ריבלין ספד לחיים גורי: זהו בוקר בלי המשורר הלאומי שלנו - ספרות - הארץ

ריבלין ספד לחיים גורי: זהו בוקר בלי המשורר הלאומי שלנו

המשורר, הסופר והעיתונאי שמת אתמול הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים. קודם לכן, ארונו הוצב בתיאטרון ירושלים. בתו הקריאה לבקשתו את שירו של אלתרמן "קץ האב" ופרצה בבכי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הנשיא ריבלין ורעייתו נחמה ליד ארונו של גורי, הבוקר
הנשיא ריבלין ורעייתו נחמה ליד ארונו של גורי, הבוקר
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

המשורר, הסופר והעיתונאי, חתן פרס ישראל, חיים גורי, הובא היום (חמישי) לקבורה בחלקת יקירי ירושלים בהר המנוחות. קודם לכן הוצב ארונו בתיאטרון ירושלים. מאות אנשים חלפו על פני הארון ולאחר מכן נערך טקס ברחבת התיאטרון בהשתתפות הנשיא ראובן ריבלין.  

"הנה מוטלות גופותינו, פנינו שונו, איננו נושמים", פתח הנשיא ריבלין את דבריו. "חיים יקר, גורי, יותר מיממה חלפה מאז נודע דבר מותך וחסרונך נוכח כל כך. והנה, לכבודך, אנחנו מנסים לכנס את המלים, להעמידן בשורות, לצחצח אותן, לגייס אותן – אך הן מסרבות. הן נשמעו לקולך, מסרבות להישמע לקולנו. בור נפער בלב. נחמה ואני מבכים את לכתו של חיים גורי, המשורר הלאומי בן ימינו. איש שהיה לסמל. משורר העצמאות, משורר הרעות, לוחם ואיש רוח. מורה של חיים ומורה דרך.

רעייתו של גורי עליזה והבת חמוטל, היום בטקס האשכבה
רעייתו של גורי עליזה והבת חמוטל, היום בטקס האשכבהצילום: אוליבייה פיטוסי

"זה בוקר בלי המשורר הלאומי שלנו. במלוא הפשטות והפאתוס, היית המשורר הלאומי שלנו. חרדת הקודש שבה התייחסת לאומה שלנו, ללאום שלנו. נשאת את המדינה במלותיך. שוררת כלוחם ולחמת כמשורר. דבריך תמיד יצאו מקרב לב. הקשבנו לך. ידענו שמי שכתב אותנו כך הוא בשר מבשרה של האומה הזאת, של העם הזה. לא היתה בך אפילו עצם אחת אישית – כולך היית עם.

"גורי יקר, חיים, פרקים שלמים מתולדותיה של ישראל למדנו מהאמת שלך. שואה ותקומה, מלחמה ושלום, החיים העבריים הישראליים היו בעיניך פלא שאינו מובן מאליו. מאבק שבו הטוב חייב לנצח. בעולם שמעלה פרות קדושות על מזבח מדי שעה – היית לנו פאתוס. בעולם של שגרה – היית הכל חוץ משגרה. גם בשיריך האישיים – זרמו עורקים של עם ומדינה. מישהו עוד זוכר, חיים, שאתה תיווכת בין אנשי קדומים לאנשי המערך? איני יודע כמה אנו ראוים למציאות בלעדיך, אך אני מבטיח שנמשיך להילחם למען המולדת. נעשה זאת תמיד כשאתה לצדנו".

לאחר הנשיא עלתה לדבר המשוררת אגי משעול שאמרה כי "שום זמן, אויבים רוח ומים לא ימחקו את שירתך, שהיא כל כך הרבה שנים פסקול חיינו. היית עשוי מאותיות. נפשך נשארה צעירה ונמרצת. אכפתית עד דמעות. משורר שלא מסתפק בהיותו זקן השבט, אלא מתעניין בשירה עכשווית. אפילו את פרס הציונות שסרבת לקבל ביקשת להעניק למשורר צעיר.

"כמה כאבה לך בשנים האחרונית הארץ. לעולם לא אשכח איך עמדת בשער הגיא, לוחם את מלחמתך האחרונה, ושרת בקול דומע את 'באב אל ואד' שלך. עם מותך שלך מת משהו מישראל הטובה, היפה. כמו שכתבת 'אתה תמשיך לנוע כמו עוד, לנוע יותר בדרך ארוכה מאוד'".

ארונו של גורי, הבוקר בתיאטרון ירושלים
ארונו של גורי, הבוקר בתיאטרון ירושליםצילום: אוליבייה פיטוסי

אחרי משעול עלה לספוד לגורי האלוף במילואים אלעד פלד. "המצב בארץ בשנים האחרונות הכאיב לגורי מאוד. הוא כתב אנחנו היורים ירינו כי היה צריך לראות. חברים סביבנו מתו וההבדל בינם ובינינו היה מזל. השנים עברו. המלחמה נמשכת ונמשכת. לא מצאנו את האיזון ואת החסר אנחנו ממלאים בשנאה בינינו לבין עצמנו ובינינו לאחרים. זה לא מתן לו מנוח. תודה שנתת מילים לדור שלם ודע לך שהדם והאוייבים, הרוח והמים לא ימחקו אותך".

לאחר נאומים אלו נוגן "הרעות", שהיה אחד השירים הקנוניים של גורי. הקהל הרב שנכח במקום הצטרף לשירה.

בתו של גורי, יעל, סיפרה כי לפני מותו ביקש ממנה אביה שתקריא את שירו של אלתרמן "קץ האב". "פחדתי פחד מוות לקרוא אותו", אמרה והקריאה את השיר כשהיא דומעת. 

ניר ברקת אמר בטקס כי "במלחמת השחרור פגשה ירושלים את גורי. הוא לחם בנגב אבל נשא בלבו את ירושלים. הוא העניק לה את השיר 'באב אל ואד', שיר שמנציח את הלוחמים ולא רק אותם. בין השורות הגביהה את העם כולו. 19 שנה לאחר מכן, בששת הימים פגשה העיר את גורי הלוחם - הפלוגה שעליה פיקד נטלה חלק בלחימה על שחרור העיר.

"כל מי שהקשיב לגורי חש שהביא את הדברים מעומק בלתי רגיל", הוסיף ברקת. "בשנת 2002 הוענק לו עיטור יקיר העיר ירושלים. גורי היה יקר לעיר וירושלים היתה יקרה לו. מה שישאר לנו מגורי מעבר לשירים היא המורשת. מי שנלחם למען העתיד העתיד הפיזי והעתיד הרוחני וניצח".

לפני תום הטקס עלו בנותיו של גורי יעל, נועה וחמוטל עלו לומר קדיש על אביהן. לאחר מכן חבריו של המשורר, בני דורו, נשאו את ארונו מהמקום.

גורי, ששירתו היתה שירת האתוס הלאומי של מדינת ישראל וכמה משיריו הפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית, מת אתמול בגיל 94. הוא שירת שש שנים בפלמ"ח, ועם קום המדינה השתתף בכיבוש באר שבע במבצע "יואב", ובמבצע "עובדה" באילת שימש כסגנו של אברהם אדן (ברן). בהפוגה עלה לירושלים ושם כתב שני שירים נוספים שהפכו אותו לגיבור תרבות במיתולוגיה הישראלית: "באב אל ואד", שיר זיכרון ללוחמים ואנשי השיירות שנפלו בשער הגיא בקרבות לפריצת הדרך לירושלים בזמן המצור, ו"הרעות".

חיים גורי היה משורר של חמלה בעידן שאין בו חמלה. השירה העברית איבדה היום את אחד הלוחמים האמיצים ביותר שידעה, את אחד מגדולי מצביאיה | אלי אליהו

שירתו של חיים גורי רוויה במוטיבים של חברות. הוא היה נביא ה"ואהבת לרעך כמוך" הישראלי, חבר אישי ולאומי. הוא היה משורר של נחמה, אך גם של תוכחה, שניהם נבעו מאהבה אדירה לעם הזה | המשורר גלעד מאירי, חברו של גורי

"מזה עכשיו אתם צריכים להיזהר. כי עכשיו הדבר הזה בידיכם. עכשיו תורכם" | חיים גורי בראיון מרתק עם ארי שביט

חיים גורי
חיים גורי
חיים גורי בתעלת סואץ, מרץ 1971
6 מתוך 6 |
חיים גוריצילום: דניאל צ'צ'יק
1 מתוך 6 |
חיים גורי. למרות חילוקי הדעותצילום: ורדי כהנא
2 מתוך 6 |
חיים גורי בתעלת סואץ, מרץ 1971צילום: אוסף דן הדני בספרייה הלאומית

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ