שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מישל וולבק וברנאר־אנרי לוי מחליפים מהלומות בספר חדש

בספר, הכולל חליפת מכתבים בין השניים, וולבק מכנה את לוי "פילוסוף עקר־מחשבה אבל עתיר קשרים". לוי משיב לו: "למה לי לאמץ את הנטייה שלך להרס עצמי מתלקח, משתלח, מיוסר? אני לא אוהב ניהיליזם"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מישל וולבק (משמאל) וברנאר-אנרי לוי באולפן טלוויזיה בפריז ב-2008
מישל וולבק (משמאל) וברנאר-אנרי לוי באולפן טלוויזיה בפריז ב-2008צילום: אי־אף־פי
אבנר שפירא

מה קורה כששני אנשי רוח צרפתים בולטים מחליפים ביניהם מכתבים? "אויבי הציבור", ספר המאגד 28 מכתבים שהחליפו ביניהם ב–2008 הסופר מישל וולבק והפילוסוף ברנאר־אנרי לוי, תורגם עתה לעברית על ידי רמה איילון (הוצאת בבל). השניים דנים בו במקומם של סופרים ואינטלקטואלים בחברה, עלייתן של הדתות במערב, מקורות ההשראה שלהם, חייהם האישיים, סוגיות פוליטיות, חשיפה תקשורתית, ועוד.

עטיפת הספר "אויבי הציבור"
עטיפת הספר "אויבי הציבור"

וולבק פתח את ההתכתבות במלים: "ברנאר־אנרי לוי היקר, אין לנו שום דבר במשותף, כמו שאומרים, למעט נקודה אחת, מהותית: שנינו אנשים מאוסים למדי (...) יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה הצרפתיות". וולבק גם כינה את בן שיחו "מומחה בלהטוטי תקשורת (...) פילוסוף עקר־מחשבה אבל עתיר קשרים", ואילו לוי השיב לו: "למה לי לאמץ את הנטייה שלך להרס עצמי מתלקח, משתלח, מיוסר? אני לא אוהב ניהיליזם. אני מתעב את המרירות והמלנכוליה שנלוות לו. ואני מאמין שכל ערכהּ של הספרות טמון בהתנגדותה לדיכאוניוּת הזאת, שכיום, יותר מתמיד, היא סיסמת התקופה".

הספר מצטרף לשני ספרים אחרים שתורגמו בשנים האחרונות ומקבצים התכתבויות בין יוצרים רבי השפעה: "כאן ועכשיו: מכתבים 2008–2011" מאת פול אוסטר וג'. מ. קוטזי (מאנגלית: ברוריה בן ברוך, עם עובד, 2014) ו"התכתבות" מאת פאול צלאן ונלי זק"ש (מגרמנית: דינה פון שוורצה, הוצאת קשב לשירה, 2014).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ