מדוע "הדרך לעין חרוד" של עמוס קינן נשמע רלוונטי מתמיד? מסע עכשווי בעקבות הדיסטופיה - ספרות - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדוע "הדרך לעין חרוד" של עמוס קינן נשמע רלוונטי מתמיד? מסע עכשווי בעקבות הדיסטופיה

לכתבה
עין חרוד מאוחד, גרפיטי מתוך הספר בכניסה לקיבוץ. "הדרך אל הקבוצה אינה קצרה, אך גם לא ארוכה" צילום גיל אליהו

משה גלעד יצא בעקבות "הדרך לעין חרוד", מתל אביב, דרך עין החורש ונחל קיני, ועד לקיבוץ הוותיק ולמעיין הסמוך לו. הבשורה הטובה היא שבניגוד לדיסטופיה של עמוס קינן, הכל עדיין שם, על מקומו, והאויב היחיד שבשער הוא חדקונית הדקל האדומה. ועם זאת, איכשהו, החזון הקודר הזה נשמע רלוונטי מתמיד

22תגובות

יש עכשיו מים צלולים בנחל קיני. הם נקווים בכמה בריכות קטנות. הנחל זורם לאט ועל גדותיו צומחים עצים ענקיים – תות, תאנה, אקליפטוסים גדולים, זיתים, רימונים וברושים. המקום היפה הזה, כמה מאות מטרים מצומת מגידו הסואן, חיכה לי ריק לחלוטין. הלכתי ברגל מתחנת הדלק הסמוכה וישבתי על הגדה, תחת עץ התות הגדול, משליך עלים למים ומתבונן איך הם צפים ומסתחררים במורד הזרם. נעמי שמר כתבה "אל בורות המים, אל בורות המים/ אל המעיין אשר פועם בהר/ שם אהבתי תמצא עדיין/ מי מבוע/ מי תהום/ ומי נהר/ שם התאנה/ ושם שתילי הזית/ ופריחת הרימונים המופלאה/ שם אהבתי/ השיכורה ולא מיין/ את עיניה תעצום לאט לאט". שמר כתבה את השיר ב-1982,...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון

הרשמה לניוזלטר

מחוברים לעולם התרבות, הבידור והפנאי? הירשמו כעת לעדכון היומי

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות