שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הוצאה חדשה של שירת הייקו מרגיזה את מאיר ויזלטיר

הפריחה של שירת ההייקו בעברית הובילה כעת גם להקמת ההוצאה החדשה, "ירח חסר", שתיוחד לספרי הייקו מקוריים ומתורגמים. אחד מיוזמי ההוצאה, דרור בורשטיין, מאמין כי יותר ויותר אנשים יראו את היופי שבצורת הספרות הזו

אלי אליהו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איור מספר אגדות יפני. מה שעובד ביפן יעבוד בישראל?
אלי אליהו

"ההייקו הוא מעין שירה בתוך השירה. הוא ז'אנר שכאילו קל יותר משירה רגילה ויכול להיות כלול בתוכה, אבל יש משהו בצמצום הקיצוני שלו שגורם לכמה קוראי שירה להרגיש שזה מעט מדי כדי להיות שיר. לכן אי אפשר להגיש הייקו באופן רציני בתוך הוצאה רגילה של ספרי שירה. יש ייחוד ברור לז'אנר והניסיון של ההוצאה הוא ליצור מסגרת שתהלום את הייחוד הזה", כך מסביר דרור בורשטיין את ההחלטה להקים את ירח חסר, הוצאת ספרי שירה שתייחד עצמה לשירת ההייקו.

ההייקו, שירים קצרים בני שלוש שורות, היא צורת שיר שמקורה ביפן והיא קשורה למסורת הזן והבודהיזם. השירים ביפנית הם בעלי מספר הברות קבוע: חמש בשורה הראשונה, שבע בשנייה וחמש בשלישית. הם מתארים תמונה אחת או הלוך נפש אחד ועל פי רוב מוזכרת בהם, בצורה זו או אחרת, העונה שבה נכתב השיר. ההייקו נולד מתוך שירת הרנגה, שירים קצרים שהיו נכתבים בקבוצות שבהן כל אחד היה מוסיף שורות על אלה שכתב האדם לפניו.

בתקופה האחרונה יש פריחה של הז'אנר הזה בישראל. מאחורי ההוצאה החדשה עומדים אנשי הספרות יעקב רז, איתן בולוקן, יובל אידו טל, ליאת קפלן, אלכס בן־ארי ובורשטיין. כולם עסקו בשירת הייקו לפני כן. רובם כותבים הייקו בעצמם. עוד לפני ההוצאה הם פתחו אתר (haikuinhebrew.com) שבו פירסמו שירי הייקו בלי לציין את שם המחבר. "לכותבים אין בעיה עם זה", אומר בורשטיין, "זאת היתה החלטה פשוטה של כולם. אם אנו מפרסמים שיר מתורגם או שיר של משורר אורח אנו מפרסמים את השם. חלק מהקוראים מתרעמים על אי מתן הקרדיט. אנו כה מורגלים לשייך טקסט לאישיות ולתדמית שבאה עם האישיות, שלקרוא שיר כיצירה עצמאית, בלי 'אבא', מנוגד לכך. אבל כל מי שכתב שירה יודע שהתשובה לשאלה 'מי כתב את השיר הזה' אינה כל כך פשוטה. זה לא כמו לענות לשאלה 'של מי חשבון הבנק הזה'".

בימים אלה יצא לאור הספר הראשון בהוצאה, "יותר חלונות מבית", קובץ שירי הייקו של המשורר האמריקאי גארי הותם, יליד 1950. בין היתר מופיעים בו שירים כמו: "מִחוּץ לַדֶּלֶת/ אוֹר יוֹם/ מַמְתִּין" או "שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ/ בְּאוֹתָם שָׁמַיִם/ יָדָהּ הַקְּטַנָּה שֶׁל אִשְׁתִּי". בהמשך יראו אור בהוצאה מבחר שירי הייקו מקוריים של מקימי ההוצאה, ספר הייקו ראשון מאת יעקב רז, מבחר תרגומי הייקו מאת מסאוקה שיקי, שירת הייקו של משוררות יפניות, הייקו מיפן על בעלי חיים ועוד. "להוצאה אין ממש תקציב", אומר בורשטיין, "ששת המעורבים שמו כסף פרטי בקופה כללית ומתוכה אנו מממנים את הספרים, מתוך תקווה שמכירות כל ספר יאפשרו את הוצאת הספר הבא בסדרה".

לדברי בורשטיין, "כדאי לבוא להייקו עם מערכת ציפיות אחרת מזו שיש לנו ביחס לשירה 'רגילה'. יש בו משהו מצד אחד קל ופשוט יותר משיר טיפוסי, אבל ההייקו מבקש מהקורא משהו בתמורה לפשטות המילולית, וזה לא לעסוק בפענוח המלים אלא לנסות להעלות בתוכו את המצב ואת המצב הנפשי שמתוכו נכתב השיר".

מדבריך אולי עולה גם שקשה לשפוט ערכית את שיר ההייקו. אם הוא פשוט מילולית ומעיד רק על המצב הנפשי של הכותב, איך מחליטים מה ראוי לפרסום?

"למען האמת, לרוב זה לא קשה בכלל. רוב שירי ההייקו הטובים פועלים מיד, ואתה יודע שהם טובים עוד לפני שחשבת על הסיבה לכך, ובוודאי לפני שעסקת בפרשנות שלהם. זה נובע מהאופן שבו הם נכתבים: הם נכתבים לרוב מהר יותר מהמודעות המפרשת והמעריכה, ואם הם מצליחים לעבור לקורא הם עוברים בדיוק ככה. כל מי שצילם פעם משהו כמעט בתגובה אינסטינקטיבית מכיר את זה. מובן שלפעמים יש הייקו שמשתנים ונערכים בזהירות, אבל הגרעין הבסיסי יישאר".

האם אפשר להבחין בין סגנונות הייקו שונים. למשל לזהות הבדלים בין הייקו של אלכס בן־ארי להייקו של יובל אידו טל?

"לפעמים כן. יש מאפיינים חיצוניים, למשל, מרחבים מסוימים שכותבים מסוימים נמשכים אליהם. יש גם לפעמים מלות קוד, כמו למשל המלה 'לפתע', שבאה מתוך נטייה לא לשים לב ואז פתאום כן לשים לב. או תחביר מסובך מסוים. ברמה יותר עקרונית, ההרגשה שלי בהייקו היא שהביוגרפיה המסוימת של הכותב הרבה פחות משמעותית מאשר בשירה רגילה, ולכן עניינים של ייחוד סגנוני נדחקים לשוליים, משאירים סימן אבל לא תופסים את מרכז הבמה של השיר".

מה אתה יכול לספר על גארי הותם?

"לא הרבה ידוע עליו. אין לו ערך בוויקיפדיה. הוא לא מסגיר הרבה, אדם מאוד פרטי. הוא נולד במיין, בן 66, גר כיום במרילנד. מחיפוש במפות גוגל ראיתי שהוא גר ליד יער. מהשירים אני יודע שיש לו לפחות בת אחת. הגעתי אליו במקרה. אני קורא הרבה אסופות של הייקו באנגלית ושמתי לב לשם שלו שוב ושוב. משם הגעתי אליו ולספרים שלו, שרובם בלתי ניתנים להשגה כבר עשרות שנים. יש כאן לא רק משורר מיוחד במינו, אלא גם עולם שירי שמורכב משירים בודדים לצד תחושת מכלול ונאמנות לטון מסוים. הטון שלו מאופק מאוד. אם נדמה שהייקו אומר את המעט ביותר, הותם אומר עוד פחות.

אפשר ממש לדמיין את השירה הזאת נאמרת בפה סגור. היופי הוא שמהשתקנות הזאת הוא מצליח ליצור שוב ושוב פתיחה, רגש וגודל. למשל, שיר כמו 'חלון/ מכוסה אד/ ואז האוקיינוס'. המעבר הזה בין הזכוכית של החלון, אל מה שמכסה אותה, ואז מהמים של האד למים הגדולים של האוקיינוס — הוא מעביר אותך בחמש מלים (בתרגום לעברית) מהבית שלך, אל החציצה של החלון, אל הרמז לדבר הגדול, ומשם אל הדבר עצמו. נדמה לי שהשיר רומז על ניגוב האד שמאפשר לראות את האוקיינוס. ואז לראות שהאוקיינוס, בצורה של מים, היה שם על החלון כל הזמן. בעיני זה מרומם רוח".

מתברר שלא כולם שותפים להתלהבות של בורשטיין ויש גם מי שמסתייגים משירי ההייקו בעברית. "אין דרך לכתוב באמת הייקו בעברית", טוען המשורר מאיר ויזלטיר, "זה מאמץ הרואי מדי. ההייקו לא במקרה נולד ביפן ונשאר שם. הסונטה, למשל, אמנם נולדה באיטליה אבל נדדה על פני כל כדור הארץ, כי התכונות שלה מכשירות אותה לנסוע. ההייקו, לעומת זאת, מושתת על השפה היפנית. שיר ההייקו מונה 17 הברות, אז קודם אתה חייב שתהיה שפה שבה רוב המלים החשובות הן חד הברתיות, כדי שתספיק לומר משהו ב–17 הברות.

"יפנית היא שפה שבה רוב המלים הן חד הברתיות, אבל עברית היא שפה הפוכה. רוב המלים הן יותר מהברה אחת. למשל המלה 'אהבה' היא כבר בת שלוש הברות. הדבר הזה מסכל את האפשרות לכתוב הייקו אמיתי בעברית. אפשר לכתוב שירים קצרים של שלוש שורות, גם אני עשיתי את זה, אנשים יבינו שזה מושפע מהייקו, אבל אי אפשר לקרוא לזה הייקו, שימציאו לזה שם אחר".

"אם זו הטענה, היא יכולה להוביל רק לדיון נוקדני בהיבטים השוליים של ההייקו", מגיב המשורר אמיר אור, "זה לא נכון שמה שמייחד את ההייקו הוא מספר ההברות. מה שעושה את ההייקו לסוגה ייחודית שנהפכה כה פופולרית בספרות העולמית אינו מספר ההברות המסורתי וגם לא המלה המזכירה את עונת השנה. אלה באמת עניינים יפניים. הצורה הקצרה הזאת דורשת מיקוד בעיקר, להגיד משהו במרחק של 17 נשימות.

"התוכן של השיר אמור להתייחס רק לחוויית ההווה. זהו בעצם החלק הרדיקלי בהייקו. יש בהייקו עוד ממדים רדיקליים: לא פעם יש בו חפיפה מפתיעה של שני אימאז'ים שונים, שבחשיבה הרגילה לא היינו מחברים. ההייקו מדבר בשפה קונקרטית בלבד, בלי דימויים, בלי תוארי שם מעריכים. הוא מתאר מציאות. זו תפישת העולם כפי שהוא, בלי ייפוי, בלי משאות נפש ובלי חרטות. היופי שלו הוא היופי של הלא שלם, של הכלה והחולף. הוא מבטא את החוויה שלנו כפי שאנחנו חווים אותה ולא כפי שאנחנו חושבים עליה. הייקו הוא לא שלושה טורים של חמש הברות, שבע ושוב חמש; אלה הם התווים שלו. הייקו הוא דינמיקה של הכרה: הבחנה במצב, התרחשות חדשה ותובנה שמביאה אתה פורקן רגשי ומנטלי. התנועה של ההייקו היא שלושת המהלכים האלה: הבחנה, התרחשות ותובנה".

"אין שום בעיה לכתוב הייקו בעברית משום בחינה", אומר גם בורשטיין, "מי שרוצה לשמור על משקל ההברות חמש־שבע־חמש יכול לעשות זאת בלי קושי מיוחד. גם היחס של ההייקו לזמן (העונות) אינו בעייתי. עדיין יש לנו אביב, חורף, קיץ וסתיו. מעבר לזה, ההייקו הוא ביטוי של משהו כל כך בסיסי בקיום האנושי, שאין פלא שהוא נכתב כיום בעשרות שפות. כל אחד יכול להבין מה זה חלון רטוב מול אוקיינוס. מאותה סיבה, אגב, אפשר לדבר עם ילדים על הייקו. כל מי שמבין למה ציפור על ענף שבור בסתיו זה משהו ששווה להסתכל עליו, מבין הייקו. ומי שלא מבין, ההייקו ילמד אותו. אני מאמין שיותר ויותר אנשים יראו את היופי שבצורת הספרות הזאת ויבינו שאולי זאת צורת ספרות שהיא במידה הנכונה, ואילו רומנים ארוכים הם מוגזמים תמיד. היום כולם נהנים מסושי ומבינים שלא רק צלחת גדושה בחמין זה אוכל טוב".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ