקלים רק בקשישים אקסהיביציוניסטים.

די מהר מובן שארגון "פשטות" מהווה קבוצת תמיכה למי שחורגים מסטנדרט היופי המקובל. כאלה שהרימו ידיים מהמרדף אחר אמירה אופנתית, מהדיאטה או ממכוני הסרת השיער, והחליטו להתמודד עם הנתונים הטבעיים כפי שהם, להציג כל כשל חיצוני כדי להבליט את היופי הפנימי. זיגי שחר, מתכנת בן 37 ומקים תנועת "פשטות", מודה: "אני שמן מאוד. העירום החברתי מאפשר לי להעריך את הגוף שלי, לקבל את הגוף של האחר. אני אוהב למצוא את השונה. את הנכות, את מבנה הגוף, את הצבע השונה. זה הופך את המגוון האנושי למסקרן".

נילי ממן

מחברת סגולה תואמת

נועם, מתכנת שלבש לכבוד המאורע רק עניבה חגיגית מעוטרת ביהלומים כחולים, קורא לעירום החברתי "ערומתרפיה", ומצא בקהילה הזאת מסגרת תומכת. לדבריו, "העירום הוא פילטר לאנשים מדהימים. אף פעם לא היה לי חבר'ה. בילדותי עברנו דירות כל הזמן. רק בגיל 40 מצאתי את החבר'ה שלי בפשטות. העירום הוא העניין המרכזי רק בשלושים השניות הראשונות, אחרי זה הכל טבעי, פשוט וזורם".

כשאני תוהה על הגיוון המזערי בקהל, רובו ככולו אנשי הייטק, הוא מסביר, "יש קשר חזק בין הייטק לעירום, שקשור לשחרור מחשבתי ולפתיחות, ויש גם הרבה דתל"שים בחבר'ה, שיצאו מעולם דתי לחוץ אל עולם משוחרר, ואז עלו עוד מדרגה לנטוריזם, להתעלות חילונית".

במהלך הערב עלה לבמה גבר ממושקף עם מבטא זר. ערום כמובן, עם שיזוף אחיד של בעל נסיון. לאחר שהקריא את השיר שחיבר אמר: "הקיץ אני מציין 40 שנות עירום. זה קרה לי לגמרי במקרה. מאז אני שם. עברתי הרבה שלבים. לאחרונה אני מגלה ניתוק בין עירום לבין מיניות, וזה נותן לי חופש מוחלט להיות עירום. אני לא מתבייש בגוף שלי למרות שהוא רחוק מלהיות מושלם. מבחינתי הייתי הולך עירום לכל מקום. רק המסגרת החברתית מגבילה אותי".

נילי ממן

זיגי שחר הזמין לאירוע סופרים צעירים ומשוררים שיסכימו אפילו להתפשט על הבמה כדי להקריא את יצירותיהם. הוא גם הזמין את הסופר האהוב עליו, אתגר קרת, להקריא בעירום את "חברה שלי ערומה" מתוך ספרו "אניהו". תשובתו של קרת היתה: "שלום זיגי, אני לא פנוי בתאריך הזה, וגם אם הייתי, יכול להיות שהייתי מתבייש מדי להגיע לאירוע ולהקריא ערום או לבוש (אני מאוד מגוון כשזה מגיע ללהיות נבוך), אבל מאוד־מאוד אשמח אם תקריא את הסיפור באירוע. אני מאוד בעד קריאה ואני גם בעד עירום (כתבתי לא מעט סיפורים על עירום), אבל, כפי שציינתי, גם ביישן שלא ברא השטן".

בושה היא מחסום. וגם הפחד מכך שאחד הערומים מגיע עם כוונות נסתרות. או שקרוב משפחה שחוטא בשירה יפציע. אך לאחר שהיה ברור שכל יושבי החדר מתייחסים לעירום באופן נינוח וטבעי, המבוכה הגדולה נותרה אצל לובשי הבגדים. בלטנו בחדר, ארבע הנשים שנותרו לבושות — אשה שלבשה שמלה שחורה דרמטית, שרשרת זהב דקיקה, משקפי ראייה עבים ושעון נוצץ, ונופפה במניפה אדומה, שתי צעירות שהגיעו בטרמפים בירושלים ועמדו מאחור, וכתבת "הארץ" בשמלה כחולה קטנה ומחברת סגולה תואמת. יש משהו פרובוקטיבי בלהיות אובר־דרסד באירוע נודיזם, כמו חרדי בחוף ירושלים. משום מה, המבטים שחלפו על בליטות הבשר נעצרו דווקא עלינו בניסיון פיענוח. הותרנו פתח לסקרנות ומקום לדמיון, למרות שמתחת לבגדים הגוף שלנו סתמי בדיוק כמו של כולם.

שמחתי לשמוע מגולדברג שהתנועה לא מתנערת מהביישנים: "באירוע כזה חשוב שיהיה נוח גם לאנשים לבושים ולמתפשטים חלקית. אנשים באים כדי להתנסות בעירום, ולוקח להם זמן לצבור אומץ. לפעמים הם מתפשטים במהלך האירוע. כל אחד והקצב שלו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו