בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסופר גדעון תלפז מת בגיל 80

תלפז, שכתב סיפורים ומחזות, קיבל במשך השנים פרסים, אבל לא זכה להכרה רחבה בקרב הקוראים

4תגובות
גדעון תלפז
אמיל סלמן

הסופר גדעון תלפז מת ביום ראשון בבית החולים שערי צדק בירושלים, לאחר מחלה קשה. הוא היה בן 80 במותו. הלוויתו התקיימה היום (רביעי) בבית העלמין סגולה בפתח תקוה. תלפז הותיר אחריו אחות ושני אחים.

תלפז נולד ב–1936 בפתח תקוה, למד מדעי הרוח באוניברסיטה העברית ועשה דוקטורט על סיפורי ילדות ישראליים באוניברסיטת אוקספורד. לצד בנימין תמוז השתתף אז בחיבור מילון אוקספורד האנגלי־עברי. ולאורך חייו העביר שנים ארוכות במושבות אמנים בחו"ל, בין היתר בבריטניה, בארצות הברית, באיטליה ועוד, ולימד ספרות בשורה של מוסדות אקדמיים בארצות הברית ובישראל, בין היתר באוניברסיטת תל אביב.

את הסיפור הראשון שלו פירסם ב–1955 בעיתון "דבר", וקובץ סיפורים ראשון שלו "שכונת חאפ" ראה אור ב–1966. לאורך השנים פירסם סיפורים קצרים רבים נוספים שראו אור בכתבי עת שונים ובכמה קובצי סיפורים שפירסם, וב–1972 ביים הבמאי רם לוי לטלוויזיה הישראלית סרט על פי סיפור של תלפז, "מי ורדים מפורט סעיד". הוא פירסם גם שורה ארוכה של רומנים, וביניהם "לאן עפות הציפורים" (1977), "על החיים ועל המוות" (2000), "רפסודיה יוונית" (2001 ) ו"אהובת בן המרקיז" (2011).

בשלבים שונים תלפז שלח יד גם בכתיבת מחזות (מחזהו "אל תכה בקזוארינה" זכה בפרס המחזה המקורי הטוב בתחרות מטעם המועצה לתרבות ואמנות ב–1966) ותסכיתים לרדיו, פירסם ביקורות ספרות ומסות במוסף הספרותי של "מעריב", וב–1993 הוענק לו פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. כן זכה לאורך השנים בפרס אקו"ם, פרס רשות השידור ופרס קרן תרבות אמריקה־ישראל. הוא התגורר במבשרת ציון. נישא לאורך השנים פעמיים, אך התגרש ולא הותיר אחריו צאצאים.

למרות עשייתו הענפה, הוא לא זכה להכרה רחבה בקרב קהל הקוראים בישראל. בראיון לבני ציפר שהתפרסם ב"הארץ" בספטמבר האחרון, כשנשאל אם הוא ממורמר עקב כך, אמר תלפז: "אני מאושר לחלוטין. אני מרגיש שמימשתי את החיים שלי. אני מרגיש שאני עושה את הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות. החליטו כאן שאני לא קיים, אבל זה לא אומר שספרי גרועים אלא שהשיפוט של המבקרים והעורכים שמתעלמים ממני הוא שיפוט לקוי".

אחותו של תלפז, רותי גרניט, אמרה הבוקר ל"הארץ": "גדעון השתוקק כל חייו לאהבה ולקהל קוראים שיאהב את מה שהוא כותב. ובאיזשהו מקום לא קיבל זאת, זכה להרבה לאווים. אבל דווקא בתקופה האחרונה, בבית החולים, הוא אמר שהוא מרגיש שכולם מכירים אותו ואוהבים אותו. ניגשו אליו אנשי צוות רפואי שהכירו את ספריו, והוא אמר לי: 'מכירים אותי פה, יש אנשים טובים'".

לדברי גרניט, תלפז הותיר אחריו שלושה כתבי יד שעדיין לא פורסמו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו