שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מחר יוכרז הזוכה בפרס מאן בוקר הבריטי לספרות

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הסופרת האמריקאית אן טיילר, בין המועמדים לפרס השנהצילום: אי־פי
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

מחר יוכרז הזוכה בפרס מאן בוקר הבריטי, הפרס הספרותי החשוב ביותר בבריטניה ומהיוקרתיים והחשובים בפרסים הספרותיים בעולם. אבל נדמה שהשערוריה, או לכל הפחות אי הנחת, ממתינות מעבר לפינה, עוד לפני שהוכרז השם. רק שני בריטים, טום מקארתי, על ספרו Satin Island וסנג'יב סהוטה לספרו The Year of the Runaways נבחרו לרשימה הקצרה של המועמדים לפרס, שהתפרסמה בחודש שעבר. הדבר דווח בהרחבה בעיתונות הבריטית, בנימה ברורה של טרוניה, שכן, לא זו בלבד שמקומם של הבריטים התמעט כל כך, כל ארבעת המועמדים הנוספים שנכנסו לרשימה הקצרה מתגוררים בארצות הברית. שתיים מתוכן סופרות אמריקאיות — אן טיילר, לספרה A Spool of Blue Thread והניה יאנאגיהרה עבור ספרה A Little Life. ושני הסופרים הנוספים ברשימה — הג'מייקני מרלון ג'יימס, על ספרו A Brief History of Seven Killings (ג'יימס הוא הסופר יליד ג'מייקה הראשון שזוכה להיכנס לרשימה הקצרה בפרס) והניגרי צ'יגוזי אוביומה, על ספרו The Fisherman מתגוררים גם הם בארצות הברית.

ספרו של טום מקארתי Satin Island

ההסבר לטרוניה מתחלק, כך נדמה, לשניים. עד 2013 היה פרס מאן בוקר, בסך 50 אלף ליש"ט, שמור לסופרים מחבר העמים הבריטי בלבד. לפני שנתיים שונו הכללים כך שמועמדים מכל העולם יכולים לזכות בפרס, ובלבד שספריהם נכתבו באנגלית ופורסמו בבריטניה. בשנה שעברה, השנה הראשונה בה חלו הכללים החדשים, זכה האוסטרלי ריצ'רד פלאניגן, החלטה שגררה ויכוחים מרים וחשש להשתלטות של סופרים אמריקאיים על הפרס.

העניין האמריקאי דווקא הוא חלקו השני של ההסבר; באופן מסורתי הספרות האמריקאית מתקבלת ביחס מזלזל מטעם עולם הספרות שמחוץ לה. סופרים אמריקאים אינם נכללים דרך קבע ברשימות הזוכים בפרסים היוקרתיים מחוץ לארצם. כך למשל, הפעם האחרונה שבה זכה אמריקאי בפרס נובל לספרות היתה ב–1993, אז זכתה טוני מוריסון. ב–2008 אמר הוראס אנגדהל, אז ראש ועדת פרס נובל, כי "ארצות הברית מבודדת מדי ואינה שותפה בדיאלוג של הספרות". לפיכך, אמר: "אירופה היא מרכז העולם הספרותי". בשנה שעברה הוסיף ואמר כי "הספרות המערבית נפגעת מאוד בגלל שיעורי כתיבה יוצרת ותמיכה כלכלית בסופרים". אמריקה, יש לציין, מטפחת מסורת ארוכה של חממות לכותבים וסדנאות כתיבה אקדמיות.

ספרו של סנג'יב סהוטה The Year of the Runaways

אלא ש"הגרדיאן" הבריטי מצא דווקא נחמה בגיוון התרבותי שברשימה הקצרה בה בחרה ועדת הפרס. ספרה של טיילר, ה–20 במספר, מספר על יחסים משפחתיים בין בני הדורות השונים. ספרו של מקארתי מספר על אנתרופולוג החוקר תאגידים, אבל עוסק בעולם המודרני על תאגידיו חוצי המדינות והגבולות, הרגלי האינטרנט של החיים בו ומחיריהם. ספרו של סהוטה, מפרט "הגרדיאן", שונה בתכלית ומספר על הודים צעירים הנמלטים מתת היבשת באמצעות נישואים מזוייפים וויזות סטודנט לטובת חיים בעיר שפילד הבריטית. 750 העמודים בספרה של יאנאגיהרה עוסקים בחיים העומדים בצל ילדות תחת התעללות. ספרו של ג'יימס הוא רומן רב קולות על ההיסטוריה המודרנית של ג'מייקה וספרו של אוביומה מדגים את מצבה החברתי הסבוך של מולדתו באמצעות סיפורם של ארבעה אחים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ