למה באקדמיה השוודית שקלו לא להעניק את פרס נובל לספרות לסמואל בקט

הסופר האירי סמואל בקט, מחבר "מחכים לגודו", קיבל את פרס נובל לספרות ב-1969. על פי מסמכים שנחשפו בסוף השבוע בשוודיה, הוא כמעט נשאר בידיים ריקות

איתמר זהר
איתמר זהר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתמר זהר
איתמר זהר

הסופר האירי סמואל בקט הוכרז כזוכה בפרס נובל לספרות באוקטובר 1969. כעת, קצת יותר מ-50 שנה אחרי, נחשפת המחלוקת שהתגלעה בין חברי האקדמיה השוודית לפני שהחליטו להעניק לו את הפרס.

סמואל בקט, 1966
סמואל בקט, 1966צילום: BARBARA JACKSON/אי־פי

התקנון של פרס נובל לספרות קובע כי רק 50 שנה אחרי הענקת הפרס אפשר לפרסם את שמות המועמדים לו. על פי העיתון השוודי "סוונסקה דגבלדט", שפירסם את המסמכים בסוף השבוע, חברי האקדמיה השוודית התלבטו בין בקט לבין הסופר הצרפתי אנדרה מאלרו ("חיי אנוש") לפני שהכריעו את הכף לטובת הסופר האירי מחבר "מחכים לגודו".

מועמדים נוספים שהיו קרובים לזכייה בפרס באותה שנה הם פבלו נרודה, סימון דה בובואר, גרהם גרין וחורחה לואיס בורחס. שמו של בקט הוזכר כמועמד גם שנה לפני כן. נרודה, משורר צ'יליאני, זכה בסופו של דבר בפרס ב-1971. בורחס, גרין ודה בובואר לא קיבלו את הפרס.

הסופר והמשורר השוודי אנדרס אוסטרלינג, שהיה חבר האקדמיה השוודית, היה המתנגד הבולט ביותר להענקת הפרס לבקט ב-1969. הוא "ניהיליסט", טען, ו"המוטיבים בספריו מדכאים". חבר אקדמיה אחר, קרל רנגר גירו, לא הסכים עם דבריו של אוסטרלינג. בניגוד לו הוא לא ראה הכל שחור. לדעתו, הכתיבה של בקט ביטאה אנושיות ו"הציעה אפשרות של שיקום".

בניגוד לז'אן-פול סארטר, שזכה בפרס נובל לספרות ב-1964, אבל סירב לקבל אותו, בקט לא הפנה לו עורף. עם זאת הוא לא בא לטקס בשטוקהולם וגם לא נשא את ההרצאה המתבקשת כחלק מתקנון הזכייה בפרס. 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ