שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אלכסנדרה אלטר, ניו יורק טיימס
אריקה ג'ונג. "סקס לא נעלם, הוא פשוט משנה צורה"צילום: KRISTA SCHLUETER / NYT
אלכסנדרה אלטר, ניו יורק טיימס

שתי מילים רודפות את אריקה ג'ונג ב–42 השנים האחרונות: זיון מרוכסן. ג'ונג טבעה את הצירוף הזה בספרה "פחד גבהים" מ–1973 (תורגם לעברית בהוצאת זמורה ביתן), שהיה לרב מכר ונמכר במעל ל–27 מיליון עותקים. הביטוי נכנס ללקסיקון התרבותי כשם קוד לסקס לא מחויב וחופשי מהשלכות. הוא הפך את ג'ונג לגיבורה פמיניסטית לעת מצוא ולסמל לשחרור האשה בסקס, ותרם לקידום הקריירה שלה ולאפיונה.

הוא גם נכתב כסאטירה, לפי ג'ונג, אבל זכה לדעתה לפרשנות מוטעית, כאילו מטרתו לעודד תשוקה בלתי מרוסנת. "הביטוי 'זיון מרוכסן' (במקור zipless fuck) התפרש לא נכון", אומרת ג'ונג, בת 73, בריאיון שנערך בדירתה באפר איסט סייד במנהטן. "אני אומרת ב'פחד גבהים' שמדובר בפנטזיה ובאידיאל אפלטוניים, ושאף פעם לא היה לי זיון כזה, אבל אנשים מתעלמים מזה כנראה".

עכשיו, כעבור עשרות שנים, היא שולפת וממתגת מחדש את הביטוי בספרה החדש, "Fear of Dying" (פחד למות), הרואה אור בימים אלה ומתואר כספר המשך "רוחני" ל"פחד גבהים".

לעומת "פחד גבהים" (Fear of Flying, במקור — פחד טיסה), שזעזע את הקוראים בתיאורים מפורשים של התיאבון המיני והעצמאות של גיבורת הספר, איזדורה וינג, הספר החדש מתעמת עם איסור אחר, עיקש יותר, בכך שהוא מתאר — בפרטנות בוטה וללא כחל ושרק — סקס בין קשישים. הדמות החדשה של ג'ונג, סבתא בשנות ה–60 לחייה, היא אשה תאוותנית ומלאת חיים המחפשת סיפוק לתאוות הבשרים שלה באתר לסקס מזדמן ושמו zipless.com.

אריקה ג'ונג מרצה על תהליך הכתיבהקרדיט: PEN America

"תמיד רציתי לכתוב את הספרים לנשים שעדיין לא קיימות, ולכן חשבתי שאני צריכה לכתוב על אשה מבוגרת שהיא מינית, מושכת, ורוצה לחיות את החיים במלואם," אומרת ג'ונג. "למרבה הצער זה לא דבר שהחברה מרימה על נס, ואני מקווה שהרבה נשים מבוגרות שיקראו את הספר הזה יבינו שסקס לא נעלם, הוא פשוט משנה צורה".

במרכז הסיפור עומדת ונסה ווֹנדֶרמן, שחקנית לשעבר, שמפחדת נואשות מההזדקנות ומהמוות. היא מחפשת מפלט מנישואיה נעדרי המין לגבר מבוגר ממנה בשנים רבות, שסובל מחוסר תפקוד מיני, וצדה לה מאהבים באינטרנט. המפגשים הסוריאליסטיים שבאים בעקבות זאת — חליפת מסרים בדואר האלקטרוני עם גבר שמציג את עצמו במשלוח תצלומים בוטים, מפגש עם גבר שרוצה שהיא תלבש בגד גוף מלייטקס שחור, הרפתקה לא מספקת במלון עם אהוב נעורים שכיום הוא נשוי — מותירים את ונסה בתחושה מטרידה שהקיץ הקץ על חיי המין שלה (מאחר שזה ספר של אריקה ג'ונג — הם כמובן לא נגמרים).

כמה מהקוראים ומהמבקרים רואים בספר תיקון מבורך בנוף תרבותי שמקדש את הנעורים ולעתים קרובות מתעלם מנשים מבוגרות, או דוחק אותן לתפקידי בתולות זקנות או מכשפות בלות. "יש בתרבות תהום ענקית בכל הנוגע לנשים בשכבת הגיל הזאת בתור גיבורות ספרותיות, בתור יצורים רומנטיים ובתור יצורים מיניים; אצל גברים אין תהום כזאת", אומרת נעמי וולף, מחברת "מיתוס היופי". "נשים לא מפסיקות להיות כל הדברים האלה גם כשהן מתבגרות ומגיעות לעשורים המאוחרים של החיים".

"Fear of Dying" מגיע בעיצומו של דיון ממושך על המכשולים החברתיים והתרבותיים הניצבים בפני נשים מבוגרות. הקומיקאית איימי שומר הגחיכה את התופעה הנפוצה של דחיקת שחקניות מבוגרות לשוליים במערכון שזכה לצפיות רבות, ומבוסס על הנחת היסוד האבסורדית — ובעצם לא ממש אבסורדית — ולפיה שחקנית מתבגרת עלולה לאבד את נחשקותה בן לילה. מטפלים וכוהני מין פרסמו עשרות ספרי הדרכה וספרים לעזרה עצמית בכותרות כגון "סקס לקשישים" ו"סקס אחרי גיל 50". יש גם ספר היתולי ושמו "סקס אחרי גיל 60". כל דפיו ריקים.

אבל הנושא לא זכה לעיסוק נרחב בספרות הפופולרית. "נשים לא קיבלו רשות להרגיש תשוקה בגיל 60", כותבת ג'ונג בספר החדש. "היינו אמורות להיהפך לסבתות ולפרוש למצב של א־מיניות שלווה".

ג'ונג החלה את הקריירה שלה בתור משוררת, ופרסמה שני ספרי שירה; רק אחר כך מכרה את "פחד גבהים" לאהרון אשר, עורך שרשימת הכותבים שלו מנתה את סול בלו, פיליפ רות' וארתור מילר. אשר צפה שספרה של ג'ונג יימכר ב–3,000 עותקים, היא מספרת.

עטיפת ספרה החדש של ג'ונג

אך הרומן, המספר על משוררת צעירה שנוסעת לווינה עם בעלה ומנסה לממש את הפנטזיות שלה ולנהל רומן מחוץ לנישואים, נהפך לרב מכר היסטרי ולאבן דרך תרבותית. ג'ון אפדייק טען שהוא דומה באיכותו ל"התפסן בשדה השיפון", והנרי מילר שיבח אותו והגדיר אותו כהישג ספרותי פורץ דרך. הספר תורגם ל–40 שפות, ולדברי פמיניסטיות מהגל השני, סלל את הדרך לביטוי העצמי של נשים.

"הדבר המובהק באמת בספר באותה תקופה היה הרעיון שאשה יכולה לבעוט במוסכמות של דרך הכתיבה של סופרות, ולכתוב בגילוי לב ובהומור על נושאים שנחשבים טאבו לנשים:, אומרת שלי פישר־פישקין, מרצה לספרות אנגלית באוניברסיטת סטנפורד.

ג'ונג פרסמה מאז שלושה ספרי זיכרונות, עוד חמישה ספרי שירה ושמונה רומנים אחרים, ובהם ספר היסטורי וספר על המשוררת סאפפו מיוון הקלאסית, אבל אף אחד מספריה זכה לפופולריות ש"פחד גבהים" זכה לה. היא מספרת שלפעמים הרגישה לכודה בשל הקישור ההדוק בינה לבין האלטר־אגו הפיקטיבי שלה, איזדורה. "'פחד גבהים' הולך אחריי לכל מקום", אמרה.

עשר שנים חלפו עד שהצליחה לכתוב את הספר החדש. בתחילה ניסתה להציב במרכזו את איזדורה כאשה מבוגרת וחכמה יותר, אבל הרגישה שהחזרה לדמות הזאת מאולצת. "היה כל כך הרבה מטען סביב 'פחד גבהים'," היא אומרת. "המשקל של הציפיות האלו היה מפחיד מאוד".

בסופו של דבר דחקה ג'ונג את איזדורה לתפקיד אורח קטן בתור חברה מעשית, ויצרה את ונסה, שיש לה כמה תכונות בולטות המשותפות למחברת. היא נעזרה בספר כדי להתעמק בתהליך המייסר של ההתבוננות בהזדקנותם האטית של הוריה, בפחד לאבד את המראה המצודד ואת החיוניות שלה, בחדווה של היותה סבתא וביחסיה עם בתה, מולי ג'ונג־פאסט, שכמו ונסה, התמודדה עם התמכרות לסמים.

האישיות החמימה והפטפטנית של ג'ונג ונטייתה לטשטש את הגבולות בין החיים לבדיה מניבות לעתים קרובות ספרים עסיסיים. פעם כתבה על סטוץ שהיה לה עם מי שהיה באותה התקופה בעלה של מרתה סטיוארט, אנדי סטיוארט, ביריד הספרים בפרנקפורט. אבל העלילות האוטוביוגרפיות לפעמים מקשות על חבריה, בני משפחתה, בעליה לשעבר ומאהביה לשעבר. (נישואיה בפעם הרביעית, לקן בארוז, עורך דין המתמחה בגירושים, נמשכו 26 שנה). אחותה, סוזנה דאו, תקפה אותה בפומבי בכנס ב–2008 על "פחד גבהים", ואמרה שהספר הביך אותה ואת בעלה משום שג'ונג כתבה דמויות המבוססות עליהם.

ג'ונג־פאסט, שעוסקת אף היא בכתיבה, אומרת שלא קראה את "פחד גבהים" ואינה מתכוונת לעשות זאת, ומציינת שלא היתה בוחרת "בעדיפות ראשונה" לשחזר את תקופת השיקום שלה בספר. נדמה שהסצנות מנסיעה של אם ובתה למרפאת גמילה רחוקות מלהיות בדיוניות, וכמה פסקאות בהן דומות מאוד לתיאור המופיע בספר הזיכרונות האחרון של ג'ונג כמעט מילה במילה, עם דיאלוג ותיאורים זהים.

"אני לא קוראת את הספרים שלה," אומרת ג'ונג־פאסט. "למען הבריאות הנפשית שלי, עדיף שלא אקרא אותם".

כמה מבקרי ספרות הסתייגו מהאזכור העצמי של ג'ונג וממנהגה למחזר את עצמה. בסקירה ארסית של ספר הזיכרונות שלה מ–2006 ב"אטלנטיק" נכתב שנגזר על ג'ונג "לחקות את עצמה לנצח" מאז ההצלחה של "פחד גבהים", והמבקר לעג לה על שהיא "מגלה עניין עמוק כל כך בעצמה".

בסקירה מוקדמת של "Fear of Dying" כתב מבקר האתר הספרותי "Kirkus Reviews" ש"לבלות כמעט 300 עמודים עם ונסה זה כמו לשבת בטיסה טרנס־אטלנטית ליד נוסע שלא מפסיק לדבר אבל אין לו מה להגיד".

ג'ונג אומרת שפיתחה עור עבה משהיה לה בתחילת הקריירה, ושהיא מתייחסת לביקורות שליליות באופן פילוסופי. "אין לנו יכולת לשלוט בתדמית שלנו בעולם", היא אומרת. "אבל אני אפגע בכל זאת, אם אחרי שהקדשתי עשר שנים לספר הוא לא ימצא חן בעיני הקוראים".

יש לה תומכים רבים וקולניים, ובהם הסופרת סוזן צ'יבר; הסופר ההיסטורי קן פולט, שאמר שהספר החדש הוא "אריקה במיטבה"; והסופרת ג'ניפר ויינר, שציינה ש"פחד גבהים" הוא אחד ממקורות ההשראה הספרותיים שלה.

"'פחד גבהים' פתח הרבה דלתות ופקח הרבה עיניים, וגרם לאנשים להסתכל על האשה הנחמדה שיושבת לידם ברכבת במבט אחר, ולדעתי ל'Fear of Dying' תהיה השפעה דומה" אומרת ויינר.

גם וודי אלן, אחד הגיבורים הקומיים הנערצים על ג'ונג, אהב את הספר החדש, ובאופן בלתי צפוי כתב את דברי השבח המצוטטים על דש העטיפה שלו. "נזכרתי במשפט המפורסם שלו, 'אני לא מפחד למות; אני פשוט לא רוצה להיות שם כשזה יקרה', ולכן חשבתי שמן הראוי שהוא יקרא את הספר," מספרת ג'ונג. "הדבר הראשון שהוא אמר כששלחנו לו את הספר היה, 'אני אף פעם לא כותב דברי שבח על ספרים'. אבל אחר כך הוא חזר בו".

אל הכתבה ב"ניו יורק טיימס"

מאנגלית: אורלי מזור־יובל

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ