מת המשורר והמחזאי ישראל אלירז

אלירז, שמת מסרטן, יום לפני יום הולדתו ה–80, זכה במשך השנים בפרס ביאליק ובפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

המשורר והמחזאי ישראל אלירז מת אתמול מסרטן, יום לפני יום הולדתו ה–80. אלירז (רוטשטיין) נולד בירושלים למשפחה דתית, והוא דור חמישי בארץ. הוא למד בבית הספר אליאנס ומעלה ובאוניברסיטה העברית בעיר ואחר כך למד לתואר מוסמך בספרות משווה באוניברסיטת תל אביב. את דרכו ככותב החל בתחילת שנות ה–60 בחיבור פרוזה. הספר הראשון שלו, "נדנדת הפח", יצא לאור בשנת 1963 ואחריו יצאו עוד שלושה רומנים פרי עטו.

ישראל אלירז
ישראל אלירז. וּמַה לִּמְשׁוֹרְרִים בְּיָמִים שֶׁל מַחְסוֹר?צילום: רפי קוץ

במקביל, לאורך שנות ה–60, ה–70 וה–80, חיבר תשעה מחזות ושבע ליבריות לאופרה, שהוצגו על במות בארץ ובחו"ל. כמשורר החל לפעול מאוחר יותר: ב–1980 יצא "דרך בית לחם" שכתב בשם העט ג'ורג' מתיאס איברהים. רבים מספריו תורגמו לצרפתית וכמה מהם נדפסו גם בגרמנית ובאנגלית. ספרו האחרון, "פנקס קטן על ישראל פנקס", ראה אור לפני כחודש בהוצאת כרמל.

שירתו של אלירז כתב כתב ב"הארץ" ב–2010 המבקר ארז שויצר כי הוא "קורא להתבונן בעולם בעיניים חדשות, חודרות ותמימות כאחד, ולהזכיר את מה שנשכח, את 'פלא היותנו בתוך העולם'". שירתו נתפשה כשירה פילוסופית, השואבת השראה משירה יפנית. הוא עצמו הסביר כי הקו המחבר בין ספרי השירה שלו קשור אל "הלשון והעין. אני משורר שמתבונן — פנימה או החוצה. העין הרואה היא המנחה אותי בהתרחשות השירית. יש משוררים שהאוזן מובילה אותם. יש משוררים שתפישה פילוסופית או השקפת עולם מובילה אותם. אבל אחד האלמנטים הכי מרכזיים בשירה שלי היא העין המתבוננת".

"בעיני, מה שמייחד את העמידה בעולם של ישראל אלירז, הוא ההטמעה של ההתבוננות השירית או הקיום השירי, שלפעמים מתבטא בכתיבת שירה, במרקם היומיומי של החיים", אמר אתמול הסופר והעורך דרור בורשטיין שערך את מבחר שירי אלירז "דברים דחופים" (הקיבוץ המאוחד, 2010). "השירה שאלירז מציע לנו לכתוב, וגם לקרוא, אינה עניין חגיגי ונדיר, אלא משהו פשוט וארצי, כמו נשימה, חיתוך פרוסת לחם, שתיית כוס מים", הוסיף בורשטיין, "הוא עבד כך, מדי יום, גם בימיו האחרונים. הוא הותיר שני ספרים מוכנים לדפוס. מבחינתו, שירה היא עבודת רצף, לא משהו שמפנים לו זמן, אלא משהו שממלא את הזמן. לא עוצרים את הנשימה ולא עוצרים את השירה. הוא המשורר העברי החשוב של תקופתנו והוא חי את החיים שהוא רצה לחיות, ואמר לנו את מה שהיה צריך לומר".

על יצירתו רבת השנים זכה אלירז בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2008. באותה שנה זכה גם בפרס ביאליק. בראיון עמו ב"גלריה" ב–2011 אמר כי "התפקיד היחיד של המשורר הוא לייצר לעצמו את שפתו, כפי שעשה למשל אבות ישורון. אם אני לא יכול לקרוא שתי שורות ולדעת מיד מי כתב את זה, זה לא טוב בעיני. כמו ששומעים מוצרט ומיד מזהים. זו הנשימה של הכתיבה. כמו הליכה של בן אדם, שאתה מזהה אותו ממרחק עוד לפני שראית את פניו. זה מקצב רתמי של הנפש. אני מנסה למצוא את הביטוי בשפה כמו אצל יזהר, יהושע קנז, סמואל בקט".

אלירז הותיר אחריו אשה, נעמי, ושלושה בנים. הוא יובא למנוחות ביום חמישי בבית העלמין בקרית ענבים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ