בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלעדי

חמש טיוטות משיריו של יהודה עמיחי שלא ראו אור

יהודה עמיחי כתב במחברות, על פתקיות או בגב דפי חשבון. בתו, עמנואלה, שתתארח בשבוע הבא בכנס השפה העברית "לשון ראשון", חושפת כאן לראשונה חמישה שירים שלא ראו אור

7תגובות

"קשה לי לדמיין אותו עם לפטופ בבית קפה, אני חייבת להגיד", אומרת עמנואלה עמיחי, אמנית המחול, הווידיאו והפרפורמנס, בהתייחסה לאביה. היא היתה בת 21 כשמת. הוא היה בן 54 כשנולדה. לפני כחצי שנה מלאו 90 להולדתו של יהודה עמיחי, שבעיני רבים נחשב ל"אבי השירה העברית המודרנית". השנה ימלאו 15 למותו.

עמיחי מכר את הארכיון האישי שלו לאוניברסיטת ייל בארה"ב לפני מותו. הארכיון כולל טיוטות השירים בכתב ידו, מכתבים שקיבל ופתקים רבים שכתב. מאז הוא נמצא במחלקה לשירה מודרנית בינלאומית בספריית "ביינקה" של האוניברסיטה. בתוכו מסתתרים אוצרות ספרותיים, שמעת לעת נחשפים לציבור הרחב בידי המשפחה.

לא רק התוכן שלהם חשוב ומעניין. גם מהצורה אפשר ללמוד לא מעט על חייו של המשורר. “זה כתוב על פיסות נייר כאלה. מחברות על מחברות, חתיכות דף... לפעמים זה נכתב על הצד האחורי של חשבונות חשמל", אומרת בתו.

חמישה שירים היא מסרה כעת לפרסום ב"הארץ". הם עוסקים במוות ובאהבה. "חומרים שעוד לא פורסמו מעולם, חלק מהארכיון", כדבריה. "אני לא יודעת אם לקרוא להם שירים שלמים... זה מספר מחשבות, רעיונות, חלקי שירים", היא מסבירה.

***
לערוך לוויה לאוהבים
בלי שהם ישימו לב, כמו  מת
שלא שם לב.
ללכת אחר מיטתם
המוזהבת, בשכבם
בעמידה ובהליכה
בבגדים חגיגיים ולא 
בולטים.
אחרוני המלווים כבר מדברים
לא על אהבה  אלא 
על עסקים וחדשות.
***

אביה, כך סיפרה, היה נוהג לכתוב ואחר כך להניח את הטקסט. "למנוחה, לדגירה כזאת", כדברי בתו. בהמשך חזר אליו שוב, "לתהליך של עריכה נוספת". השירים ששלחה כעת שייכים לקבוצת טקסטים פרי עטו, ש"עוד לא עובדו ועוד לא עברו את השלבים הנוספים אחרי שנכתבו", כדבריה. “הם אולי עברו שלב אחד, אבל עוד לא נכנסו לשלבים שבהם הם מתפרסמים".

אפשר למצוא בהם דוגמאות לשלבי עריכה שונים, “לראות איזשהו תהליך, למרות שלטעמי הם די שלמים, אבל אין לדעת מה העורך היה אומר עליהם", היא מוסיפה.

אביה התייחס לתהליך הכתיבה בראיון אחרון ל"הארץ", שפורסם ב-1999, כשכבר היה חולה. "מתי אתה יודע ששיר גמור?”, הוא נשאל אז. "אני אחד מהגברים המקנאים בנשים רק בגלל העניין של ההריון. אז תשע שנים או תשעה חודשים זה לא הבדל גדול כשמדובר בשנות אור. אגב, הצירים באים הרבה לפני הלידה, והלידה עצמה היא כולה תענוג", השיב.

את השיר הגמור, כמו תינוק, היה מניח בעריסה. "אני מניח אותו ונותן לו קצת להתבשל כמו ריבה, ואז אני בודק אם זה לא העלה עובש. ואם לא — אז טוב. זה בדיוק כמו טבח, היודע מתי לכבות את האש", אמר.

***
את איפשרת לי לא לאהוב
את האנושות כולה ולא את אלוהים.
נתנו חשיבות לכל המילים שלנו
מילים צריכות להיות קשות כמו יהלום
לחתוך את הזכוכית של המציאות.
הגורל שקבע אותנו יחדיו
לא היה חמור אבל הוא היה חזק
ומוחלט כאצבע המנגן
שקובע גודל הצליל.
אחר כך צלילים אחרים.
***

יעקב אגור

ההקבלה למטבח הופיעה גם בדברים אחרים שאמר, בהתייחסו ליחס בין המשורר לקהל. "בעניין הזה אני כמו איכר, שמביא עגבניות לשוק ואנשים קונים. אז מה, אני אגיד להם שאסור לעשות מהן סלט או מרק, ושגם אסור לזרוק אותן על פוליטיקאים? כשאני נותן משהו — אני נותן, וזהו", אמר.

בהגיגים פרי עטו על כתיבה ושירה, אשר פורסמו ב"הארץ" ב-2002, כתב עמיחי עוד על הקשר בין מזון לכתיבה: “מתי התחלתי לכתוב. כשקראתי שירים של אחרים וחשתי שאחרים לא מבטאים אותי לגמרי. אז החלטתי לעשות בעצמי. כמו אדם שנמאס לו לאכול ומתחיל לבשל בעצמו. אחרי כן הוא פותח מסעדה. בסוף הוא שוב מבשל לעצמו. ולא מבשל".

***
תמונת אישה
כמו גמל מוכשרת היא עתה
ללכת במדבר בלי לשקוע.
ולמלא עצמה במים ושמים
למשך של שנה שנתיים.
דבשת זיכרונות הולכת מתנשאה
עיניים עצובות מלחץ המשא.
שלדי הנסיונות של אחרים בדרך.
הסער בא:כניעה. כריעה על ברך
***

בשבוע הבא תתארח בתו עמנואלה בכנס השפה העברית "לשון ראשון" (15-12/1), שייערך בראשון לציון זו השנה השמינית. באירוע תחת הכותרת "כותבים במחברת" יופיעו סופרים ויוצרים, שממשיכים לכתוב בכתב יד גם בעידן הדיגיטלי. עמנואלה תספר שם על הקשר בין אביה, כתב היד שלו, השירה ותהליך היצירה והכתיבה, ואף תציג כתבי יד שלו.

"אנחנו חיים היום בעידן שבו הכתיבה נעשית ברובה באופן מאוד ישיר. אנשים כבר כמעט לא כותבים בכתב יד. הכל נעשה דרך הקלקה. האותיות הן די דומות. אפשר אמנם לשחק עם הפונטים, אבל יש שבלונות מוכנות מראש", היא אומרת. "בכתב, מנגד, יש יש משהו מאוד אישי, ראשוני, ישיר ומחובר לגוף", היא מוסיפה.

כאמנית שמגיעה מהתחום שבו הגוף הוא הכלי, היא מתחברת היטב לאביה, שכתב את שיריו בעט. "יש בכתיבה מן המשכיות כזאת, לטעמי. היא שומרת על קשר פיזי וראשוני מאוד עם הגוף. הצורה של האותיות היא מאוד אישית. לכל אדם יש את כתב היד שלו ורק שלו. יש ייחודיות, שהיום כבר כמעט ונעלמה", היא אומרת.

אביה כתב כל חייו בכתב יד. הוא נולד אמנם ב-1924, עשרות שנים לפני כניסת המחשב האישי לחיינו, אך נפטר ב-2000, כשסופרים ומשוררים אחרים כבר החליפו את העט והנייר בצג ומקלדת. מכונות כתיבה, מהסוג שהיום הוא כבר פריט מוזיאלי, לא היו חלק מציוד העבודה שלו. "הוא תמיד כתב בכתב יד. אני, כאדם שעובד עם הגוף, יכולה מאוד להבין את הצורך לכתוב בכתב ידך. זה עולם שהולך ונעלם”, אומרת בתו.

***
לפעמים אני הולך
כאילו בתוכי יש מצבה
עם שמות רבים
(ואתם חושבים שאני זקוף וקשה)
ולפעמים אני בחוץ כמצבה
ובפנים ילד חי
כמו עובר של עצמי.
***

"אבא שלי היה אדם מאוד פיזי. אני תוהה לפעמים איך הוא היה מגיב לכל זה... מצד שני, הוא היה גם מאוד פתוח לשינויים", היא מוסיפה. “יכול להיות שהוא היה משתמש במחשב, אבל אני חושבת שבסופו של דבר הוא היה נשאר עם העט. העט והפתק בכיס היו נשארים". יש עוד הרבה חומרים פרי עטו של עמיחי שמחכים לראות אור, הוסיפה בתו. בימים אלה הם נאספים לקראת פרסומם בספר שייצא לאור בארה"ב בהוצאת Farrar, Straus and Giroux. כשהתבקש להשיא עצה למשורר צעיר, אמר: "עצה אחת: אל תזרוק כלום. לפעמים שורה שלא רצית בה, שורות אחרות יתחילו לצמוח סביבה אחרי עשרים שנה".

“יש לי המון שירים, בכל הספרים, על מחלה ועל מוות. והנה, נשארתי בחיים", אמר עמיחי ל"הארץ" שנה לפני מותו. הפתקים של עמיחי אכן נותרו גם 15 שנים אחרי מותו בטרם עת. העיסוק במוות בולט גם בחמשת השירים של עמיחי שמובאים כאן.

***
לא הכל הבל.
לפעמים יוצאים לך
מן הפה דברים
שאפשר עוד לחוש
אותם ממש,
מילים לנגוע בהם,
גושים מתוקים, כדורים פורחים.
***



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו