בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דניאל מאלורי והסופרים המתחזים: יש דברים שהקהל לא מוכן לבלוע

הסופר־הכוכב דניאל מאלורי שנחשף לאחרונה בשקרים על חייו מצטרף לשורה סנסציונית של כותבים שבדו קורות חיים או היו בכלל דמות בדויה, בהם ג'יי טי לירוי, ג'יימס פריי ומרגרט ב.ג'ונס. המבקרים המשבחים והקוראים הנלהבים סירבו לסלוח

תגובות
  לורה אלברט (מימין) והסופר ג'יי טי לירוי שהיא בדתה (במרכז), שהיה למעשה גיסתה, סוואנה נופ (משמאל, בעלה)
Getty Images

שבוע חלף מאז פרסם ה"ניו יורקר" את התחקיר שלו על הסופר דניאל מאלורי, וכמעט לא היה כלי תקשורת שלא הקדיש ידיעה לעניין. מאלורי, שבשנה שעברה הפך ספר הביכורים שלו "האישה בחלון" (עליו הוא חתום בשם העט איי ג'יי פין, יצא בארץ בהוצאת כנרת זמורה ביתן) לרב המכר, נחשף בתחקיר כמי שבדה חלקים בביוגרפיה המקצועית שלו, שיקר שהוא בעל דוקטורט מאוקספורד בשעה שכלל לא למד לדוקטורט, שלקה בסרטן והחלים, שאחיו התאבד ואמו מתה ועוד כהנה וכהנה. הרעש האדיר שגרם התחקיר, עליו חתום העיתונאי איאן פרקר, הביא את מאלורי לפרסם וידוי והתנצלות. כל השקרים שסיפר לאורך השנים היו תוצאה של מחלת הנפש שסבל ממנה, הפרעה דו־קוטבית מסוג 2, עליה סיפר בהרחבה כשיצא ספרו.

לפרסום חובק העולם ולזעזוע מהשקרים של מאלורי יש כנראה כמה סיבות. ראשית, הצלחתו המהירה, הפנומנלית של סופר שנראה כאילו צנח מאי־שם אל הקצה המחודד של פירמידת המצליחנים. מאלורי, יפה תואר, בן 39, חיבר ספר מתח שקשה להניח מהיד, על גיבורה אגורופובית ספק אלכוהוליסטית ומכורה לתרופות, שמחלונות ביתה עוקבת אחרי שכניה החדשים ואחרי מה שהיא סבורה שהוא רצח. הספר נכתב במשך שנה, הוגש בשם בדוי לכמה הוצאות ובתוך יום נמכר תמורת שני מיליון דולר וחוזה לשני ספרים נוספים. כמה שבועות בלבד נדרשו לו להתמקם בראש רשימת רבי־המכר של ה"ניו יורק טיימס" ולכבוש בה את המקום הראשון — ספר הביכורים הראשון זה 12 שנים שעשה זאת.

דניאל מאלורי. סובל מהפרעה דו־קוטבית — או שגם זה שקר
T Nathan Bajar / NY

מאלורי היה לסנסציה, עם כתבות עליו ב"ניו יורק טיימס" וב"גרדיאן" וסרט על פי הספר שצולם כבר, בכיכובם של איימי אדמס וגארי אולדמן, שייצא בשנה הבאה. מאלורי, כמתואר גם בתחקיר אודותיו, היה לסופר־סלבריטאי הנוסע ברחבי העולם במסעות קידום לספרו ומתקבל ככוכב רוק. אבל זו כנראה לא הסיבה היחידה לכתבת התחקיר הארוכה ולפרסום ברחבי העולם. מאלורי הרי אינו הסופר הראשון שבודה מלבו חלקים בביוגרפיה שלו, ובניגוד למקרים אחרים — הביוגרפיה שבדה כלל אינה קשורה לספר שכתב והשקרים אינם נוגעים ליכולותיו וליצירה. שורת ההתחזויות שתפורט להלן כרוכה בשקרים עצומים, דמויות בדויות והיסטוריה לכאורה שפרנסה קריירות מפוארות, אבל בעוד שהמקרים הקודמים תפסו את העיתונות כמפלבלת בעיניה בתדהמה — הפעם נחשף השקר מהר יחסית. גם זו, אם אפשר להמר, הסיבה לתשומת הלב היתרה שקיבל מאלורי.

הסיפור של ג'יי טי לירוי, נער הפלא של הספרות האמריקאית, הוא אולי המדהים והממושך שבבדותות הספרותיות וכבר הפך למיתולוגיה בפני עצמו. ספר הביכורים של לירוי, "שרה", יצא ב–1999 והביא לו תהילת עולם. שנה אחר כך, עוד לא בן 20, יצאה אסופת סיפורים שלו שהפכה גם היא לרב מכר. הוא פרסם גם ב"ניו יורק טיימס", "ווג" ו"ואניטי פייר", הוליווד חיזרה אחריו והוא נחשב ליורשו של ויליאם בורוז. תהילתו היתה קשורה גם לסיפור חייו: בנה של זונה נרקומנית בת 14 שבהיותו ילד סירסרה בו והלבישה אותו בבגדי בנות לטובת הלקוחות הלהוטים ל"בת שהיא בן".

ג'יי טי לירוי במסווה, בערב הקראה. שקר שהפך למיתולוגיה
Marcello Mencarini/Leemage / AFP

ספר הביכורים שלו הימם את הקוראים: הוא נכתב מפיו של זונה ממין זכר בן 12. חזותו השברירית הוסיפה גם היא — בגלל מה שהוסבר בחרדת קהל, הוא הופיע תמיד חבוש פאה בלונדינית ועוטה משקפי שמש כהים. ב–2006 כל זה קרס, כשבסדרת כתבות ב"ניו יורק מגזין" וב"ניו יורק טיימס" נחשף שג'יי טי לירוי מעולם לא היה קיים. לירוי הוא למעשה הסופרת לורה אלברט, שהמציאה אותו, ואותה דמות שברירית היא גיסתה, סוואנה נופ (שלימים חיברה ממואר על חלקה בפרשה).

באותה השנה, 2006, התפוצצה פרשיה דומה נוספת סביב ג'יימס פריי. פריי, סופר אמריקאי, פרסם ביוגרפיה קורעת לב בשם "מיליון רסיסים קטנים", בה תיאר את התמכרותו וגמילתו הנוראה מסמים קשים, תוך הסתבכויות חוזרות עם החוק וריצוי עונשי מאסר. ספרו הצליח במיוחד אחרי שנבחר למועדון הספר הטוב של אופרה וינפרי, אך בתחילת 2006 חשף תחקיר אינטרנטי שפריי הגזים קשות בתיאור קורותיו — שלא לומר עירבב בדיון ותיעוד, תוך מתן דגש יוצא דופן לראשון. פריי ספג גינוי ציבורי, גם על ידי וינפרי, חוזים עתידיים עמו בוטלו והוא והוצאת הספרים ראנדום האוס שפרסמה את ספרו, הודיעו שיפצו כספית קוראים שידרשו זאת.

ג'יימס פריי. הגזמות שהרגיזו את אופרה וינפרי
Robert Caplin / NYT

אחד המקרים המדהימים של העת האחרונה הוא זה של מרגרט ב. ג'ונס, שב–2008 זכה הממואר שלה בתשבוחות והצלחה. ג'ונס, שהזדהתה כצעירה חצי לבנה וחצי אמריקאית ילידית, תיארה בו חיי אלימות וסמים בשכונות הקשוחות של לוס אנג'לס. היא התבררה זמן לא רב אחר כך כמרגרט זלצר, בת עשירים לבנה שגדלה בשכונה אמידה וזכתה לחינוך מצוין.

גם מישה דפונסקה, ניצולת שואה ממוצא בלגי, הפכה לסנסציה בנסיבות דומות. בספר "מישה: זכרונות מהשואה" היא גוללה את סיפור הישרדותה הלא ייאמן: ילדה בת שמונה שאיבדה את הוריה, נדדה ביערות מושלגים לבדה ושרדה למרבה התדהמה אחרי שאומצה בידי להקת זאבים. הספר שכתבה הפך לרב מכר, תורגם ל–18 שפות והפך לסרט קולנוע. דווקא הסרט העלה תהיות באשר לגרסתה של דפונסקה — שהתבררה כמוניק דה ואל, ממוצא קתולי, שהוריה לוחמי המחתרת נעלמו כשהיתה בת ארבע וילדותה היתה כפי הנראה קשה כל כך עד שבחרה לה זהות אחרת. גם המקרה הזה נגמר בפיצויים: ב–2014 פסק בית משפט אמריקאי שיהיה עליה לשלם 22.5 מיליון דולר למו"ל שלה.

מישל דפונסקה. לא שואה ולא זאבים
MARY SCHWALM / ASSOCIATED PRESS

אגב, זיוף זיכרונות מהשואה אינו המצאה של דפונסקה. ב–2008 התברר סיפור האהבה שתיאר הרמן רוזנבלט בספר "מלאך בגדר" כהמצאה, וב–1998 נחשף כי הסופר ניצול השואה שהציג את עצמו בשם בנימין וילקומירסקי, הוא בכלל שוויצרי בשם ברונו גרוסיאן. במקרה של וילקומירסקי היה הגילוי אירוע מטלטל, כי קדם לו "איחוד משפחות" בין אביו האובד של וילקומירסקי, חסיד יהודי בשם יעקב מארוקו, שזיהה אותו כבנו והפגיש אותו עם המשפחה שהקים אחרי השואה.

ישנן דוגמאות נוספות לממציאנים ובדאים. שורה ארוכה של עיתונאים שבדו מרואיינים וכתבות, אפילו זכו בפרסים נחשבים והתבררו לימים כשקרנים. מאלורי שיקר, ייפה את קורות החיים שלו, כיסה על כישלונות בשקרים ונחשף במערומיו. הוא הסביר הכל בניסיון להסתיר את מחלת הנפש שהוא סובל ממנה ועל פניו נדמה שמשום שיצירתו אינה קשורה לשקרים שסיפר, צריכים כולם לסלוח ולשכוח. אלא שזו הבעיה בשקר: מרגע שהתגלית כשקרן כל מה שתאמר מאותו רגע והלאה נתון בסימן שאלה. גם הפרעה נפשית. גם עצם היכולת לכתוב בעצמך סיפור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו