מדוע "הדרך לעין חרוד" של עמוס קינן נשמע רלוונטי מתמיד? מסע עכשווי בעקבות הדיסטופיה

משה גלעד יצא בעקבות "הדרך לעין חרוד", מתל אביב, דרך עין החורש ונחל קיני, ועד לקיבוץ הוותיק ולמעיין הסמוך לו. הבשורה הטובה היא שבניגוד לדיסטופיה של עמוס קינן, הכל עדיין שם, על מקומו, והאויב היחיד שבשער הוא חדקונית הדקל האדומה. ועם זאת, איכשהו, החזון הקודר הזה נשמע רלוונטי מתמיד

עין חרוד מאוחד, גרפיטי מתוך הספר בכניסה לקיבוץ. "הדרך אל הקבוצה אינה קצרה, אך גם לא ארוכה"
עין חרוד מאוחד, גרפיטי מתוך הספר בכניסה לקיבוץ. "הדרך אל הקבוצה אינה קצרה, אך גם לא ארוכה" צילום: צילום גיל אליהו
משה גלעד
משה גלעד
משה גלעד
משה גלעד

יש עכשיו מים צלולים בנחל קיני. הם נקווים בכמה בריכות קטנות. הנחל זורם לאט ועל גדותיו צומחים עצים ענקיים – תות, תאנה, אקליפטוסים גדולים, זיתים, רימונים וברושים. המקום היפה הזה, כמה מאות מטרים מצומת מגידו הסואן, חיכה לי ריק לחלוטין. הלכתי ברגל מתחנת הדלק הסמוכה וישבתי על הגדה, תחת עץ התות הגדול, משליך עלים למים ומתבונן איך הם צפים ומסתחררים במורד הזרם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ