טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בנימין הרשב, מחוקרי הספרות החשובים בישראל, מת בגיל 87

הרשב, שהקים בין היתר את החוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב, העמיד דורות של תלמידים וחוקרים, לימד באוניברסיטאות חשובות בעולם והיה גם משורר ומתרגם

תגובות

חוקר הספרות בנימין הרשב מת אתמול (חמישי), בגיל 87. הרשב היה מחוקרי הספרות החשובים בארץ, שהעמיד דורות של תלמידים וחוקרים, פרופ' לספרות באוניברסיטת ייל וגם משורר ומתרגם חשוב.

הוא נולד בשם בנימין הרושובסקי בוילנה שבפולין בשנת 1928. משפחתו נמלטה מאימת הנאצים לאורל, ובשנת 1948, אחרי שהצטרף לתנועת דרור החלוץ הצעיר והיה לעורך כתב העת של המגזין "להבות", עלה ארצה. הוא התגייס לפלמ"ח ולחם במלחמת העצמאות.

אחרי המלחמה השתקע בירושלים ולמד לתואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית בספרות עברית, יידיש, מקרא והיסטוריה של עם ישראל. לאחר לימודיו הפך למרצה לספרות עברית באוניברסיטה העברית, עד שהתמנה ב–1965 למרצה לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. שנה אחר כך הקים בה את החוג לתורת הספרות.

אתר פרס א.מ.ת

"הוא היה המורה העיקרי שלי בירושלים ואחרי כן הוא ואני ויוסף האפרתי, ששנינו היינו תלמידיו, הקמנו בתל אביב את החוג לספרות כללית", נזכר חוקר הספרות והעורך פרופ' מנחם פרי. "אנחנו ותלמידים נוספים שלו היינו אסכולה, עם גישה משלנו לחקר הספרות. הוא היה מורנו הנערץ". במסגרת האסכולה התל אביבית גיבשו הרשב ותלמידיו גישה לחקר והבנה של טקסט, במרכזה הועמד הקורא. "הוא ייסד מפעל מגלומני, חוג שפרץ כחוג מוצלח עם הקמתו, כתב עת בעברית 'הספרות' וכתב עת באנגלית שהפך ל–''Poetics Today ואת מכון המחקר הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה", מוסיף פרי, "מצד אחד עסק בדברים הכי קטנים, צלילים בשירה, ומצד שני בתיאוריות הגדולות ביותר. את כל האמצע הוא השאיר לתלמידיו והיה פתוח ונוח".

הרשב החל את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת ייל, אבל מעולם לא סיים אותם. הוא קיבל תואר פרופסורה באוניברסיטת תל אביב בלי שהיה לד"ר. במשך השנים היה פרופ' ופרופ' אורח בשורת אוניברסיטאות חשובות בעולם בהן אוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, אוניברסיטת אינדיאנה בבלומינגטון, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת אוקספורד ואוניברסיטת הרווארד. מ–1986 ועד למותו התגורר בעיר ניו הייבן בקונטיקט והצטרף לאוניברסיטת ייל כפרופ' לספרות השוואתית, פרופ' ללשון וספרות עברית וכפרופ' ללשונות סלביות.

במקביל לקריירה האקדמית נודע הרשב כמשורר יידי וכמשורר עברי, לאחר שפרסם שירים תחת הפסבדונים גבי דניאל. הוא עסק גם בתרגום שירה ונודע במיוחד בזכות תרגומיו את ברכט ואת שלום עליכם. בשנת 2000 זכה בפרס ירושלים לשירה על שם אורי צבי גרינברג. ארבע שנים אחר כך זכה בפרס "קורט" בתחום הספרות הביוגרפית בזכות הביוגרפיה שחיבר על הצייר היהודי מארק שאגאל, ובשנת 2005 זכה בפרס א.מ.ת על מפעל חייו. ב–2008 זכה בפרס עקביהו לחקר השירה העברית.

"הוא היה אדם שופע כריזמה ומרצה מחונן", מוסיף פרי. "משורר, תרגם קילומטרים של שירה ובשנים האחרונות, עם פרישתו, כתב את כל מה שלא הספיק לכתוב בכל ימי חייו. רק לפני שלושה חודשים יצא לו ספר באנגלית, שמסכם פרסומים ומחקרים שלו. אין תחליף לתרומה שלו, לכתיבה על הצד המוזיקלי של השיר. אין חוקר שמתקרב אליו בתיאוריה של מטאפורה ומהו טקסט. החוקר הכי חשוב בחקר הספרות בארץ במאה ה–20". הרשב הותיר אחריו אישה, ברברה, שלושה ילדים, ונכדים. הוא תרם את גופתו למדע.

פרופ' מיקי גלוזמן, ראש החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב: "בגלל נסיבות חייו הרשב ידע המון שפות על בוריין. אנגלית ועברית ויידיש, רוסית, גרמנית, צרפתית, ומכולן הוא תירגם לעברית. הוא היה מחבורת 'לקראת' בשנות ה–50, חבורה יצירתית שחבריה היו נתן זך, משה דור, יהודה עמיחי ודוד אבידן, מי שהשפיעו הכי הרבה על הספרות. הוא היה האינטלקטואל הגדול של החבורה ומי שהציג בפניהם שירה מודרניסטית בריטית ורוסית. הוא השפיע לא רק על האקדמיה, אלא על החיים הספרותיים בארץ והיה דוגמה לעירוב בין החיים האקדמיים לספרות עצמה. איש אקדמיה משכמו ומעלה ואדם שהבין מה הם החיים הספרותיים.

"היתה לו עין מדהימה לכישרון ונדיבות יוצאת דופן ומשהו אנרכיסטי לחלוטין בחוסר העניין שלו בהיררכיה. הוא הקים את החוג לספרות בו חנה קרונפלד הגיעה ללמוד ותוך שנה הוא הפך אותה למתרגלת. לא עניין אותו שהיא צעירה או שעדיין לא גמרה תואר ראשון. הוא פגש בכנס צעיר אמריקאי בשם בריאן מקיי והפך אותו לעורך כתב העת החשוב שהוא הקים 'poetics today'. כשהייתי בתחילת התואר השני שלי הוא ביקש ממני לערוך את כתב העת של החוג. זה דבר שלא נעשה והרבה מהקולגות שלו התנגדו לכך. הוא זיהה אנשים וידע לפרגן מאוד. זה היה חלק מהגאונות שלו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות