איתמר זהר
איתמר זהר
קלוד סימון
קלוד סימוןצילום: אי־פי
איתמר זהר
איתמר זהר

הסופר הצרפתי קלוד סימון זכה אמנם בפרס נובל לספרות בשנת 1985, אבל ייתכן כי אילו היה חי כיום הוא היה מתקשה למצוא הוצאה לאור שתפרסם את כתביו. על פי סוכנות הידיעות הצרפתית, העיתונאי הצרפתי סרז' וולה שלח ל–19 הוצאות ספרים בצרפת 50 עמודים מספרו של סימון "הארמון".

עלילת הספר, שראה אור ב–1962, מתרחשת בסוף שנות ה–30, בזמן מלחמת האזרחים בספרד שבה לחם סימון לצד הרפובליקאים. לדברי וולה, כתב היד של סימון שהוא שלח קיבל מכתבי שלילה מ–12 הוצאות ספרים. בשבע ההוצאות האחרות אפילו לא טרחו לענות.

וולה סיפר השבוע לרדיו הציבורי הצרפתי שבאחד ממכתבי הדחייה שנשלחו לו טרח העורך לנמק את סירובו וכתב כי "המשפטים ארוכים עד אין קץ ובשלב מסוים הם גורמים לקורא לאבד עניין. הסגנון אינו מאפשר לפתח עלילה משכנעת או דמויות בנויות היטב". לדבריו, יש בכך כדי להוכיח את צרות האופקים של הוצאות הספרים של ימינו, "המעדיפות לוותר על כתבי יד שאינם קלים לקריאה ומוציאות רק ספרים של אנשים מפורסמים".

סימון, יליד 1913, נחשב לאחד מהבולטים בתנועת "הרומן החדש" בצרפת. רבים ממבקרים הספרות השוו את כתיבתו לזו של ויליאם פוקנר ומרסל פרוסט. לטענת כמה מהם, בספר "הארמון" הוא מתח ביקורת נוקבת על הסופר הבריטי ג'ורג' אורוול. בין ספריו של סימון שראו אור בעברית נמנים "דרך פלנדריה" (הוצאת הספרייה החדשה, מצרפתית עידו בסוק) ו"העשב" שהתפרסם באחרונה בהוצאת עם עובד (מצרפתית עילאי ראונר ולילך נתנאל). הוא מת, בן 91, בשנת 2005.

בנימוקי הזכייה שלו בפרס נובל נכתב כי "כתיבתו משלבת בין שירה ליצירתיות ציורית עם מודעות מעמיקה בתיאור המצב האנושי". עם זאת עורכי ההוצאות בצרפת כיום לא התרשמו מכך. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ