עמוס עוז בבית שמש: "אתה לא תיתן עלינו מלה טובה. בטח תכתוב בספר שאנחנו חיות" - ספרות - הארץ

עמוס עוז בבית שמש: "אתה לא תיתן עלינו מלה טובה. בטח תכתוב בספר שאנחנו חיות"

ב– 1983 יצא לאור ספרו התיעודי של עוז "פה ושם בארץ ישראל". מובא כאן קטע מתוך הפרק "העלבון והזעם" על ביקורו בבית שמש. "התפלאנו מהשנאה שלך. סופר! מה זה? הערבים טובים ואנחנו גרועים?"

הארץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עמוס עוז. "מה שכתוב בספרים שלך, אני בחיים לא אקרא"
עמוס עוז. "מה שכתוב בספרים שלך, אני בחיים לא אקרא"צילום: Effigie/Leemage / AFP
הארץ

"תשאל מי הוריד את המרוקאים לזנות ולפשע? תשאל מי לימד את הילדים עוד במעברות לעשות צחוק מההורים, צחוק מהזקנים, צחוק מהדת והמנהגים? תשאל, דבר ראשון, מי בכלל לימד את עדות־המזרח שהכסף הכי חשוב בחיים? תשאל מי המציא את הגניבות והמעילות? מי המציא את הבורסה? אבל התדמית של צרעה ככה, ושל בית שמש ככה. וזה אשמת הכתבים והסופרים והשמאלנים וכל אלה, המלוכלכים מהטלוויזיה, והפרופסורים. ככה ציירו את התמונה. יעקב, תן צעקה שמה שיוציאו לו קפה ובורקס. על חשבוני. מה זה איתך, דחילאק, אתה פה האורח שלנו. תשתה ותאכל בשקט. תקח ברודווי?

"מה שכתוב בספרים שלך, בחיים שלי אני לא אקרא. למה? כי אתה לא תתן עלינו מלה טובה. מהטלוויזיה ראינו אותך, מהבחירות, תאמין לי, התפלאנו מהשנאה שלך. סופר! מה זה? הערבים טובים ואנחנו גרועים? גם על בגין אתה לא תתן מלה טובה. אפילו שיביא שלום לקיבוצים בגליל ושיביא שלום לכל המדינה אתה לא תתן עליו מלה טובה. למה זה? אתה רעב, אתה? מקופח? גדלת בפחון, אתה? היית שי"ן־גימ"ל, אתה? עבדת דחק, אתה? לקחו לך את הגאוה שלך? עשו אותך פושע? הגיע זמן שישימו במקומכם כתבים וסופרים אחרים, כאלה שאכלו אותה, כאלה שסבלו, אז גם אני אקרא. אני? לכתוב? מה פתאום? איפה אני אכתוב? מה, אתה צוחק עלי? יבוא איזה פולני זקן, יכתוב בידיש זכרונות מהשואה, תיכף יתקנו לו את השגיאות ויסדרו שיהיה יפה, וישימו בספר. אבל אם אני הייתי בא, מביא להם מהזכרון שלי, סיפורים ישר מהחיים, איך דפקו אותנו ואיך צחקו עלינו, תיכף יגידו לנו תלך הביתה, זה לא עברית, זה יש לו פה מלוכלך, זה, זה ממורמר, זה, זה כותב מלים גסות. אם דן בן־עמוס יכתוב ספר זין בן זין בכוס־אמו תיכף ידפיסו כל מלה בעיתון ויתנו את זה גם כן בספר וגם בטלויזיה. אני, אם אני רק אפתח את הפה, יגידו: יא מלוכלך, תרחץ את הפה, תלמד, אחר־כך תבוא, תדבר.

עטיפת "פה ושם בארץ ישראל"
עטיפת "פה ושם בארץ ישראל"צילום: כתר

"בטח אתה תכתוב עלינו בספר שלך או בעיתון שאנחנו חיות. בחיים שלך לא תכתוב מה ששמעת היום בבית־שמש. ואם היית כותב לא היו נותנים לך להדפיס בספר. בשביל זה השנאת־אחים. אתה אל תשאל אותי מה לעשות בשביל לגמור עם השנאת־אחים. מה אני, פרופסור? אני אחד מהאספסוף, בריון. מה אתה בא ושואל בריון איך להפסיק את השנאת־אחים? כל דבר אתם יודעים יותר טוב, בטח גם את זה אתם יודעים יותר טוב.

"אני אגיד לך משהו על השנאה. רק תכתוב את זה בעברית יפה. אתם רוצים שייפסק השנאת־אחים? דבר ראשון תבואו, תגידו יפה סליחה. חטאנו אשמנו בגדנו, ככה תגידו. כמו ביום־כיפור. גם חטאנו וגם אשמנו וגם בגדנו. ככה תגידו לפני העינים של בית־שמש וככה תגידו לפני הבית של בגין. תעשו עוד הפגנה ארבע־מאות אלף בכיכר מלכי ישראל, עם שלטים אשמנו בגדנו, במקום השלטים בגין רוצח — שרון רוצח. תגידו סליחה על השלושים שנה שהייתם בשלטון ותגידו סליחה על החמש שנים שליכלכתם באופוזיציה. אחרי זה אהלן. בבקשה. תיכנסו פנימה בממשלה ונלך ביחד. אנחנו לא בשביל נקמה. גם אתם יהודים. רק מה? תבואו בלי השחצנות שלכם. תשאירו את השחצנות בבית, אחר־כך נדבר.

"רבע ממה ששמעת כאן היום היום לא תכתוב. בטח תסלף, תכתוב שניצלת בנס מהמכות של הבריונים, תכתוב שאנחנו מוסתים. תכתוב מה שאתה רוצה. תלכלך. בין כה, עברו הזמנים שלכם. תשתה עוד קפה? לא כואב לך היד מלכתוב? בבקשה. תדבר. חברה, תהיו בשקט. תנו לו לדבר. חלק ממה שאמרו פה האנשים, תוריד הרבה אחוזים. התחממו הרוחות. ולא כולם חושבים אותו דבר בבית־שמש. הנה ההוא, לא פתח את הפה, אבל הוא מערכניק כמוך. וזה ששם גם כן. הרוב זה בגין. הוא האבא שלנו. מה שלא בסדר אתכם, הכי לא בסדר, זה לא שלא נתתם לבגין צ'אנס. ישר התחלתם לצעוק. תשתה אולי איזה קולה? לא התיבשת מהצעקות?"

אלא וכאלה וגם קשים יותר מאלה דבריהם של משה ושמעון ושלום ואבי וז'וז'ו ואלברט ואברם ושמעון השני ורבים אחרים. מי שהיה פעם פועל שחור, היום הוא משגיח או מנהל־עבודה. מי שהיה שכיר, היום הוא עצמאי. הבן לומד. הבת עובדת בבנק. האח בטיול בחו"ל. אין מה להתאונן. ובכל זאת, הזעם מפעפע ופורץ והלבבות מרים. זה בתוך דברי זה וזה מחריש בקולו את דברי זה. הביטויים החוזרים הם: "יד־על־הלב", ו"תרשום, תרשום". כל זה ביום שני לפנות ערב ואחרי רדת הערב ועד מאוחר בערב סביב שולחן של בית־קפה ברחבת מרכז העיירה בית־שמש שהיתה פעם מעברה והיתה פעם יישוב של עניים ועכשיו היא עיר קטנה לא־מכוערת בתוך נופי־הרים יפים מאוד. מה שדיברתי אני, כאשר הכריזו לכבודי על שתיקה קטנה והפצירו בי להשיב, לא כתבתי כאן מפני שהדברים ידועים. ומה שכתבתי מפי אנשי בית־שמש הוא מעט מהרבה, כי הדברים ארכו כחמש־שש שעות. מה יהיה עם כולנו, אינני יודע. מי שיש לו פתרון שיואיל לקום ולהגיד, ומוטב שלא יתמהמה. המצב לא טוב.

באדיבות "כתר"

ההילה סביבו הכבידה עליו, אבל עמוס עוז היה קודם כל בן אדם (אבירמה גולן) |שני עמודים צפופים, נדיבים ומעודדים ששלח לי עמוס עוז (דורית רביניאן) | פרידה מענק רוח, מצפן מוסרי וחבר (אהוד ברק) דויד גרוסמן נפרד מעמוס עוז: "לצערו ולאסוננו הוא צדק בכל מה שתיאר" | פרידה מדמות המופת של הספרות הישראלית (אריאנה מלמד)

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ