העורכת והסופרת נעמה צאל מתה בגיל 39

צאל, שחלתה בסרטן, היתה המייסדת של סדרת "מעבדה" לפרוזה ניסיונית בהוצאת רסלינג ומחברת ספר על הפואטיקה של יהושע קנז

גילי איזיקוביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעמה צאל
נעמה צאל ב-2014צילום: דניאל צ'צ'יק

העורכת, חוקרת הספרות והסופרת נעמה צאל מתה הבוקר (ראשון), אחרי מאבק במחלת הסרטן. היא הותירה אחריה בן זוג ושני ילדים קטנים. מועד הלווייתה עדיין לא נקבע.

צאל, בת 39, היתה בעלת תואר דוקטור לספרות מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומרצה לספרות, וכן המייסדת והעורכת של "מעבדה", סדרה לפרוזה ניסיונית בהוצאת רסלינג, שבה יצאו ספריהם של מעין איתן והכותב המכונה עיגול שחור. צאל עצמה פירסמה ספר על הפואטיקה של יהושע קנז ("הם דיברו בלשונם"), סיפורים קצרים וקטעים מתוך ספר הפרוזה "שימי ראש" שעורכת מיכל בן נפתלי ויראה אור בהוצאת אפיק.

במאמר ששלחה לכתב העת "הו!" וטרם פורסם, כתבה על התמודדותה עם המחלה: "לאחר שנה של טיפולים, כשהתחלתי לסכם את התקופה, ולחזור לחיים — פתאום, שבוע של כאבי ראש עזים. הלכתי למיון וגילו אצלי גרורה במוח. ארבעה ימים אחר כך נכנסתי לניתוח. כעת אני שישה ימים אחרי הניתוח. יש בדיקות חדשות לעשות. את הטקסט הזה אני כותבת מתוך הדי הזעזוע, האחרים מאוד, של המכה השנייה.

"השפה שלי היא שפה שנפלה וקיבלה מכה חזקה. היא התפרקה בנפילה. במשך השנה האחרונה אני אוספת אותה לאט מהרצפה, מנסה להשיב אותה אלי בחשדנות, גם בעדינות גדולה. עכשיו היא כבר נאספה לי באיזה אורח שברירי: ואז התקבלה המכה השנייה. אבל המכה השנייה היא מכה אחרת. היא המכה שאחריה מדברים". את הדברים פירסם המשורר והמתרגם דורי מנור בעמוד הפייסבוק שלו.

מעין איתן ספדה לה: "אני מתקשה לכתוב על נעמה ולא אליה. נעמה היתה עורכת וסופרת מחוננת, ועינה הטובה וידה הבטוחה מצויות בכל אחד מגלגוליהם של הטקסטים שערכה. באצילות רוחה וחכמתה נעמה ידעה שהמלה שנמצאת אינה פחות חשובה מהמלה שאינה שם, ושלטקסטים — כמו למוות, כמו לחיים — יש סודות שהם מבקשים שלא נפתור. העבודה עמה היתה עמוקה ושמחה, והקשר שנרקם בינינו הוא מהיקרים ללבי ביותר. אתגעגע אליה מאוד".

"נעמה התחילה לערוך אצלנו את סדרת 'מעבדה' לפני מספר שנים, סדרה של פרוזה עברית שהיינו מאוד גאים בה", אומר עידן צבעוני, עורך הוצאת הספרים רסלינג. "היתה לה היכולת לזהות קולות מעניינים, לטפח אותם ולעזור להם בצורה עדינה והעבודה שלה זכתה להערכה גדולה מאוד. היתה לה יכולת להוביל מהלך בכוח שקט והיתה לה עין טובה ויכולת להעיר במדויק הערות שיכולות להביא מהפכות גדולות בטקסט. היא ניסתה למצוא קולות שלא מצאו את דרכם עדיין למרכז הספרותי, ולטפח אותם".

גם תהילה חכימי נפרדה מצאל: "היא היתה קוראת ועורכת רגישה וחדה. העבודה איתה היתה יוצאת דופן, השיחה שנוצרה עם הכותבת היתה חשובה לה לא פחות מאשר מלאכת העריכה. סדרת 'מעבדה' היא אירוע ספרותי ששינה את המו"לות מן הצד, סדרה שפתחה את התיאבון לטקסטים כאלה, טקסטים שדורשים שהות אחרת בזמן העבודה עליהם, כאלה שלא שייכים לפס הייצור של הספרות אלא לבית המלאכה הקטן שבו עובדים לאט יותר, בתשומת לב אחרת, שטועים בו ואז חוזרים בחזרה, בודקים שוב, מתנסים. אני אסירת תודה על ההזדמנות שנקרתה בדרכי לעבוד עם נעמה. היא לימדה אותי לקרוא אחרת".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ