בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיכום שנה בשוק הספרים: פחות ספרי ביכורים, יותר ארוטיקה

סיכום 2015 בחנויות הספרים בישראל עגמומי במיוחד. מו"לים מדווחים על צניחה במכירות בהשפעת חוק הספרים, ורק ספר אחד שפורסם בשנה החולפת זכה לתואר "ספר זהב". מה השתנה בטעמם של הקוראים ומה הציפיות מ–2016?

56תגובות
שבוע הספר ת"א 2015
תומר אפלבאום

ספר העיון "ההיסטוריה של המחר" שכתב יובל נח הררי, "שלוש קומות" של אשכול נבו ו"מלכת היופי של ירושלים" מאת שרית ישי לוי, "ללכת בדרכך" ו"הנערה שהשארת מאחור" — שניהם מאת ג'וג'ו מויס, ספר הילדים של דיסני "לשבור את הקרח" ו"גריי" של אי־אל ג'יימס — כך נראית רשימת הספרים הנמכרים ביותר בשנת 2015 ברשתות הגדולות, צומת־ספרים וסטימצקי. אבל מה מגלה הרשימה על הטעם הספרותי כיום בארץ? עד כמה הושפעה הרשימה הזאת מחוק הספרים, ולמה אף אחד בתחום — לא סופרים, לא מו"לים ולא הרשתות עצמן — אינו מסכים להסגיר את המספרים שמכרו הכותרים ברשימה?

2015 היתה עוד שנה מורכבת מבחינת שוק הספרים. בתחילת 2014 נכנס חוק הספרים לתוקפו, ושני עקרונותיו המרכזיים החלו לפעול על השוק: הראשון, ספרים חדשים לא ייכללו במבצעי המכירה בשנה וחצי הראשונות לצאתם; והשני, חלקם של הסופרים בתמלוגים מהמכירה יגדל. מאז אוקטובר 2015 החלו ספרים לצאת מהגנת 18 החודשים. מבחינה זו נדמה ש–2015 היא השנה הראשונה שבה אפשר לבחון את השפעות החוק בכללותו על השוק, אבל נדמה שמבחן מלא יותר יהיה דווקא בשנה הנוכחית, שבה ייצאו מדי חודש עוד ועוד ספרים מההגנה.

כך או כך, סירוב עיקש של הרשתות ושל המו"לים הוא התגובה האחידה שיקבל מי שינסה לברר כמה עותקים מכרו אותם ספרים רבי־מכר בשנה החולפת — ונדמה שלא בכדי. היקפי המכירות, כך הולך ומתברר, נפגעו מהחלת מחירים מוגנים על כותרים חדשים. כך, למשל, הודה סופר מוכר כי מעולם לא מכר מעט כל כך מספריו בשבועות הסמוכים לצאתם לחנויות. גורם בתחום המסחרי באחת מהוצאות הספרים הגדולות הודה ב"ירידה דרמטית במכירות בהשוואה לשנה שעברה ועוד יותר בהשוואה לשנתיים קודם. זה אומר שיכולת למכור השנה בצורה משמעותית פחות מבתקופה שלפני חוק הספרים — ועדיין להיכנס לרשימת רבי המכר 2015".

עדות דומה סיפק גם מו"ל מוכר. "יש לי ספר ברשימות רבי המכר השבועיות כבר כמעט שלושה חודשים", הוא אמר. "בדרך כלל בשלב הזה הייתי מוכר ממנו 20 אלף עותקים. עכשיו אני בקושי מגיע ל–10,000. המספרים נחתכו".

שלוש קומות

בלי קולות חדשים

עדות גלויה ומפתיעה מספק הסופר אשכול נבו, שספרו "שלוש קומות", שיצא במארס האחרון, טיפס לראש הרשימה. גם פסגת הרשימה הנחשקת, הוא אומר, אינה גבוהה כל כך. "זה ש'שלוש קומות' התקבל כמו שהתקבל על ידי הקוראים משמח אותי מאוד כיוצר. לא היה לי קל לכתוב ולפרסם אותו, ומכל ספרי הוא אולי החריף והטעון ביותר. גם התגובות שקיבלתי מקוראים היו הכי חזקות שקיבלתי, וזה נותן לי כוח לתהליך כתיבה חדש שאני נמצא בראשיתו".

אבל במבט רחב יותר על שוק הספרים, אומר נבו, "אנחנו כשנתיים מאז כניסת 'חוק הסופרים' ונדמה לי שאפשר להגיד בביטחון מלא שמדובר בכישלון חרוץ. במתכונתו הנוכחית החוק פוגע בהוצאות הספרים, בחנויות, בקוראים, ובפירוש לא מיטיב עם הסופרים, שבעבורם לכאורה הוא חוקק. בסופו של דבר, בגלל החוק, המכירות ירדו באופן דרמטי כל כך שאף אחד לא מרוויח. בנוסף, נוצר עיוות: מכיוון שאפשר לתת הנחה רק על ספרים ישנים, הספרים החדשים לא מממשים את התנופה שהיתה יכולה להיות להם, כי המחיר שלהם מרתיע את הקוראים. ספרי ביכורים לא נמכרים כלל, וגם ספרי ילדים חדשים לא מגיעים לקהל. הורים לא קונים כי המחיר שלהם מופרז, ואי אפשר להאשים אותם.

ההיסטוריה של המחר

"מתכונתו הנוכחית של החוק לא השיגה את המטרות שלה ומה שיותר גרוע, היא מסבה נזק תרבותי", מוסיף נבו. "לא נכנסים קולות חדשים למחזור הדם של הספרות וכשאין רעננות, יש ניוון. אני תמה על חברי הסופרים שרואים את הדו"חות המספריים שאני רואה ולא מבינים שצריך לחשוב על החוק מחדש. לא לבטל אותו ולחזור לתחרות הפרועה שהיתה לפניו, אבל כן לשנות אותו".

אתה לא מרוויח יותר על מכירת כל עותק מהספר?

"בחישוב הכולל אני בוודאי לא ארוויח יותר. כנראה פחות. אבל גם אם הייתי מרוויח יותר, חשוב לי יותר לגעת בקהל גדול של אנשים והחוק הבריח קונים מחנויות הספרים שעכשיו מוכרות צעצועים ומטריות — הן פשוט צריכות להתקיים. ספר שמונח כאבן ללא הופכין זה הרבה יותר עצוב מספר שנמכר בהנחה, ומשהו במתכונת הנוכחית של החוק פשוט לא עובד. יכול להיות ששווקים גדולים כמו צרפת וגרמניה יכולים להכיל שני מחזורי חיים לספר אחד. מתברר שהשוק שלנו קטן מדי לזה. הספר שלי מכר משמעותית פחות מהקודמים, וגם אם יהיה גל נוסף של מכירה אחרי שהספר ייצא מההגנה, עדיין תהיה ירידה של 50% במקרה הרע או 30% במקרה הטוב. הכוונות של מי שהיה מעורב בחוק היו טובות, אבל התוצאה היא פיאסקו. ועכשיו צריך לחשב מסלול מחדש".

אשכול נבו: "כיוון שאפשר לתת הנחה רק על ספרים ישנים, החדשים לא מממשים את התנופה.
אלון רון

למען ההגינות יש לומר שהעמדה שמציג נבו אינה משותפת לכל הגורמים בעולם הספרות. אמנם רובם סבורים שיש להכניס תיקונים בחוק, אבל רבים חושבים שתקופת המבצעים הפרועה שקדמה לחוק היתה גרועה יותר וכי בסופו של דבר יתרגלו הצרכנים למחירים שונים, גבוהים יותר, לספרים.

אשר לנתוני המכירות, יש להזכיר כי גם לפני חוק הספרים לא נטו ההוצאות לחלוק מידע על המכירות. המספרים מאחורי היקפי המכירה היו תמיד סוד מסחרי שנשמר ככזה לתועלת כל הצדדים: הסופרים יכולים לשמור על כבודם ולנהל משא ומתן למעבר להוצאה אחרת מבלי שהיקפי המכירה המדויקים יהיו גלויים, וגם להוצאות הספרים ולרשתות נוח לשמור על עמימות פיננסית.

הדרך היחידה לדעת כמה מכר ספר, או לפחות להעריך את הנתון, היא הגדרתו כספר זהב או פלטינה. מעמד זהב ופלטינה הם תעודת כבוד שמעניק איגוד המו"לים לספרים אחרי שמכרו 20 אלף או 40 אלף עותקים (בהתאמה). כדי לזכות בכך יש צורך באישור מטעם רואה חשבון, והמכירה אינה מתוחמת לפרק זמן מסוים, כך שספר יכול לזכות בתעודה הנחשקת גם שנים ארוכות אחרי שראה אור.

חמישים גוונים

אבל נדמה שגם הספרים שזכו ב–2015 בתעודת זהב ופלטינה משקפים את ההידרדרות במכירות. רק ספר אחד שהופיע ב–2015 זכה בתעודת "ספר הזהב" — "שלוש קומות" של נבו. כלומר, הוא היחיד שאפשר לומר בביטחון כי מכר לפחות 20 אלף עותקים מאז צאתו במארס 2015. "הבשורה על פי יהודה" של עמוס עוז זכה גם הוא בתואר, אך הוא הופיע באוקטובר 2014. בנוגע ל"ההיסטוריה של המחר" של יובל נח הררי, שהופיע גם הוא ב–2015 ולפי דירוגו בטבלאות נראה כמועמד לתעודת זהב או פלטינה, מסר איגוד המו"לים כי לא התקבלה אצלו בקשה מההוצאה לתעודה כזאת. מעבר לשלושת אלה, הסיכוי לפענח כמה בדיוק מכר ב–2015 ספר המוגדר "רב מכר" אך אינו מוגדר "זהב" או "פלטינה" — נמוך. גם הניסיון להגיע לאומדן מושכל כלשהו נכשל, שכן בירור עם גורמים שונים העלה תמונה לא אחידה ויצר תחושה שהמשיבים — כולם באנונימיות מלאה — משחקים עם המספרים.

היתה סיבה להתגאות

ובכל זאת, מה ניתן ללמוד על טעמיו של הקורא הישראלי הרוכש ספרים ברשתות הגדולות? ומה השתנה ברשימות הספרים הנמכרים ביותר במשך השנים? בחינת חמשת רבי המכר הגדולים של 2015, ללא קשר לשפת מקור או סוגה, מציגה תמונה מעניינת של הקורא הישראלי ושל התהליכים העמוקים המשפיעים על הקריאה. בראש הרשימה ל–2015 מצוי "ההיסטוריה של המחר" ואחריו "שלוש קומות", "ללכת בדרכך", "לשבור את הקרח" ו"גריי" (הרשימה נמסרה על ידי סטימצקי; צומת ספרים לא מסרה רשימה מאוחדת). לפי הרשימה המובילה, הקהל הישראלי מעדיף ספרים מתורגמים, תוך העדפה נוספת לספרות קלילה. מהרשימה נעדרים השנה שמות מוכרים ונחשבים כמו רוברטו בולניו, מישל וולבק או ג'"מ קוטזי — לכולם יצאו ספרים חדשים בארץ בשנה החולפת.

"פעם היתה הבחנה בין ספרות טובה לספרות בידורית, כזו שלא תצטרף לנכסים של ההיסטוריה התרבותית", אומר פרופ' מנחם פרי, עורך סדרת הספריה החדשה. "רשימת רבי המכר טישטשה את ההבחנה כי אנשים התחילו להתייחס לרב־מכר כבעל איכות. בארץ, חלק גדול מרשימת רבי המכר בעבר כלל ספרים נחשבים, למשל של סופרים כמו נטליה גינזבורג ואלזה מורנטה (שהיו בפסגות הרשימה), סאראמאגו וטוני מוריסון. גם הסופרים הקאנונים שלנו היו שם — יעקב שבתאי למשל, דוד פוגל. היום הרשימה כוללת יותר ויותר ספרי טיסה או ספרים בידוריים".

פרופ' מנחם פרי: "'אלה תולדות' של אלזה מורנטה מכר בזמנו עשרות אלפי עותקים. לדעתי, ספק אם היום היה נכנס לרבי־המכר
מוטי קמחי

אם יעקב שבתאי היה יוצא היום, הוא לא היה מצליח?

"מה באמת היה קורה ליעקב שבתאי אם היה יוצא היום? ל'אלה תולדות' של אלזה מורנטה שמכר בזמנו עשרות אלפים רבים? לדעתי, ספק אם היום הוא היה נכנס לרשימה. אופי הקריאה השתנה".

עינת ניב, העורכת הראשית בהוצאת כתר, נחרצת פחות. "רשימת הספרים הנמכרים מעניינת ומגוונת, יש בה ספרות מעולה לצד ספרים קלילים יותר, 'פיל־גוד בוּקס', בייחוד בגזרת הפרוזה המתורגמת", היא מבחינה. "זו תופעה שאנחנו ערים לה — הקהל בישראל מאמין בסופרי המקור הבולטים — עמוס עוז, צרויה שלו, דויד גרוסמן, אשכול נבו ויונתן דה שליט, אבל בגזרת הפרוזה המתורגמת הוא מחפש בעיקר הנאה וקלות קריאה. הספרים הקלים והשמחים הם חלק ממגמה רחבה של הסרת אחריות, התיילדות אפילו. גל ספרי הצביעה למבוגרים, למשל, הוא כזה".

נועה מנהיים: "גם לכתוב ספרות אסקפיסטית טובה זה קשה
דניאל צ'צ'יק

איך כזה?

"הוא בא להנעים, הוא אסתטי, הוא מעביר את הזמן ובעיקר — יש בו עולם שמישהו כבר צייר בעבורך. לך נותר רק לצבוע ולהישאר בתוך הקווים".

"קשה להתווכח עם הנתונים הברורים", אומרת גם נועה מנהיים, עורכת ספרות המקור בהוצאת כנרת זמורה ביתן. "אחרי שנים ארוכות שרשימת רבי המכר היתה ספרות יפה וגבוהה כמעט באופן בלעדי, וזאת היתה סיבה להתגאות כישראלים — המצב השתנה. פעם היינו מסתכלים על רשימות רבי המכר האמריקאיות בהתנשאות, היום הקורא הישראלי מיישר קו".

למה לדעתך זה קורה?

"אנשים מחפשים לברוח יותר ויותר, או לארוטיקה או לספרות מתח — שניהם ז'אנרים שפעם לא היתה להם בולטות בכלל, ואם היתה, אז קטנה מאוד. זה לא שאין כאן ספרות יפה, 'שלוש קומות' נמצא בראש הרשימה בשתי הרשתות, ו'כאב' של צרויה שלו הוא בהחלט לא ספרות קלה. אנשים שילמו על 'שלוש קומות' מחיר מלא, הם לא בחרו בו מתוך פשרה כלכלית. אבל חוץ ממנו נראה שהצורך שלנו באסקפיזם הולך וגדל.

"אני לא ביקורתית כלפי זה", מוסיפה מנהיים, "אני לא חושבת שאיבדנו את הטעם הספרותי. גם לכתוב ספרות אסקפיסטית טובה זה קשה. המציאות כל כך שתלטנית, שכדי שמשהו יצליח לגזול אותך ממנה, בין שכדי לשאת אותך לגבהים ספרותיים או כדי להרחיב לפנטזיה, צריך לעבוד קשה מאוד. אני לא מזלזלת בהישג הזה, ואולי אנשים מרגישים שהם רוצים לברוח. אני שמחה שהם עדיין רוצים לברוח לספרות".

עינת ניב: "הקהל מאמין בסופרי המקור הבולטים אבל בגזרת הפרוזה המתורגמת הוא מחפש בעיקר הנאה וקלות קריאה.
אריק סולטן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו