בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסופר שעבד אצל יצחק תשובה, וכעת רוצה למרוד בשיטה הכלכלית

יוני ויצמן היה כתב כלכלי ואז נשלף אל חיים אחרים כשמונה למנהל של אחת מחברות־הבת של יצחק תשובה. כעת, לאחר שעזב את המשרד המהודר, הוא התפנה לכתוב רומן שקורא למרוד בשיטה ושגיבוריו הצעירים מחליטים לפוצץ את הבנקים

72תגובות
יוני ויצמן
תומר אפלבאום

בבוקר אחד של סוף מאי, בשעה מוקדמת מהרגיל, קמים נועם, ליאור ותומר, בני 30 וקצת, למבצע עצמאי. הכל תוכנן במשך חודשים לפרטי פרטים: מאות הקילוגרמים של חומרי הנפץ הוסתרו היטב, הבגדים והאביזרים שבאמצעותם הסוו את עצמם כבר נוסו. אם הכל יעבוד כמתוכנן זו תהיה פעולה משנה תודעה, פעולת טרור ענקית שמניעיה כלכליים. במציאות של מרדף אינסופי, עקר, אחרי קיום הגיוני; במצב שבו גם כישרון, חריצות והשכלה טובה אינם מבטיחים ביטחון כלכלי. וכשהעבודה נהפכת לעבדות, נדמה שאין ברירה אחרת. כאשר יסיימו את מה שתיכננו השלושה, אם יקרה הכל כמתוכנן, יקרסו מגדלי המשרדים העצומים של שלושת הבנקים הגדולים וייהפכו לערימת עפר.

הקריאה החד משמעית הזאת למרד בשיטה הכלכלית עומדת במרכז "כל הימים נולדו שווים", ספר הביכורים של יוני ויצמן שראה אור לאחרונה בהוצאת מטר. היום־יום המתסכל שהוא מתאר, המוכר כל כך לצעירים בני דור מסוים, לא מתמצה בספר בהפגנות על מחירי הקוטג' והשכירות. שלושת הגיבורים של "כל הימים נולדו שווים" הם מעמד בינוני־גבוה, לכאורה. הם הכירו באותה היחידה המובחרת בצבא, למדו מקצועות מבטיחים באוניברסיטה והם עובדים. עובדים ועובדים ועובדים, ועדיין לא מסוגלים לקנות דירה בתנאים הגיוניים, לנוח בגלל מחלה קשה או לבלות קצת יותר עם המשפחה. שינוי התודעה שהם מבקשים להוציא לפועל חייב להיות קיצוני יותר, מטלטל יותר, חורבן שעליו תצמח שיטה כלכלית אחרת.

המסר החריף הזה הולך ומתחדד כשמבינים מי כתב את הספר. ויצמן, בן 36, הוא מנכ"ל הסטארט־אפ הישראלי־אמריקאי "בלוק" ומתגורר בתל אביב אחרי תקופה בעמק הסיליקון. אבל בתפקידו הקודם, בין השנים 2008 ל–2014, היה מנכ"ל חברת חוף הכרמל, אחת מחברות הבת של דלק נדל"ן. כשהחל לעבוד שם חברת האם היתה אחת החברות הגדולות והעשירות במשק, הקטר לקבוצת דלק כולה, שבשליטת איש העסקים יצחק תשובה. חוף הכרמל, שניהל ויצמן, היתה חברה קטנה יחסית, 400 מיליון שקל שוויה. במשרדים המהודרים שבהם ישב איש לא חשב שלמנכ"ל הצעיר יש דעות חתרניות כל כך.

רכבת הרים שלמה

הוא יליד ירושלים, בנם של אנשי חינוך שגידלו ארבעה ילדים בשכונת קריית יובל בעיר. אחיו הבוגר הוא ד"ר לפיזיקה המתמחה באנרגיה סולארית המתגורר בברלין, אחותו הצעירה תחל בקרוב דוקטורט במדעי המוח ואח נוסף הוא טייס. אחרי לימודי תיכון ב"בויאר", שירת ביחידה מובחרת כקצין. לאחר שחרורו למד כלכלה באוניברסיטה העברית ועשה תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון. במקביל ללימודיו בירושלים כתב ב"כל הזמן", מקומון "מעריב" בעיר שנסגר בינתיים (גילוי נאות: ויצמן וכותבת שורות אלו מכירים מהעבודה המשותפת במקומון, ג"א). הוא מספר שאהב לכתוב ונמשך לעיתונות בגלל אהבת הכתיבה, אבל היה לכתב חדשות, תחום שאינו מצריך כישורים בולטים בכתיבה יוצרת. אחרי תקופה במקומון ככתב בריאות וככתב רווחה, לכתב כלכלי ב"מעריב". תחילה בשוק ההון ובהמשך עורך הצרכנות הפיננסית. שש שנים עבד ב"מעריב" עד ש"התמזל מזלי וקיבלתי הצעה מפתה מקבוצת דלק, הצעה לחצות את הקווים".

הוצאת מטר

מה זה התמזל מזלך?

"מנכ"ל דלק נדל"ן אז, איליק רוז'נסקי, הציע לי. התמזל מזלי כי לא חסרים אנשים מוכשרים מאוד שלא היו במקום הנכון בזמן הנכון. אני משער שהוא זיהה בי פוטנציאל, לאור ההיכרות שלנו על רקע העבודה שלי בתקשורת. השאר היסטוריה".

שש שנים סוערות, רבות תהפוכות, עברו עליו כמנכ"ל החברה. באחריותו היו מלון בחוף הכרמל, שטחי מסחר ושטחי נדל"ן לפיתוח. הוא ניהל כוח אדם רב ופרויקט שנוי במחלוקת להקמת ארבעה מגדלים על קו הים באזור חיפה. בין לבין אירע המשבר הכלכלי של 2008–2009 והוא התמודד עם מציאות שונה לחלוטין מזו שדימיין כשקיבל את ההצעה. "זכיתי להיות חלק מארגון וחברה עשירה, חזקה וצומחת, וראיתי גם את הצד השני, חברה שמגיעה עד להסדר חוב ולסף פשיטת רגל, כבר כמעט ניגשנו לבית המשפט עם חדלות פרעון, ואז חווינו התאוששות. רכבת הרים שלמה".

מה שבולט מאוד בספר הוא קול אנטי קפיטליסטי, קול שמתנגד לשיטה, שמבקש למחוק את הסדר הכלכלי הקיים. שש שנים היית במערכת, באחד הסמלים הגדולים של השיטה, התגלמות השיטה.

"יצא לי לחוות את העולם ולראות את ההתנהלות הישראלית העסקית, הכלכלית, משתי זוויות: כמי שמסקר, כתב כלכלי שרואה את זה כתהליך, מבחוץ, ובתור מנכ"ל של חברה באחת הקבוצות המשמעותיות במשק. דווקא בגלל הפרספקטיבות הרחבות האלה התחדדה אצלי התחושה שצריך לעשות שינוי. המערכת היום לא עובדת בשביל אנשים. היא לא עובדת בשביל רוב הציבור אלא בשביל קבוצה מאוד קטנה".

גם כשהיית שם חשבת ככה?

"כן. תשובה הוא אדם נפלא, איש נהדר, ציוני גדול והוא מתנהל כמו שאר החברות במשק, בתוך מגרש המשחקים הזה. מגרש המשחקים לא בסדר, תנאי המשחק לא הוגנים, אי אפשר לבוא בטענות לאנשים שמתנהלים בהתאם לשיטה ולנורמה. הבעיה היא שהאזרח הפשוט לא מודע לדברים, לזה שהוא בכלל לא חלק מחוקי המשחק. הסדרי החוב למשל שעשינו בדלק, או ההסדרים עם הבנקים שהגענו אליהם, אלו דברים שאף אזרח מן השורה לא היה מקבל. השיטה מלכתחילה לא מאוזנת וזה משהו שצריך לשנות אותו".

עילה למלחמה

"כל הימים נולדו שווים" — שם שמתייחס לתחושת הדכדוך הקולקטיבי שחשים עובדים בתחילת השבוע, לעומת שמחת סוף השבוע והתקווה המתגברת ככל שהוא קרב — נכתב בזמן שנת חופש שלקח ויצמן לפני שנתיים. אחרי שש שנים אינטנסיביות, שהחלו כשהיה בן 28 בלבד (הוא מתאר בחיוך את הבעת התדהמה על פניהם של מי שזומנו לפגישה אתו, הציצו למשרדו וחזרו אחורה לחפש את המנכ"ל, או את השאלה הקבועה שנשאל, תהייה בנוגע לקשר המשפחתי שלו לתשובה) ביקש לפרוש.

הוא טייל במזרח אסיה וכתב בכל יום. כשחזר ארצה שינה כיוון ופנה להיי־טק, אבל נדמה שדווקא שיטות העבודה המסודרות והיעדים הברורים בחברות עסקיות, מול האי־סדר של ניהול המשק על ידי המדינה, מוציאים אותו משלוותו. הוא כועס על כך שרוב הציבור אינו מכיר מושגים בסיסיים בכלכלה ועל המחיר שהאזרחים משלמים בשל כך. השיטה הכלכלית, העדר השוויון, הניצול מצד המדינה וענקיות המשק, צריכים להיות לדבריו עילה למלחמה.

אירוע מחאה דיור בישראל
מוטי מילרוד

הוא מספר על בוחן המציאות שקידם את פניו ביומו השני ככתב כלכלי, כאשר קולגה שלו פוטר בשיחת טלפון אחרי שכתב דברי ביקורת על אחזקות המו"ל. זו אחת הסיבות שהחל לכתוב: "רוב המשחק מתנהל מעל ראשו של הציבור והציבור לא מבין כמה חוקי המשחק נגדו. לומדים תנ"ך מכיתה ב' ואין לי שום דבר נגד לימודי תנ"ך, רק שמערכת החינוך היום יוצרת אנשים שאין להם כלים בסיסיים להתמודד עם עולם מודרני. אתה לא יכול ללמוד 12 שנה תנ"ך ולהיבחן על זה בבגרות ולשלוח את הילדים האלה שכל החיים שלהם יתעסקו בכסף, באינפלציה, ריביות, אינטרסים כלכליים, אשראי, בלי השכלה. כלכלה נמצאת בכל דבר שקיים, הכל הוא כלכלי. אנשים יוצאים להילחם על קוטג' שעולה להם עוד שקל ולא מבינים שבכל כך הרבה פרמטרים, בכל מקום במשק הישראלי, יש עיוות".

היית כבר בתפקיד במחאת 2011. מה חשבת על זה, על אנשים בגילך שמוחים?

"הלכתי להפגנות וכאב לי לראות את זה וזה שדברים לא השתנו כואב לי עד היום. המצב לא רק לא השתפר, הוא נהיה יותר גרוע. ישראל של 2016 היא מקום שיש בו בלופים שאנחנו חיים איתם שנים. שוויון בנטל זה בלוף, היום 30% מהגברים לא מתגייסים וחצי מהנשים, אי אפשר להמשיך ככה. תחבורה ציבורית בשבתות זה בלוף — איזו מדינה מתעללת ככה באזרחים שלה ולא מאפשרת להם חופש תנועה? אנחנו חייבים להכריז על זה 'קאזוס בלי'. העוולות האלה מתקיימות בצורה יום־יומית, אנשים התרגלו, אבל זה חייב להיות קו אדום. מספיק. אנשים לא מבינים מה עושות עמלות הבנקים וחברות האשראי למשק.

"חבר שלי הראה לי תוכנית עסקית מפורטת לעסק שהוא רוצה להקים. יש בה אחוזים ניכרים שמחושבים לטובת עמלות, כי אנשים פרטיים ובעלי עסקים קטנים משלמים עמלות בגובה עצום על פעולות טכניות, ממוחשבות לחלוטין. כאילו נציגי הבנק או חברות האשראי מגיעים במשאיות כדי להעביר את הכספים ממקום למקום, זה מגוחך ואף אחד לא מגביל את היכולת של חברות האשראי להרוויח על גבם. אזרחים רגילים לא מבינים שגונבים מהם שליש מהפנסיה שלהם בדמי ניהול. אבל פשוט יותר להסתכל על הממשלה פותחת תאגיד וסוגרת תאגיד, ולדבר על עמונה או איראן עושה יותר רעש".

בגלל זה הגיבורים מפוצצים דווקא את הבנקים?

"הבנקים הרוויחו 8.2 מיליארד שקל ב–2015. זה רק הרווחים אחרי כל הוצאות התפעול, משכורות לכולם, המנגנון כולו. זה 8.2 מיליארד שחסר לציבור, שלקחו לציבור מהכיס והעבירו לשרי אריסון ולשאר בעלי הבנקים. בנק הוא מערכת בלי ערך מוסף. לבנק אין מיומנויות יוצאות דופן. בגלל שלרוב האנשים אין מושג איך בנק עובד ומה זה מונחי יסוד בסיסיים של פעולת הבנק, רובם לא יודעים שהבנק פשוט עושק את הציבור, או שהם התרגלו. העושק הזה לא יכול להימשך. אנחנו משלמים הון על פעולות טכניות דיגיטליות ללא עלויות אמיתיות כמעט ואנשים, היות שאין להם השכלה בסיסית, לא מבינים כמה הרבה הם משלמים ולא מבינים גם שכשאתה משית כל כך הרבה על עסקים קטנים ועל יחידים אתה חונק את המשק. זו עילה למלחמה. יש ועדה שעובדת כבר שנים ומנסה לפתוח את המשק לתחרות. היתה ועדת טרכטנברג שאם היו מבצעים 20% ממה שהוא הציע המשק היה נפתח. יש כל כך הרבה פעולות מיידיות שהמדינה היתה יכולה לעשות, היא לא עושה".

עוד השפעה מנסיונו בעולם הסטארט־אפ ניכרת בקמפיין הוויראלי המלווה את השקת הספר. סרטונים תחת הכותרת "אומרים ביי לדור ה–Y" הופקו מטעמו והם קוראים לילידי שנות ה–80 וה–90 להפסיק להתבכיין על מצבם הכלכלי. בימים האחרונים, מאז הופצו ברשת, היו להם מאות אלפי צפיות והתגובות זועמות בעיקר. ויצמן מראה את הסרטונים ומגחך. לכל אורך המחאה החברתית נשמעו טענות על פינוק ובזבזנות. השיח על מצבם של בני דור ה–Y כבר עמד במרכז ספרים, ניתוח סוציולוגיים, מאמרים וכתבות, אם כי עד כה איש לא הציע לפוצץ את סמלי הכלכלה הישנה בתגובה.

לוויצמן ברור מי האשם: "בבה"ד 1, בקורס קצינים, אתה לומד צורות של מנהיגות. אחת מהן היא דמות הכבאי שקם בבוקר ומכבה את השריפה היומית. ככה המדינה הזאת נראית, ניהול שריפות בלי אסטרטגיה והסחות דעת פופוליסטיות. אין חזון ואין מנהיגות. המצב רע כל כך שזה עניין של זמן עד שתחזור המחאה. אי אפשר להמשיך לחיות בבלוף הישראלי הזה, שבו הרזה מעמיס עוד ועוד על גבו והשמן ממשיך לגדול. המציאות לא יכולה להחזיק את זה. הגיבורים של הספר עושים מהלך קיצוני שאני, ברמה הפרקטית, לא מסכים אתו, אבל ברמה התודעתית צריך לעשות. שינוי חייב להיות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו