בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך קרה שדווקא בעידן המודרני הנשים נעלמו מהספרות

מחקר שניתח מאה אלף רומנים שנכתבו לאורך 200 שנה גילה כי ייצוג הנשים - כסופרות וכדמויות בספר - פחת בתקופה המודרנית לעומת הוויקטוריאנית שקדמה לה, והתאושש רק משנות ה–70 ואילך

תגובות

נשים ברומנים נוטות "להרגיש" בשעה שגברים "משיגים"; נשים מחייכות או צוחקות, וגברים מגחכים. ניתוח של יותר מ–100 אלף רומנים שנכתבו במהלך 200 השנים האחרונות מראה שמלים בלתי מזיקות לכאורה הן טעונות מגדרית, וחושף צניחה בלתי צפויה בשיעור הסופרות בין אמצע המאה ה–19 לאמצע המאה ה–20.

חוקרים מאוניברסיטאות אילינוי וקליפורניה בברקלי השתמשו באלגוריתם כדי לבחון 104,000 יצירות ספרות מ–1780 עד 2007. האלגוריתם זיהה את מגדר הכותבים ואת מגדר הדמויות. החוקרים ציפו לראות עלייה בנוכחות דמויות נשיות בספרות לאורך שתי המאות. במקום זאת, "מהמאה ה–19 ועד שנות השישים המוקדמות של המאה ה–20 אנחנו רואים ירידה מתמדת", כתבו טד אנדרווד, דייוויד במן וסברינה לי, במאמרם "הטרנספורמציה של המגדר בספרות אנגלית", אשר פורסם במגזין "קולטורל אנלטיקס". רק בראשית שנות ה–70 החלה לדבריהם המגמה להתהפך.

ג'יין אוסטן
ללא קרדיט

במקביל לצניחה במספר הדמויות הנשיות, החוקרים מצאו גם "ירידה מדהימה למדי" במספר הספרים שנכתבו על ידי נשים במחצית הראשונה של המאה ה–20, ולדבריהם "נתח הספרות הבדיונית שנכתב על ידי נשים... צנח בחצי (מכ–50 אחוז לכ–25 אחוז) בין 1850 ל–1950". החוקרים היו כל כך מופתעים מהממצאים, "בעיצומה של התקופה בה אנו מצפים למצוא את השלכות הגל הראשון של הפמיניזם", עד שחשדו תחילה בשגיאה בשיטת המחקר שלהם, אבל בדיקה נוספת גילתה שהחישובים היו נכונים.

"אם המגמה הזו של צניחה במספר הסופרות נכונה, זוהי עובדה חשובה בהיסטוריה של הספרות שצריכה להיות מונכחת גם, למשל, במבואות לאנתולוגיות. אבל הסיפור לא ממש ידוע", כתבו החוקרים. "מלומדי התקופה בוודאי יכלו להבחין בירידת מספר הנשים הכותבות בתקופתם, אבל אף אחד לא הגיע למסקנה העגומה שכל הסיפור מ–1800 עד 1960 הוא סיפור של הידרדרות".

מרי שלי, מחברת "פרנקנשטיין"
National Portrait Gallery

החוקרים מעריכים כי סיבה אחת לצניחה במספר הסופרות עשויה להיות ה"ג'נטריפיקציה" של הרומן. במחצית המאה ה–19, כתיבת רומנים לא נחשבה ל"קריירה בסטטוס גבוה", אבל ככל שהיא נהייתה כזו, היא הפכה יותר ויותר למושא תשוקה עבור סופרים גברים. החוקרים גם מציינים כי בשונה מנוכחות הסופרות בתחום הכתיבה הבדיונית, שהידרדרה בתקופה המדוברת, בקטגוריות אחרות, כמו כתיבה לא בדיונית, היתה "התרחבות עצומה" של מספר הנשים הסופרות.

הירידה במספר הנשים הכותבות היא גם אחת הסיבות לצניחה במספר הדמויות הנשיות. לפי המחקר, בספרים שנכתבו על ידי גברים, נשים הן כרבע עד שליש מהדמויות, בעוד שבספרים שנכתבים על ידי נשים "החלוקה קרובה הרבה יותר לשוויון".

קייט מוס, סופרת רבי־מכר בריטית ומייסדת פרס הספרות לנשים, אמרה כי היא לא מופתעת מהתוצאות. "כשייסדנו את הפרס, גילינו שכשספר שנכתב על ידי אשה זכה בפרס, לעתים קרובות יותר הגיבור במרכזו היה גבר. המחקר הענק הזה תומך במסקנה הזו".

מוס ציינה כי "מאז עידן הנאורות התרחש שינוי אדיר שנמשך עד תחילת התקופה הוויקטוריאנית. נשים היו חופשיות יותר בתקופתן של ג'יין אוסטן, מרי שלי (מחברת "פרנקנשטיין") או אן רדקליף, אבל אז הערכים הוויקטוריאנים — רעיון האשה כ'המלאך שבבית' — השתלטו. במקביל הפכה הביקורת לדיסציפלינה, שהיתה גברית מעיקרה, ולכן לא מפתיע שנשים ככותבות איבדו את מעמדן, כיוון שגברים כותבים על סופרים גברים והם מתחילים לדחוק נשים החוצה. רואים את זה גם בתחומי ההיסטוריה והמוזיקה: יש שוויון, ואז כשהביקורת הופכת לבעלת חשיבות תרומת נשים מאבדת מערכה".

בניתוח 104,000 הרומנים ובבדיקת הלקסיקון המשויך לדמויות, החוקרים מצאו כי מהדורות מוקדמות הכילו שפה ממוגדרת. ברומנים מתחילת המאה ה–19, יש סיכוי גבוה יותר שלגברים יהיו "בתים" ו"ארצות", בעוד שלנשים יש "קיטון פרטי", "דירות" או "חדרים". עד סוף המאה ה–20, עם זאת, "בית" הפך למשויך יותר לדמויות נשיות. מלים כמו "לב", "דמעות", "אנחות", "חיוכים" ו"מצב רוח" היו "ממוגדרות באופן נשי" במאה ה–19, גילה האלגוריתם, עם "שמות עצם סובייקטיביים בודדים בלבד המשויכים לעתים קרובות יותר לגברים — העיקרי שבהם הוא 'תשוקה' או 'תאווה'".

בעוד שגם לדמויות גבריות וגם דמויות נשיות היה סיכוי שווה "לקרוא", לגברים היה באופן היסטורי יותר סיכוי "להשיג" דברים, בעוד שלנשים היה יותר סיכוי "להרגיש". עד אמצע המאה ה–20, למלים המתארות עליצות כמו "חיוך" ו"צחוק" היה סיכוי גדול יותר להיות משויכות לדמויות נשיות, בעוד ש"גברים מאמצע המאה, כך נראה, ידעו רק לגחך או להצטחק".

"מיגדור העליצות הגיע לשיאו בשנים שלפני ואחרי מלחמת העולם השנייה, וריימונד צ'נדלר הוא ביטוי טיפוסי להשלכות של מיגדור זה על דמויות גבריות. הגברים בספריו מגחכים לאקונית, באי נוחות. 'הוא גיחך. לשיניו היה מראה מנוקד', בספר 'רוח אדומה'. או 'הוא גיחך. רופא השיניים שלו התעייף מלהמתין לו', ב'העיפרון'. הגיחוכים של צ'נדלר בדרך כלל מגיעים עם הערה צינית על החזות של הדמות, כאילו להבהיר שההומור הגברי הוא ציפוי דק הנמתח מעל הסכנה", כתבו החוקרים.

באופן כללי, החוקרים מצאו כי החלוקה המגדרית בין הדמויות "הלכה והפכה לפחות חריפה" במהלך מאתיים השנים האחרונות, עם "שפות שונות מאוד" לתיאור גברים ונשים במאה ה–19 בהשוואה להיום, כש"הפעולות והאפיונים של הדמויות מתחלקים הרבה פחות לתבניות מגדריות".

עם זאת, החוקרים שבים ואומרים כי לא נראה שטשטוש הגבולות המגדרי, ככל שהסיפורת התקדמה לתוך המאה ה–20, "היה קשור גם ליתר הבלטה של נשים כדמויות. להיפך, הנוכחות שלהן ירדה לכל אורך התקופה, וגברים — בממוצע, כקבוצה — סירבו באופן עקבי לתת לנשים יותר משליש מנפח הדמויות בסיפוריהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו