רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה אומרים עלינו הספרים הכי טובים שנכתבו פה?

בשבוע הבא יתקיים טקס פרסי ספיר, היוקרתי והנדיב שבפרסים לספרות בישראל. האם חמשת הספרים ברשימה הקצרה משקפים את הלכי הרוח בחברה הישראלית והאם אפשר להמר מי יזכה בפרס?

11תגובות
הספרים והסופרים המועמדים לפרס ספיר

בעוד שבוע פחות יום, בשעות הערב, תתקבץ צמרת העסקונה הספרותית הישראלית בנמל תל אביב, במועדון האפלולי בו נערך מדי שנה טקס פרסי ספיר. הפרס, שמעניק מפעל הפיס הוא הפרס הספרותי הנדיב ביותר הניתן בארץ ונחשב גם ליוקרתי ולגבוה הפרופיל שביניהם. הוא משודר בטלוויזיה למשל, ובטקס, שאותו מנחה מדי שנה סלב אחר — השנה יהיה זה עמוס תמם — משולבים קטעי מוזיקה שמבצעים אמנים ידועים. לפני הטקס מתקיים קוקטייל והמוזמנים, במיטב בגדיהם, נקראים לטעום מהתקרובת, בורקסים בדרך כלל. בכל זאת, ספרות.

אבל העניין המרכזי הוא כמובן היצירה העברית. כבכל שנה, הליך הסינון למועמדים כולל שני שלבים עיקריים: הרשימה הארוכה, שעשרה ספרים וסופרים מעפילים אליה, ומקבלים על עצם הכללתם בה פרס בגובה 20,000 שקלים, והרשימה הקצרה, ובה החמישה שהגיעו לשלב הסופי וכל אחד מהם זוכה ב–40,000 שקלים. מי שייבחר כזוכה בפרס ספיר, יקבל 150,000 שקלים וספרו יתורגם לערבית ולשפה נוספת לפי בחירתו, ועוד שלל כיבודים ויוקרה.

ככל שספרות הנכתבת בחברה מסוימת משקפת את הלכי הרוח בה, הרי שברשימה הקצרה של ספיר יש בוודאי משהו חשוב שאפשר ללמוד. אבל מהו הדבר? ובמה עוסקים ספרי המקור הטובים ביותר של השנה שבהם בחרה הוועדה? וחשוב לא פחות — האם אפשר להמר מי מהם יזכה?

הופעה של אסף אמדורסקי בפרס ספיר ב-2016
אבישג שאר-ישוב

טריטוריה מוכרת

עבור שלושה מהסופרים המועמדים, יהיה הטקס טריטוריה מוכרת: נועה ידלין, המועמדת בזכות ספרה "שטוקהולם" (כנרת זמורה־ביתן), היא זוכת פרס ספיר לשנת 2013 עבור ספרה "בעלת הבית"; שמעון אדף, שספרו "קום, קרא" (כנרת זמורה־ביתן דביר) מועמד השנה, היה הזוכה בשנת 2012 על ספרו "מוקס נוקס"; וסמי ברדוגו, המועמד על ספרו "כי גי" (הקיבוץ המאוחד/ ספרי סימן קריאה) מועמד זו הפעם הרביעית לפרס ברשימה הקצרה. אליהם מצטרפים אסתר פלד וקובץ הסיפורים שלה "פתח גדול מלמטה" (הוצאת בבל) וספר הביכורים של העיתונאי והעורך אמיר זיו, "ארבעה אבות" (עם עובד).

ומה בספרים? שלושה סיפורים הנפרשים על פני 40 שנה מחוללים את העלילה ב"ארבעה אבות" ומתוכם מתבררת דרמה גדולה: בשנות ה–60 מתכתב מר בוכמילר התל אביבי עם מחלקת הבנייה של עיריית תל אביב ומתלונן על השכנה מעליו; ב–1993 מגלה וטרינר דברים שלא ידע על אשתו; ובשנת 2004 כותבת נערה בת 17 בלוג. כולם קשורים אלו לאלו ועוסקים בשאלות של הורות ויחסי הורים, בעיקר אבות, ובנות.

זיו, בניגוד למה שנראה בתחילה, אינו מדבר רק על קשיי האבהות, אלא גם, ובעיקר, על מחלת הגבריות, פתולוגיה שעוברת בתורשה — לקראת סוף שהוא מלחמת מינים עקובה מדם | לחצו לקריאת הביקורת על "ארבעה אבות"

"פתח גדול מלמטה", ספרה של פלד, הוא אולי קובץ סיפורים קצרים, אבל כאלה שצירופם מגלה סיפור גדול יותר על אשה החיה ביישוב קטן. היא מסיימת קשר ממושך עם גבר מבוגר ממנה שלו לא היתה מסוגלת להתחייב, מתחברת לגבר צעיר שאליו היא לא נקשרת ולבסוף מחליטה לחיות את חייה לבד. העלילה אינה העניין המרכזי כאן, אלא רצף הדיבור הפנימי וחוויותיה של הגיבורה, המוכרות לכל אשה.

זה בראש ובראשונה ספר לנשים. לא במובן של הז'אנר המכונה "צ'יק ליט", אותה ספרות קלילה שמתעסקת בנשיות צעירה בעולם המודרני, אלא במובן כבד בהרבה של היות אשה בעולם | לחצו לקריאת הביקורת על "פתח גדול מלמטה"

גי, גיבור ספרו השביעי של סמי ברדוגו "כי גי", חוזר אחרי 40 שנות היעדרות לכפר בו נולד ואותו עזב כשהיה בן 17, לביקור בן שבוע. הוא מנסה לבחון האם יוכל לשוב והדבר הראשון שהוא עושה עם שובו הוא רצח — הוא מטביע את ברנר, שמעולם לא עזב את הכפר, בבור סיד באתר בנייה. בהמשך הוא מחפש אנשים שהכירו אותו ושהכיר הוא בעצמו. השפה, מבין הקורא במהירות, היא מה שמסחרר וחשוב, וגם מסתורי ומושך, בספר של ברדוגו.

רק לעתים נדירות נתקלים קוראי העברית בספרות כמו זו שכותב סמי ברדוגו. אנחנו כבר רגילים כל כך ללחם ושעשועים, לשימוש הרשלני שלנו במלים ובמעשים, עד שמגיע ספר כזה ומחייב אותנו לכוון מחדש את התדרים | לחצו לקריאת הביקורת על "כי גי"

שפה, והפעלולים שניתן לעשות בה, מהפנטים גם ב"קום, קרא" של שמעון אדף. זהו חלקה האחרון של טרילוגיית הבלש אליש בן זקן של אדף, ואף שיש כאן בלש, לא ברור לגמרי מה היא התעלומה. נדמה שזוהי משימתם של הקוראים והפתרון לה מצוי בידי אחייניתו של אליש בן זקן, תהל, החיה בעתיד המדכא שמתאר אדף. הגיבור של אדף חוקר את היעלמותה של נערה מהעיר שדרות ומחמיץ רמז חשוב שנתן לו המשורר נחום פרקש, אבל מיהו נחום פרקש? כיצד הוא קשור להיעלמות? והאם התעלומה היא בעצם השאלה מהי תעלומה?

פרומו פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס 2017 | שמעון אדף - דלג
פרומו פרס ספיר לספרות של מפעל הפיס 2017 | שמעון אדף

ולבסוף "שטוקהולם" של ידלין, שאולי אין בו תעלומה, אבל קנוניה בהחלט יש: שני גברים ושתי נשים, כולם בני 70 בערך, כולם חברים מצעירותם, מנסים להסתיר את מותו הפתאומי של אבישי, כלכלן מצליח ונודע, כדי שלא לחבל בסיכוייו לזכות כמועמד לפרס נובל, הניתן רק לאדם חי או כזה שהיה חי עד לרגע ההכרזה. בשמונת הימים, מרגע מותו ועד ההכרזה, מתגלה ההיסטוריה הפרטית של כל אחת מהדמויות ומתברר עד כמה קשה, מקאברי ומלוכלך, להסתיר מוות.

תחושה של עונג מציצני ומסוכן מלווה את הקריאה ברומן החדש של נעה ידלין, והיא מתגברת ככל שהספר נמשך למחוזות מקאבריים ואפילו פרוורטיים | לחצו לקריאת הביקורת על "שטוקהולם"

קשה ומלוכלך גם לנסות להמר על זוכה. בשנה שעברה נחל הניסיון כישלון חרוץ והשנה, ברשימה המציעה שלושה שמות מוכרים ועוד שניים, שכל אחד מהם יכול להיות בחירה מנומקת, המשימה אינה קלה יותר.

דור הביניים

"מה שבולט השנה ברשימה הקצרה זו הנוכחות החזקה של שלושה סופרים מובילים שכבר נכחו בפרס הזה בשנים קודמות", אומרת המבקרת, חוקרת הספרות והמשוררת, שירה סתיו. "שלושתם סופרים חזקים ופוריים, ילידי שנות השבעים, בני 'דור הביניים', כלומר סופרים ידועים שכבר יש להם רשימה נאה של הישגים מאחוריהם אבל עוד לא הגיעו למעמד הפומפוזי והקונצנזואלי של הסופרים הוותיקים והנמכרים. אם אדף או ידלין יזכו בפעם השנייה זה יהיה חידוש מרענן במוסד הפרס, שיכניס הרבה מתח לשנים הבאות, עם התחושה שהכל פתוח והקלפים נטרפים בכל שנה מחדש. כמו כן אני בטוחה שרבים, ואני ביניהם, מרגישים שהגיע הזמן שברדוגו יזכה בפרס ויהיה בזה משום צדק פואטי כלפי אחד הסופרים הייחודיים ביותר שפועלים כאן. 'כי גי' הוא ספר תובעני שלא מתחנף לקהל הקוראים ולעתים אפילו מפנה להם עורף, אבל כבר היו גם הפתעות כאלה בין זוכי הפרס בעבר".

"אף פעם לא שפטתי בפרס ספיר אבל הבנתי שהרעיון הוא לבחור בספר הטוב של השנה, מבלי להתחשב בשאלות צדדיות כמו ההיסטוריה של הסופרים, כלומר האם הם זכו כבר בעבר, או האווירה הציבורית", מעיר בהקשר זה מבקר הספרים של "ידיעות אחרונות", אריק גלסנר. "אם הם לא יעמדו בכלל הזה, ברדוגו יזכה, אבל אם יש השפעה לאלמנטים נוספים, אני מתקשה יותר להכריע".

למה בעצם?

"רוח התקופה נוטה לבחירה באסתר פלד שמתארת יחסי גברים ונשים מנקודת מבט ביקורתית. יכול להיות שהכתיבה של אמיר זיו, שיש בה משהו שמרני יותר, מיינסטרימי יותר, תפתה את השופטים לבחור דווקא בו. אנחנו נמצאים בימים שבהם ישנו ניסיון לעודד קריאת ספרות מקור, ואולי יבחרו בו משום שהוא הכי נגיש. בסיכומו של דבר, אם השופטים יתעלמו מהשניים שכבר זכו בעבר, הבחירה בברדוגו היא המתבקשת, אבל יש סיכויים טובים גם לפלד ולזיו".

"נראה לי שזה יהיה הרגע של סמי ברדוגו", מהמר גם המבקר עמרי הרצוג. "אמנם יש לי כישרון עקבי לא לנחש נכון אבל נראה לי שהשנה אצליח וזה הזמן של ברדוגו. הוא כתב ספר מצוין ומורכב, ממשיך את הקו שלו ומשכלל אותו ברמה הלשונית. הוא מייצר עברית חדשה שיש בה הרבה רבדים, מימד פיוטי ומימד מדובר, ומשרטט עולם של חזרה הביתה. זו סוגיה משותפת לכל הספרים ברשימה — האם אפשר לחזור הביתה — אבל הוא עושה את זה בצורה משוכללת ומדויקת. הוא ראוי לפרס".

המומנט הבלשי

כדאי להתעכב על ההערה האחרונה של הרצוג, ועל שיבה־הביתה כתמה שעוברת בין הספרים ברשימה הקצרה. "זה לא לחזור לבית הלאומי", הוא מרחיב. "בכל הספרים חוזרים לבית שהתערער, שמשהו הופר בו. זה היחסים בין אבות וילדים, אמהות וילדים, הבית שחברות יכולה לייצר. אצל פלד זו דמות שמתמודדת עם השדים של משפחתה וגם ברדוגו עושה את זה, מנסה לבדוק מה קורה בבית. הספרים האלה מתקיימים בתרבות הישראלית אבל אפשר בקלות לתרגם אותם לשפות זרות, אולי חוץ מאדף. הרשימה הזו בוחנת את אחורי הקלעים של הסוגיות הגדולות, החברה והפוליטיקה. היא מתבוננת בסדרי החיים של היום־יום. פלד, זיו, ידלין וגם ברדוגו מתבוננים לחצר האחורית ולא לזירה המרכזית של הזיכרון ההיסטורי, אתגרים חברתיים ופוליטים. אם זה מסמן את הספרים הבולטים של התקופה, זה מדגיש את הנטייה של הספרות העברית להתבונן אל סוגיות שיש בהן מימד אוניברסלי ולא להיות שופר מקומי למשמעויות ספציפיות להקשר הישראלי".

מיכל בן נפתלי מקבלת את הפרס בשנה שעברה
אילן אסייג

גם גלסנר וסתיו, כל אחד בדרכו, מוצאים נקודות של דמיון ושוני בין המתמודדים ברשימה הקצרה. לכל הספרים, אומרת סתיו, יש נקודה משותפת אחת והיא "המומנט ה'בלשי' שקיים בכל אחד מהם, בין שהמומנט הזה מעסיק את הדמויות ובין שזו חשיבה בלשית שמוטלת על הקוראים". מעבר לזה, אומרת סתיו, אפשר להפריד את הרשימה לכזו המחולקת בין אדף וברדוגו "שהם אמני שפה מובהקים" ובין ידלין וזיו שהרומנים שלהם נהנים מתחכום "שנעוץ בעיקר בעיצוב העלילתי. אפשר לומר שאצל ידלין וזיו - שהכתיבה שלהם מעידה על חושים עיתונאיים ותסריטאיים חדים - הדרמה של הסיפור קשורה בתזמון הפרטים, בפערי הידע ובתודעות השונות שמשתלבות זו בזו, ואילו אצל אדף וברדוגו זו מעל לכל הדרמה של המשפט או של הפיסקה, הדרמה של הניסוח ושל הדיבור, של השפה עצמה ושל הכתיבה. לכן גם הספרים שלהם פחות סוחפים לקריאה ויותר מזמינים הרהור". גם חלוקה גיאגרפית אפשרית כאן, אומרת סתיו, משום שידלין וזיו כותבים "את המרכז ואת ההתפרקות של המרכז" ואילו אדף וברדוגו "כותבים את התנועה אל הפריפריה". פלד, אומרים גלסנר וסתיו, היא המועמדת החריגה השנה, ואף על פי כן, האפשרית, בין היתר משום שהיא מבטאת משהו מרוח התקופה. גלסנר מרחיב: "אצל אסתר פלד עוסקים ביחסי גברים ונשים. יש אווירת בדלנות, חשד הדדי באוויר, ספר שמבטא יאוש מהיכולת לתקשורת בין המינים. הספר שלה אולי קשור למגמה שהביאב להופעה של ספר נוסף, 'ערות', בשנה שעברה".

"'פתח גדול מלמטה' לא ממש משתלב בתמונה הכללית - לא רק בתמונה הכללית של הפרס השנה אלא גם בתמונה הכללית של הספרות", מעירה סתיו. "ספר חכם ומקורי וממזרי, מסע נשי נטול פשרות אל אוטונומיה אישית, וככזה הוא מאוד מעורר השתאות ומחשבה וגם רלוונטי לגלי העיסוק העכשווי במאבקים נשיים. אם פלד תזכה זו תהיה הזכייה הכי מפתיעה, מוזרה אפילו, אבל אותי באופן אישי זו הזכייה שהכי תשמח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(article) : true