בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת מנחם ברינקר, מגדולי חוקרי הספרות הישראלים

ברינקר, פרופסור לספרות ולפילוסופיה, חתן פרס ישראל וממקימי "שלום עכשיו", הלך הלילה לעולמו והוא בן 81. א"ב יהושע: "הוא קישר בין מסורת הספרות העברית לפילוסופיה הכללית ועיצב את מחשבת השמאל אחרי מלחמת ששת הימים"

44תגובות
פרופ' מנחם ברינקר יושב בגינה
אמיל סלמן

מנחם ברינקר, פרופסור לספרות ולפילוסופיה, מגדולי חוקרי הספרות הישראלים בדורנו, מת הלילה (חמישי) בביתו בירושלים בגיל 81, לאחר שהתמודד עם סרטן בשנה האחרונה. הלווייתו תיערך מחר ב-14:00 בבית העלמין בקרית ענבים. 

ברינקר, חתן פרס ישראל לחקר הספרות לשנת 2003 וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2008, היה פרופסור אמריטוס במחלקות לספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, וכן פרופסור אמריטוס ללימודים עבריים מודרניים באוניברסיטת שיקגו. הוא נולד וגדל בירושלים, התחנך בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה, שירת בנח"ל והיה חבר קיבוץ משגב עם. את לימודיו הגבוהים עשה באוניברסיטה העברית, ולמד ספרות עברית ופילוסופיה. אחרי סיום לימודיו לתארים ראשון ושני, למד באוניברסיטת אדינבורו ובאוקספורד.

אף שפעילותו ככותב ועורך בירחונים ושבועונים המזוהים עם השמאל החלה כבר בשנות ה–50, היה לפעיל פוליטי בשנות ה–60, אחרי מלחמת ששת הימים והלאה. ברינקר היה ממקימי תנועת "מן היסוד" שממנה צמחו "התנועה לשלום ולביטחון" – תנועת הנגד לתנועה למען "ארץ ישראל השלמה". הוא היה פעיל במפלגת מוקד, ומשנות ה–70 ממקימי "שלום עכשיו" ופעיל בולט בה. ב-1974 היה ממקימי כתב העת השמאלי "עמדה" ושימש עורכו הראשון.

פעילותו הפוליטית נעשתה בהמשך ללימודיו ולקריירה האקדמית העשירה שניהל: בשנת 1974 קיבל דוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב. בראשית שנות ה–80 התמנה לפרופסור באוניברסיטה העברית, ובמקביל לימד בסמינר הקיבוצים. במשך כמה שנים היה פרופסור אורח באוניברסיטאות ברחבי העולם, בהן הרווארד וקולומביה. מחקריו עסקו ביחס שבין ספרות לחברה, באסתטיקה, ביצירתו של י"ח ברנר, בקשרים שבין ספרות לפילוסופיה וגם בנושאים אקטואליים יותר, למשל טענתו כי אנו פועלים בעידן של פוסט־ציונות. בשנת 2000 פרש מהאוניברסיטה העברית כפרופסור אמריטוס וחמש שנים אחר כך פרש ויצא לגמלאות גם מאוניברסיטת שיקגו.

במרוצת השנים נמנה ברינקר גם עם מקימי האגודה הישראלית לפילוסופיה ושימש יושב הראש הראשון שלה, היה עורך ספרותי בהוצאת כתר וכיהן כסגן נשיא מכון שפינוזה. בבחירות האחרונות לכנסת הוצב במקום ה–97, הסמלי, ברשימת מרצ. אסופת מאמרים פרי עטו, בשם "הספרות העברית כספרות אירופית" (הוצאת כרמל), יצאה לאור לפני חודשים ספורים. ברינקר הותיר אחריו בת זוג, ג'נט אביעד, ובת, חגית ברינקר. בנו גדי מת ב-2010. 

הסופר א"ב יהושע סיפר על היכרותו עם ברינקר: "שנינו כתינוקות גדלנו באותה שכונה, הוא נכד של רב אשכנזי ואני של רב ספרדי ואמותינו היו מטיילות עם שנינו. הוא היה גדול ממני בשנה וחצי וכשהייתי בן 20 הוא הגיע מהקיבוץ כדי להשלים את המ"א שלו. מיד התחברנו, ירושלמים שבאים מאותה בועה של שכונת מקור ברוך, החילונית-דתית עם כל הגוונים של הירושלמיות האותנטית. חיים באר, עמוס עוז, פרופ' עדי צמח ואבישי מרגלית - כולם יצאו מהבועה הקטנה הזאת, אנשים שנהפכו לבולטים בשכבה האינטלקטואלית הספרותית הישראלית.

"הוא היה איש שיחה שופע, בעל ידע עצום והיתה לו תאווה להוראה וללימוד", הוסיף יהושע. "בשבילי הוא היה המקשר בין הספרות העברית לבין הפילוסופיה הכללית. הוא היה קשור לספרות והיתה לו מומחיות בתולדות הספרות העברית והיה בקיא גם בפילוסופיה וראוי לציון המפעל שלו על סארטר. הוא לא כתב פרשנות וביקורת הספרות אבל הוא היה מקשר בעבורי ובעבור הדור שלי בין מסורת הספרות העברית לפילוסופיה הכללית והמודרנית.

"הוא היה אינטלקטואל ואדם אהוב מאוד על המון אנשים, נדיב בדברנות שלו. הייתי מטלפן אליו גם במחלתו וכמעט מיד היינו קופצים לעניין פוליטי ואינטלקטואלי. אם היה איש שהיה אידיאולוג של השמאל ובנה את המחשבה של השמאל, של מחנה השלום, בשנות ה-70 לאחר מלחמת ששת הימים, זה היה מנחם. הוא הוציא את 'עמדה' - כתב עת מאז'ורי, חשוב, הוא הקדיש לזה זמן וכוח רב. זה היה משמעותי וחילחל. היום בוכים על השמאל, אבל תפישת השמאל של שתי מדינות לשני עמים חדרה עמוק לציבוריות הישראלית. עניין השטחים, שהיו אז במאבק עם תנועת העבודה אפילו, לא הימין, הגיע ממנו ומעבודתו". 

חוקר הספרות פרופ' אריאל הירשפלד אמר כי "ברינקר הוא מגדולי החוקרים של י"ח ברנר ומיכה יוסף ברדיצ'בסקי. לגבי שני היוצרים הענקיים האלה, הוא יצר תשתית תפישתית חדשה וחשובה מאוד, בעיקר בנוגע לעמדה הפילוסופית שלהם כיוצרים בתוך הציונות והיהדות. כאן נכנס גם האלמנט המהותי באישיות החוקרת שלו - בכך שההכשרה שלו היא למעשה פילוסופית. הוא היה מומחה בפילוסופיה המודרנית, במיוחד הצרפתית, בצורה כזאת שנתנה לו כלים אנליטיים מצוינים להבנת המגעים בין יהדות לפילוסופיה מערבית ביצירה הספרותית הציונית והעברית החדשה בכלל.

"לכך מצטרפת גם האישיות המחקרית שלו, שניחנה בבהירות יוצאת מן הכלל", הדגיש הירשפלד. "זה אולי האדם הצלול ביותר שעבד בתחומי חקר הספרות בדורות האחרונים. הוא יכול היה לנתח ולהסביר את התחומים הנפתלים ביותר בספרות ובהגות באופן שגם יסביר אותם וגם יעמיק מאוד את תפישתו של הקורא והתלמיד במחשבה על ספרות ופילוסופיה. לא פחות חשוב מסוג ההשכלה שלו היא העמדה האנושית שלו בתוך ים הלימוד והמחקר של העבר ושל ההווה. העמדה הזאת היא מיוחדת במינה. מצד אחד, מאוד בגובה העיניים, כמעט פרולטרית, מלאת ענווה ויראת כבוד רבה מול דעות של אחרים מן העבר ומן ההווה. מצד שני, העכשוויות הצנועה הזאת הצטרפה לתחושת גאווה ואחריות, הרגשה כמעט שליחותית, שההווה מחייב ביטחון וראייה צלולה של רעיונות וגם מחייב פסילה וביקורת חריפה של רעיונות אחרים. הוא היה רחוק מהטון הנישא והמתנשא של חוקרי ספרות רבים, ששימרו בכתיבתם סוג של אבסולוטיזם נאור בנוסח המאה ה-18. הדיבור שלו היה חף מכל זה. זה מוביל לעמדה שלו כמורה - הוא לא רק היה צלול, מאיר פנים ונעים הליכות, אלא שהוא באמת העז ללמוד מתלמידיו והוא הראה את זה ואמר את זה, הבליט את זה. זה הפך אותו למורה לא רק נערץ, אלא אהוב ממש. הוא איש שכל תלמידיו אהבו מאוד וזאת תופעה שלא ראיתי הרבה, ואי אפשר לבלבל בין הערצה לאהבה. אולי יש נערצים ממנו, אבל אין נאהבים כמותו".

ידידו של ברינקר, העיתונאי דורון גלעזר, אמר עליו היום: "מנחם היה האיש הכי חכם שהכרתי, אינטליגנטי באורח שקשה לתאר. הוא היה האינטלקטואל החשוב ביותר של השמאל".

העיתונאית והפעילה הפוליטית ניבה לניר היתה סטודנטית של ברינקר ונהפכה עם השנים לחברתו. לדבריה, אחרי היכרותם ב-1970, "נהפכנו לחברים ולשותפים לדרך פוליטית לא פשוטה. נאבקנו ביחד למען החדרת הרעיון של שתי מדינות לשני עמים ולמען מימוש הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני. אם היה ניצחון לשמאל, הוא היה העניין הזה. ב-1973 היינו פעילים ברשימת מוקד לכנסת. המפלגה היתה כמעט כישלון חרוץ, אבל מנחם, כמו בדברים אחרים, היה אדם דבק באמונתו ובעבודתו.

"מנחם היה חוקר בלתי נלאה", הוסיפה לניר. "מבחינתי הוא האדם שממנו למדתי הכי הרבה - עריכה, כתיבה, חשיבותה של המלה, בחינתה של המלה. למדתי ממנו כל מה שאפשר היה ללמוד בעניין הזה. ההגדרות הטובות ביותר על סוציאליזם וספרות, על מקורותיה של הספרות הישראלית מאז הקמת המדינה - הכל היה שלו".

בשבוע שעבר פירסם העיתונאי יגאל סרנה ב"ידיעות אחרונות" שיחה קצרה עם ברינקר. ברינקר אמר בה כי הוא "מאוד חרד לעתיד. לא היתה מעולם בישראל דמות מנהיג כמו נתניהו. האיש מן המרפסת, שלקח את דגם מנהיג הימין הבלתי מעורער מבגין, את הלא עושה כלום מדינית משמיר, את ארץ ישראל ששייכת לכל היהודים מאביו ואת המגלומניה מנפוליאון".

ועם זאת סיכם: "יש לדעתי בישראל די כוחות ליברליים, וגם ביהדות העולם, שיבלמו את הניסיון להקים פה עכשיו דיקטטורה דתית. הרוב בעולם היהודי אינו אורתודוקסי. גם הפילוג בימין פה בין דתיים וחילונים ימנע, אני מקווה, היווצרות סטיכיה לאומית דתית. לא הכל אבוד, אבל יהיה זמן רע לאנשים כמונו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו