שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

סייד קשוע בניו יורקר: "הנציג הבולט ביותר של החיים הפלסטיניים בישראל"

בכתבה שכותרתה "גולה בחגורת התירס", מספר קשוע על האירוניה הכרוכה בכך שסופר פלסטיני עוזב את ישראל כדי ללמד עברית סטודנטים יהודים בארה"ב

איתמר זהר
איתמר זהר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתמר זהר
איתמר זהר

הסופר והפובליציסט סייד קשוע עומד במרכז כתבת פרופיל נרחבת המתפרסמת בגיליון החדש של כתב העת "ניו יורקר". בכתבה, שכותרתה "גולה בחגורת התירס", מוצג קשוע, המתגורר בימים אלה בשמפיין שבאילינוי, כ"נציג הבולט ביותר של החיים הפלסטיניים בישראל".

קשוע, בן 40, בעל טור שבועי במוסף "הארץ", מדבר בין השאר על הסדרה שלו "עבודה ערבית" ששודרה בערוץ 2 ועל ספריו, בהם "ערבים רוקדים" (שגם עובד לסרט קולנוע) ו"ויהי בוקר". הוא אומר שהתאהב בעברית אבל לא בהכרח בשפה. הוא מתייחס בכך לרומן שהיה לו עם נערה יהודייה בשנה האחרונה שלו בתיכון בירושלים שבו היה התלמיד הערבי היחיד. "אהבתי אותה כמו שאפשר לאהוב רק באהבה ראשונה", הוא אומר, "אבל אמא שלה לא הסכימה לקשר. היא אמרה לי: ' אני לא רוצה שהבת שלי תחיה בכפר ערבי".

סייד קשועצילום: אוליבייה פיטוסי

אחרי התיכון, כשהחליט להישאר בירושלים ולכתוב, בין השאר בשבועון "כל העיר", הוריו התאכזבו מכך, לדבריו. "אמנות היא ליהודים", אמרה לו אז אמו. "מיעוטים צריכים מקצוע".

בקיץ שעבר החל ללמד כמרצה אורח בתוכנית ללימודי ישראל אוניברסיטת אילינוי בשמפיין. באחרונה האריך את החוזה שם בשלוש שנים. בכתבה ב"ניו יורקר" הוא מספר על האירוניה הכרוכה בכך שסופר פלסטיני עוזב את ישראל כדי ללמד עברית סטודנטים יהודים בארצות הברית. הוא גם מדבר בגלוי על ילדיו ועל החשש שלו מכך שלא יהיה לו מקום שבו ירגישו שייכים: "לא כאן ולא כאן ולא כאן". הסופר, שגדל ביישוב טירה במשולש, מוסיף: "רציתי שיהיו להם חיים נוחים יותר. אבל אתה לא יכול לגדל ילדים בישראל על ערכים של שוויון מלא. בכל אופן לא ילד ערבי. לילד יהודי אתה יכול לשקר בעניין. אבל כשילדיי יגלו שאין להם זכויות כמו ליהודים, לאן הם ילכו?" הוא מסכם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ