בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אתה לא יכול לכתוב ככה, הם יהרגו אותך"

המשורר הגולה העיראקי סלאח אל־חמדני מבקר בישראל. בראיון הוא מספר איך נתקל בשירה בפעם הראשונה בכלא ואיך היה לחזור למולדת

7תגובות
איזבל לגני

מפתיע עד כמה שזה יישמע, הפעם הראשונה שסלאח אל־חמדני, המשורר העיראקי הגולה בפריז, נתקל בשירה – היתה דווקא בכלא בעיראק, כשהיה כבר בן 20. "היה אסיר אחד שכל ערב שמעתי אותו קורא משהו בקול", מספר חמדאני בשיחת טלפון בעת ביקורו בישראל (השיחה נערכה בעזרת המתורגמנית אן סופי רוזיה). "מה שהוא קרא היה נשמע כמו שיר, אבל לא הבנתי מה זה, לא הכרתי את זה, חשבתי שאולי הוא קורא בקוראן".

הסקרנות של אל־חמדני התעוררה ובסופו של דבר החליט לשאול את האסיר מה הוא קורא בכל ערב.

"שירה", היתה התשובה שקיבל.

"מי כותב שירה?" שאל חמדני.

"כל אחד שיש לו הרבה רגשות יכול לכתוב שירה", ענה האסיר.

"יש לי הרבה רגשות", אמר אל־חמדני, "אני יכול לכתוב?"

"כן, אתה יכול", ענה האסיר.

כעבור כמה ימים כתב אל־חמדני שיר בעצמו, ובהתרגשות גדולה הראה אותו לאסיר חובב השירה. האסיר קרא את השיר, קימט את הדף במהירות והשליך אותו לפח: "אתה לא יכול לכתוב ככה, הם יהרגו אותך", אמר לאל־חמדני.

אבל האזהרה הזאת לא הפחידה את אל־חמדני, היא עשתה את ההיפך הגמור. "התגובה שלו גרמה לי להבין שזה חשוב לכתוב ושזה עושה משהו לאנשים, שיש לזה כוח, ששירים הם כמו נשק", הוא אומר.

מאז הימים הללו בכלא כבר פירסם אל־חמדני, יליד 1951, יותר משלושים יצירות, בהם רומנים, שירה וסיפורים קצרים. הוא הגיע לישראל כאורח "מקום לשירה" כחלק מיריד הסופרים הבינלאומי, והשתתף בשני ערבים, האחד בסינמטק ירושלים, והשני בתל אביב, ב"סדנאות הבית" של אורית גידלי ואשכול נבו, לצד רוני סומק וגלעד מאירי. את סומק הוא מכיר היטב. השניים אף הוציאו לא מזמן ספר שירה משותף שראה אור בצרפת. בספר, ששמו "בגדד־ירושלים", מודפסים שיריו של חמדני בערבית ובתרגום לצרפתית, ואילו שיריו סומק מופיעים בעברית ובתרגום לצרפתית.

איזבל לגני

למה כלאו אותך בעצם בעיראק?

"באתי ממשפחה ענייה מאוד", מספר אל־חמדני, "אז לא היתה לי ברירה אלא להתגייס לצבא. שירתתי כצנחן ושלחו אותי למחנה בצפון. במחנה היו גם אנשי השירות החשאי של סדאם חוסיין. הם היו תופסים ילדים כורדים ומענים אותם כדי שההורים שלהם יסגירו את עצמם. כשראיתי את זה, ידעתי שאני לא יכול לקבל את זה".

אז מה עשית?

"אני וכמה חברים שלי ניסינו להציל את הילדים האלה ולהבריח אותם מהמחנה, אבל אנשי השירות החשאי גילו את זה וככה נעצרנו ונשלחתי לכלא" .

לאחר ששוחרר מהכלא עזב אל־חמדני את עיראק ועבר לצרפת, "גיליתי שאני ברשימה השחורה של השלטון", הוא אומר, "וזה אומר שאין לי מה לחפש בעיראק". הוא מספר שבחר בצרפת בגלל אלבר קאמי. "כשיצאתי מהכלא המשפחה שלי לא קיבלה אותי מפני שהייתי בכלא, אז עברתי לגור באיזה חדר זול באזור רע של העיר. למרות שזה היה אזור של זונות ופשע, היו שם גם בתי קפה עם ספרים, ואנשים שמשחקים שחמט. אפילו במקומות האלה אפשר למצוא בבגדד ספרים. נהוג לומר על הספרות הערבית ש'כותבים אותה במצרים, מפרסמים בביירות וקוראים בבגדד'. שם, באחד מבתי הקפה, נתקלתי בספר של אלבר קאמי, 'המיתוס של סיזיפוס', והוא עשה עלי רושם רב. כשחשבתי לברוח מעיראק, הדבר היחיד שעלה בדעתי זו צרפת של אלבר קאמי, למרות שהוא במקור אלג'יראי כמובן".

אתה מושפע ממשוררים אירופים או ממשוררים ערבים?

"אני אוהב כל מיני סופרים, אני פתוח מאוד לכל מיני סגנונות. לא למדתי באוניברסיטה, ככה שאני לא יודע בכלל לומר מה ההבדלים בין שירה אירופית לשירה ערבית. אם תראה לי שיר לא אדע לומר אם זוהי שירה אירופית או ערבית".

באיזו שפה אתה מעדיף לכתוב?

"אני מעדיף לכתוב בצרפתית, יש יותר אנשים שקוראים שירה בצרפתית".

גם בגלות בפריז אל־חמדני המשיך בפעילות פוליטית נגד משטרו של סדאם, ובמשך שנים לא היה לו קשר עם משפחתו. רק אחרי נפילת משטרו של סדאם ב–2004, הוא זכה להתאחד עם משפחתו בבגדד. בשנות גלותו הִרבה לכתוב על מולדתו. אחד השירים הידועים שלו נקרא "בגדד אהובתי". ובשיריו אפשר למצוא שורות כמו "ושם, הרוצחים מחלקים את השלל, את גופת האהובה!" המתייחסות לעיראק שאחרי המלחמה.

איך היה לחזור לארץ שעזבת אחרי כל כך הרבה שנים?

"קשה להסביר את זה בכמה מלים. זו תחושה כבדה מאוד. צריך ספר שלם כדי לתאר מה אתה מרגיש כשאתה חוזר למולדת שלך אחרי 30 שנה".

-----------------------------------------------------------------

חרטה

הימים 
שצמחו על גבול בְּקָרֵינוּ
קטפתי אותם בשבילך 
יום אחרי יום 

ועכשיו איני יודע מה לעשות 
במחר המתקרב
ובחצי הירח 
התועה באור השחר 
זרוק מעל החומות 


מתוך "בגדד־ירושלים", תירגמה: רותם עטר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו