מאיה אנג'לו - משוררת, לוחמת זכויות שהגיעה עד לבית הלבן ובשלנית - ספרות - הארץ

מאיה אנג'לו - משוררת, לוחמת זכויות שהגיעה עד לבית הלבן ובשלנית

הסופרת והמשוררת מאיה אנג'לו, שמתה בגיל 86, היתה יוצרת משפיעה ואחת הדמויות החשובות בתנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מאיה אנג'לוצילום: רויטרס
מיה סלע
מיה סלע

הכתבה פורסמה במקור ב-2014 ומפורסמת כעת שוב לרגל יום הולדתה ה-90 של מאיה אנג'לו.

הסופרת והמשוררת מאיה אנג'לו מתה בגיל 86. מלבד פועלה האמנותי, אנג'לו היתה אחת הדמויות החשובות בתנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית. היא ידועה בסדרה של שש אוטוביוגרפיות שפירסמה החל משנת 1969, שהראשונה שבהן ("ידעתי למה הציפור הכלואה שרה") מספרת את סיפור חייה עד גיל 16.

אנג'לו היא אחת הסופרות הידועות והמוערכות ביותר בספרות האפרו-אמריקאית. היא החלה את דרכה כרקדנית וכזמרת. היא היתה רקדנית במועדון לילה בסן פרנסיסקו, זה היה בשנות הארבעים של המאה הקודמת. מאוחר יותר למדה מחול מודרני אצל מרתה גרהם והופיע לצד הרקדן אלווין איילי. בשנת 1957 הקליטה תקליט עם שירי קליפסו והופיעה במחזמר באוף ברודווי עם שיריה. רק בסוף שנות החמישים התחילה להתרכז בקריירה של כתיבה.

בשנת 1960 נכחה בנאום של מרטין לותר קינג וארגנה מופעים לאיסוף תרומות עבור האגודה לזכויות האזרח. בשנת 1964 סייעה למלקולם אקס להקים ארגון חדש לזכויות אזרח "ארגון האחדות האפרו אמריקאי", מלקולם אקס נרצח זמן לא רב לאחר מכן. בשנת 1968 מרטין לותר קינג ביקש ממנה לארגן מעין מסע הסברה ברחבי המדינה. היא הסכימה אבל דחתה מעט את הסידורים. חמישה שבועות לאחר מכן, ביום הולדתה הארבעים, מרטין לותר קינג נרצח.

שנות השבעים היו השנים הפוריות שלה. היא הלחינה שירים לרוברטה פלאק וכתבה פסקולים לקולנוע. היא כתבה מאמרים, סיפורים קצרים, תסריטים לטלוויזיה, אוטוביוגרפיות וספרי שירה. היא הפיקה מחזות, ושימשה כמרצה אורחת בכמה אוניברסיטאות. בסוף שנות השבעים פגשה את אופרה וינפרי כשזאת היתה מנחת טלוויזיה בבולטימור ונהפכה לחברתה ולמנטורית שלה.

בשנת 1993 הקריאה שיר שלה בהשבעה של הנשיא ביל קלינטון והפכה למשוררת הראשונה שהקריאה שיר בהשבעת הנשיא מאז רוברט פרוסט בהשבעה של ג'ון פ קנדי בשנת 1961. או תמכה בקמפיין של הילרי קלינטון בשנת 2008 ולאחר מכן תמכה בברק אובמה. כשהוא נבחר לנשיאות אמרה "אנחנו גדלים מעבר לטיפשות של הגזענות והסקסיזם". בשנת 2011 העניק לה הנשיא ברק אובמה את מדליית החופש הנשיאותית.

אנג'לו במטבחה. אנג'לו. ספר בישול שנפתח במלה "הללויה!"צילום: ASSOCIATED PRESS

מעמדה הנכבד לא מנע ממאיה אנג'לו לכתוב ספרי בישול. ב-2011 ראה אור ספרה "Great Food, All Day Long" ("אוכל נהדר לכל שעה ביום", הוצאת ויראגו).

"פעם הגדרתי את עצמי טבחית, נהגת ומשוררת. עכשיו אני בת 83, כבר איני נוהגת, אבל אני עדיין כותבת ועדיין מבשלת", אומרת אנג'לו. "ומאחר שהאכלתי אנשים כמעט כל חיי, פיתחתי לי כמה פילוסופיות על בישול.

"קודם כל, אנשים רבים ממשיכים לאכול זמן רב אחרי שהתמלאו. אני חושבת שהם מחפשים בצלחת טעם שכמו חומק מהם. אם פקעיות הטעם של אדם דורשות צלע בקר או צלעות חזיר חומות ופריכות, צלי עוף לא יספק אותו. ולכן הוא יאכל עוד חתיכה של עוף ועוד פרוסת לחם ועוד קצת תפוחי אדמה, בחיפוש עקר אחר הטעם החסר".

"לפני שנה בערך הבחנתי שאיבדתי ממשקלי מבלי משים 23 קילוגרם. לא מנעתי מעצמי דבר, פשוט הקפדתי לבחור מרכיבים איכותיים ולבשל ארוחות טובות. מבלי שאתאמץ לצמצם את צריכת השומנים והבשר, גיליתי שכשאני מכינה אוכל פיקנטי יותר, באופן אוטומטי אני אוכלת פחות: מנה קטנה יותר של אוכל טעים הותירה אותי בתחושת מלאות זמן רב יותר.

לאחר מותה כתבה עליה ג'סיקה ב. האריס ב"ניו יורק טיימס" כי "הבישול היה מיצג וירטואוזי שהורכב בחלקו ממונולוג, בחלקו מקטע מחול — מהפנט וסוחף לחלוטין. בנקודה מסוימת עלה קטע־שיר מקומדיה מוזיקלית, אחר כך ריקוד טוויסט ובוגי, ואז מחוות־יד ראוותניות תוך כדי תיבול. היתה זו צורה חדשה של תיאטרון לארוחת ערב: ביצוע מחושב מעורר פליאה ועונג. ואני נשביתי בקסמיה של אנג'לו ומאז נותרתי שבויה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ