הפרשן הפוליטי מארק הלפרין: גברים שמטרידים מינית הם נרקיסיסטים. גם אני

ערוצי החדשות עמדו בתור כדי לשדר את מוצא פיו של מארק הלפרין — ואז הגיעו ההאשמות על הטרדות מיניות. "יש עוד עבודה לעשות כדי לכפר על מעשיי", מודה הפרשן הפוליטי הבכיר בראיון עם צאת ספרו "איך לנצח את טראמפ", ומסביר מדוע נשיא חסר כבוד לנשים צפוי לזכות שוב בבחירות

צח יוקד
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מארק הלפרין. "הציבור יחליט מהו הסטנדרט על פיו אני צריך להישפט"
מארק הלפרין. "הציבור יחליט מהו הסטנדרט על פיו אני צריך להישפט"צילום: Richard Shotwell/אי־פי
צח יוקד

אם זה היה תלוי במארק הלפרין, במקום להתראיין לכתבה זו הוא היה יושב על כס הפרשן בתוכנית האקטואליה של אחד מערוצי החדשות המובילים, אולי "בלומברג" אולי MSNBC, ועושה את מה שעשה טוב יותר מכל פרשן אחר בארצות הברית במשך עשרים שנה. הלפרין הוא לא פחות מאימפרייה תקשורתית של איש אחד. לאורך שנים לא היה ערוץ גדול, עיתון נחשב או הוצאת ספרים יוקרתית שלא עמדו בתור לקנות את הסחורה שהיתה לו להציע. 

ב–1997, כשהוא בן 32 בלבד, מונה הלפרין לראש הדסק הפוליטי של רשת ABC. ב–2007 מונה לעורך הראשי ולפרשן הפוליטי הבכיר של המגזין "טיים" ושלוש שנים לאחר מכן, ב–2010, עבר לשמש כפרשן הפוליטי הבכיר של ערוץ החדשות הליברלי MSNBC. באותה שנה פרסם עם ג'ון היילמן את הספר Game Change, שילוב של חשיפות פוליטיות מרעישות ורכילות עסיסית מאחורי הקלעים של מערכת הבחירות לנשיאות 2008. Game Change היה לאחד מספרי הפוליטיקה הנמכרים במאה ה–21 ועובד שנתיים לאחר מכן לסרט ב־HBO, כולל הופעה מדוברת של ג'וליאן מור על תקן שרה פיילין וארבעה פרסי אמי. בין לבין גם הפיק והנחה עם היילמן סדרה דוקומנטרית בשם "הקרקס: בתוך ההצגה הפוליטית הגדולה בעולם" שעסקה במאה הימים הראשונים לכהונתו של טראמפ והגיש רצועה פוליטית יומית ששודרה בפריים טיים ב"בלומברג".

צילום: Regan Arts.
צילום: Harper Perennial

עם רזומה שכזה, בימים סוערים פוליטית כמו אלה, רק הגיוני להניח שהלפרין יתרוצץ בין האולפנים וימכור את תובנותיו למיליוני אזרחים אמריקאים. אלא שהלפרין יושב עכשיו בבית. במקום לסנן את השיחות הוא מחכה לטלפונים שלא מגיעים. להזמנה שתסלול את דרכו חזרה לתקשורת של עידן MeToo# — שנתיים אחרי שהואשם בהטרדות מיניות במקום העבודה על ידי שורה של נשים.

"ניגשתי לקחת סודה והוא התחיל לנשק אותי ואחז לי בשדיים", העידה אחת הנשים שעבדה איתו ברשת ABC בכתבת תחקיר גדולה שפורסמה באוקטובר 2017 ב־CNN וכללה עדויות של חמש נשים שונות. אחרת סיפרה על הפעם הראשונה שפגשה את הלפרין. "ישבתי במשרדו, הוא ניגש אלי מאחורה והצמיד את איבר המין שלו לכתפיי". שלישית תארה דפוס פעולה קבוע של הלפרין באותה תקופה. "הלכתי לשירותים, הוא חיכה לי ליד הדלת והציע שאכנס איתו לאחד התאים לעשות משהו", סיפרה. 

הלפרין מיהר לקחת אחריות ופרסם התנצלות ארוכה, אולי מתוך תקווה כי מרחק הזמן, עשר שנים לאחר שעזב את רשת ABC, כמו גם האופי הקל יחסית של ההאשמות לעומת תיאורי האונס המכוערים שיוחסו להארווי ויינשטיין, יאפשרו לו לצלוח את הפרשה על הרגליים.  

"איש לא תבע אותי, אף עובדת לא התעמתה איתי ושום תלונה לא הוגשה במחלקת משאבי אנוש. אבל לא הייתי זקוק לכל אלה כדי לדעת שיש לי בעיה, שנהגתי באנוכיות, בחוסר בגרות, באופן שהיה עליו להיפסק. אלו שעבדו איתי בעשר השנים האחרונות יודעים שההתנהגות שלי לא היתה דומה להתנהגות ב־ABC, ושמאז לא נהגתי באופן לא ראוי כלפי הקולגות או הכפופים לי", כתב שם. 

זה לא עזר. כמה ימים לאחר אותה חשיפה פוטר הלפרין מכל אותם ערוצים שבמשך שנים נתנו לו במה חופשית. הוא נמחק מהתודעה באופן כמעט מוחלט ונאלץ להסתפק באתר אינטרנט פרטי בו הוא מציע פרשנות פוליטית יומית לכל מי שעוד מוכן לקרוא אותו. תוך כדי עבד על ספר פוליטי חדש שרואה אור בימים אלו, "איך לנצח את טראמפ" המבוסס על ראיונות שערך עם לא פחות מ–75 יועצים ואסטרטגים פוליטיים בכירים, מרביתם משורות המפלגה הדמוקרטית. במקביל לפרסום הספר יצא הלפרין, לראשונה לאחר שנתיים של גלות, למסע ציבורי של חשבון נפש אישי.

טראמפ. כבדו את תומכיו
טראמפ. כבדו את תומכיוצילום: Tracy Glantz/אי־פי

אתה יודע שיש מי שיראו בחשבון הנפש שלך חלק מניסיון לקדם את מכירות הספר החדש, ואולי גם לשוב לעמדת הפרשן לקראת הבחירות הקרובות?

"התנצלתי בשבוע הראשון לאחר פרסום ההאשמות נגדי. אני מתנצל במשך שנתיים וזה לא דבר חדש עבורי לקחת אחריות. העיתוי של הראיון עכשיו במקביל ליציאת הספר מקרי. עברו שנתיים מאז שהמקרים פורסמו והמטרה שלי היא להסביר לאנשים מה עבר עלי ולהתנצל בפני כל מי שפגעתי בו. אין לי עוד שאיפה לחזור לחיים ציבוריים ולאור הזרקורים. חשבתי שהנושא של הספר חשוב ומעניין והמטרה שלי היא לתרום לנושא בכל דרך שאני יכול".

אתה דן בספר בגברים שמטרידים מינית כחבורה של נרקיסיסטים שאדישים לפגיעה בנשים הכפופות להם. עד כמה זה נכון גם במקרה שלך. 

"אין ספק שגם בי קיימים מאפיינים נרקיסיסטיים. מה שלמדתי במהלך הטיפול שעברתי בשנתיים האחרונות הוא שרוב הגברים שמטרידים מינית הם נרקיסיסטים שיש להם קושי להתחשב ברגשות של אנשים אחרים ולקחת אחריות על ההתנהגות שלהם. לשמחתי הצלחתי להשתלט על המאפיינים האלה במקומות העבודה החדשים שלי אחרי שעזבתי את רשת ABC בשנת 2007, אבל בשנתיים האחרונות למדתי שיש לי עוד לא מעט עבודה לעשות כדי לכפר על המעשים שלי".

הטריילר של "חוקי המשחק", העיבוד הקולנועי לספרו המצליח של הלפרין

התאכזבת מכך שלא מעט נשים יצאו נגד פרסום הספר החדש?

"ברור לי שאני צריך להרוויח מחדש את הזכות לעשות מה שאני רוצה, בין אם זה בתקשורת או לא. אני יודע שיש אנשים שגם היום לא רוצים לראות אותי בשום מקום, אבל מבחינתי אני רק מנסה לחיות את חיי בצורה הטובה ביותר ולדאוג למשפחה שלי מבחינה כלכלית. שהציבור יחליט מהו הסטנדרט על פיו אני צריך להישפט והאם הוא רוצה לקרוא את המיילים שלי או לקנות את הספר החדש שלי".

כפרשן פוליטי סיקרת מקרוב את הנשיא טראמפ, שאחת הטענות נגדו היא היחס הפוגעני שלו כלפי נשים. בתור מי שהואשם בעצמו בהתנהגות לא נאותה כלפי נשים — כמה אתה שותף לתחושה שיש בהתנהלות שלו כדי לפסול אותו מלהיות נשיא.
"אני משאיר לבוחרים להחליט האם הוא פסול או לא, בדיוק כפי שהם החליטו לגבי פוליטיקאים אחרים, כולל במקרה של ביל קלינטון. לגבי הדברים שהוא אמר באותה קלטת, אני מגנה את המלים ואת האופן שבו הוא התנהג כלפי נשים. אני חושב שהשפה וההתנהגות שלו מייצגים בעיה שעד היום נחשבת לתופעה רווחת בארצות הברית ובלא מעט מדינות אחרות בעולם והיא שגברים כוחניים פוגעים ומתנהגים בחוסר כבוד כלפי נשים וזה משהו שצריך להשתנות".

ועדיין, כפי שאתה כותב בספר, התחושה הרווחת כמעט בקרב כמעט כל הפרשנים והאסטרטגים שראיינת לספר היא שטראמפ הוא הפייבוריט הברור לנצח גם בבחירות הקרובות. איך אתה מסביר את זה?

"אני חושב שהוא פייבוריט בגלל שלוש סיבות עיקריות. הראשונה שהיא שמאז המאה ה–19 רק ארבעה נשיאים מכהנים הפסידו במערכת בחירות לכהונה שנייה. דבר שני, טראמפ הוא פוליטיקאי מאוד מוכשר. הוא ניצח ב–2016 כמעט בלי שום קמפיין, עם צוות יועצים מאוד קטן ולמרות שתקציב הקמפיין של הילרי קלינטון היה גדול יותר. דבר שלישי, המועמדים הדמוקרטים נכשלים לעשות את מה שמרבית היועצים בספר אמרו שהם צריכים לעשות כדי לנצח — וזה להיערך כבר עכשיו לבחירות הכלליות במקום להיות עסוקים אך ורק בלזכות במועמדות. לכל זה צריך להוסיף את העובדה שהמצב הכלכלי טוב יחסית ושלאורך ההיסטוריה אף נשיא מכהן לא הפסיד בבחירות כשהכלכלה היתה במצב טוב".

לאורך חלקים גדולים של הספר אתה מאשים את התקשורת בכך שלא העריכה נכון את הסיכויים של טראמפ לנצח ב–2016. איך אתה מסביר את זה?

"אני חושב שהבעיה נבעה מכך שרוב הכתבים סיקרו את טראמפ מהמשרדים שלהם בוושינגטון, במקום לצאת לשטח ולדבר עם תומכיו ולנסות ולהבין מה מניע אותם. דבר שני, רוב הכתבים נמצאים במרכז הפוליטי כשזה מגיע לענייני סחר או הגירה, ולכן הנושאים שטראמפ העלה לאורך הקמפיין לא דיברו אליהם. אני גם חושב שהכתבים המעיטו בערך של עד כמה האמריקאים רצו לחולל שינוי מהותי בוושינגטון, גם במחיר של הימור על איש עסקים וכוכב ריאליטי במקום פוליטיקאית מנוסה. הרבה מהם לא הבינו איך אותם מצביעים שתמכו באובמה בשנת 2008 הצביעו לטראמפ ב–2016, והסיבה לכך היא שבשני המקרים הם תמכו במי שהם סברו שיכול לחולל שינוי דרמטי בוושינגטון".

אתה חושב שארבע שנים אחרי, התקשורת למדה את הלקח מהכישלון של 2016? 
"לא. אני חושב שגם כעת מרבית הפרשנים יוצרים את הרושם השגוי לפיו לטראמפ אין סיכוי לנצח, למרות שרוב הסקרים מראים שגם היום ארבעה מכל עשרה אמריקאים תומכים בו. כשביקשתי מאנשי תקשורת שונים להצביע על אדם אחד שהם מכירים מחוץ למעגל העבודה שתומך בנשיא טראמפ מרביתם התקשו לנקוב בשם אחד. יש להם כל כך הרבה טינה אישית כלפיו שהם מציגים אותו כמי שאף אחד לא תומך בו, כשהמציאות היא הפוכה. אני חושב שלתקשורת, כמו למפלגה הדמוקרטית, צריך להיות יותר כבוד כלפי התומכים של טראמפ".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ